יחסים: תקשורת לקויה וכיצד לטפל בה

אנו זוג +ילד נשואים 9 שנים עם בעלי מאז ומתמיד אי אפשר היה לדבר וכמובן שבשלוש שנים האחרונות זה נעשה יותר חמור והיחסים שלנו הדרדרו.סקס אנו לא עושים בכלל אולי פעם בשנה.. .. וזה רק אם אני לוחצת.לפני תקופה הוא אמר לי שאין לו משיכה מינית אלי.הוא עוזר בבית לפעמים ,איך שהוא מגיע מהעבודה הוא עם האינטרנט (והאמת שמתי לב שהוא מסתכל על קוקסינליות)אבל למרות זאת לדעתי הוא עדיין נמשך למין הנשי כך נראה לי לפי דברים שהוא אומר למשל רואה דוגמנית יפה בטלויזיה אז הוא אומר איזה יפה . הוא בנאדם מתוסבך לדעתי הוא אף פעם לא יכול להגיד סליחה טעיתי ,תמיד מאשים אותי. אני יתן דוגמא : אתמול חצי ישנתי וביקשתי שימזוג לילד לאכול הוא אמר לו עוד שתי דקות ולא קם הוא אמר שוב ושוב שהוא רעב עד שאמרתי לו נו קום הוא רעב אז הוא קם ושהוא מזג לו הוא אמר לו בעצבים וביללה שהוא לא רוצה את המאכל המסויים הוא התעצבן עליו מאוד ודיבר לא יפה לא יכולתי שלא להתערב ואמרתי לו למה בצעקות למה בצורה כזאת כל הזמן עצבים ומילים לא יפות. הוא כעס שהתערבתי ,אמרתי לו שהוא עושה אוירה לא נעימה בבית תמיד בכעס ודיבור לא מכבד ופוגע אז הוא אמר אין בעיה אני ילך מהבית ככה יהייה לכם נעים.אמרתי לו תלך אתה לא מאיים. לפני זה הוא אמר לי את עושה אוירה לא נעימה(הוא פשוט טיפוס ילדותי שמקדים תרופה למכה ורוצה לעשות רק אותי לא בסדר). למה כשהוא אומר לי משהו כזה אני אומרת לו שזה לא נכון והוא מאיים שילך. האמת בהרבה מריבות בנינו הוא מאיים אני לא יודע למה אני נשאר איתך וכדומה תמיד שמדברים יותר נכון הוא מאבד סבלנות לא מוכן ללבן דברים ומתייאש כועס עלי מדבר לא יפה ומאיים .לא מזמן גם יצא ויכוח והוא אמר זהו בנינו הכל נגמר הלך בעצבים לחדר אח"כ יצא מהחדר אז שאמרתי לו למה אתה לא הולך הוא אמר אני ילך מתי שאני רוצה. אפילו איזה יום כשרבנו הוא יצא מהבית בשעות הערב וחזר באחת עשרה בלילה(דבר שהוא לא עושה אף פעם ובטח לא בלי להודיע) הוא לא לקח את הפלפון שלו ושהוא חזר אמרתי לו נעלמת ככה מה רצית להפחיד תרגיל הפחדה.אמרתי לו שזו לא צורה והוא כמו ילד קטן. או שהוא למד דבר חדש מנסים ללבן דברים הוא בעמדה שלו אני בשלי ואז אני רוצה להסביר לו משהו אז הוא אומר זה לא מעניין ואני מנסה שוב אז הוא אומר אבל זה לא מעניין. אי אפשר לדבר איתו .הוא לא רוצה ללכת ליעוץ .אני ממש מיואשת הוא לא מתנהג כבנאדם לא רוצה להשתנות הכל מפיל עלי את אשמה ואת אשמה ממתי שהוא מגיע מהעבודה הוא עם האינטרנט או בעיסוק אחר שמעניין אותו לא נותן לי יחס או תשומת לב לא ליטוף לא חיבוק לא מחמאה אם כבר הוא אומר משהו זה לצד השלילי.אני מיואשת ואין לי משפחה להישען עליה.הוא אומר שהרבה בגלל שאני מתערבת בינו לבין הילד כל הבלגנים הכל אנ עושה אבל אם הוא כועס על הילד קורא לו מפגר ומאוס וגועלי ומדבר דברים שפוגעים בנפש הילד. אפילו איזה יום הוא אמר לילד בגללך בסוף אני יעזוב את הבית וקורא לו הרבה פעמים סכסכן.הוא אדם שלא יודע לשקול את מה שהוא מוציא מהפה מה שבה הוא מוציא אם זה נכון או לא. אני כל כך מאוכזבת ומיואשת כי הוא בנוסף גם לא הוגן וישר.

עדנה יקרה,
החיים של שניכם לא קלים. חיי המין שלכם הם רק השתקפות של התקשורת הלקוייה שלכם. את רואה את העצבנות שלו, ואת התגובות הכועסות שלו, ואת חוסר הסבלנות שלו, אלא שגם את מגיבה באופן שלא עוזר לו להירגע.אם את אומרת לו: "תלך, אתה לא מאיים", את בעיקר שומרת על הכבוד העצמי שלך. אבל את גם אומרת לו, בלי מילים: "אתה לא מפחיד אותי" ואפילו "אתה לא מפחיד אף אחד", וגם "אני בכלל לא צריכה אותך". זה לא מרגיע אותו. כך גם כשאת שואלת אותו "למה אתה לא הולך?" ובעצם אומרת לו שאת לא צריכה אותו, וגם, שמילה שלו היא לא מילה, ושהוא רק עושה תרגילי הפחדה. הוא מבין מזה שאת לא מעריכה אותו, וזה לא עושה לו טוב. ומה שנשאר לו כדי להציל את כבודו, זה להטיל את האשמה עליך, ואת מעבירה את זה אליו, והוא מעביר את זה אל הילד, וכולכם מפסידים.עדנה, אתם זקוקים לסיוע. לשניכם קשה, ושניכם פוגעים בצד השני, כאשר אתם נפגעים. אני יכול לומר לך לנסות להרגיע, ולבנות את הבטחון העצמי שלו, אבל אני לא בטוח שאת יכולה לעשות את זה מבלי לאבד את תחושת הכבוד העצמי שלך, ומבלי להיפגע מאד. צריך ללמוד לעשות את זה נכון, וגם הוא צריך ללמוד להתנהל נכון. זה קשה.אם הוא מסרב בכל תוקף ללכת ליעוץ מקצועי, לכי לבד. זה יהיה הרבה יותר טוב גם למענך וגם למען הילד, מאשר לא ללכת. ואם אין לכם אפשרות, היעזרי בשירותי הרווחה העירוניים. כתובות וטלפונים לפי מקום מגורים תוכלי למצוא כאן:http://www.molsa.gov.il/MisradHarevacha/Mahlakot/GuideBook.aspx