התאמה בזוגיות: גורמים להצלחה וקושי

שלום.
ראשית רציתי לומר שאני חושבת שהפורום שלכם הוא מתנה גדולה והוא פשוט מצויין ונותן הזדמנות להתייעץ עם מומחים מעולים דרך האינטרנט. אני לא מבינה את הבחור שרשם שזו 'שחיתות' – זה פורום שעוזר כ"כ לאנשים ברמה הכי מקצועית שיש!!.ועכשיו לסיפורי..שמי חן, בת 24, ויש לי חבר זה שנה וחצי שמבוגר ממני ב-4 שנים. הוא מדבר על חתונה וילדים ועל כך שנעבור לגור ביחד, דבר שגרם לי להתחיל לחשוב עליו בתור בן זוג לחיים ולהתלבט..יש לי רגשות אליו, אולם אני לא יכולה להגיד שאני 'אוהבת' אותו, אני לא מתגעגעת אליו כשהוא לא נמצא. אני חושבת שהוא בעיקר חשוב לי יותר ממה שאני אוהבת אותו. עם זאת, אני באמת לא חושבת ש'אהבה' זה הדבר המרכזי בחיים ובזוגיות ארוכת טווח.הבעיה שלי יותר זה דברים מסוימים באופי שלו. ראשית, אנחנו נורא נורא שונים מבחינת מה שאנחנו אוהבים לעשות. דברים שנראים לי לגיטימיים עם בן זוג – כמו ללכת לבית מלון, נראים לו כדברים הכי משעממים בעולם, הוא אוהב טיולים של שבוע עם פקלאות ואני ממש ממש לא. הוא לא אוהב טלוויזיה ולצפות בטלוויזיה, ואני כן אוהבת, יש לי טלוויזיה בבית ואני כל יום צופה בה בלילה והוא לא רוצה כלל שתהיה טלוויזיה בבית שלו. מעבר לזה, יש עוד הרבה דברים שונים בתחביבים שלנו ובאמונות שלנו ובדעות שלנו.חוצמזה – מה שהכי מפריע לי זה שלדעתי יש לו תפיסה די 'דפוקה' בדברים מסוימים לגבי יחס לבני אדם. כמובן שזה הכי מפריע לי במישור האישי, במה שקשור אליי, אבל גם מפריע לי בהקשר לאנשים אחרים, ואני אסביר. יש המון דברים שנראים לגיטימיים ומתבקשים לרוב האוכלוסייה 'הנורמאלית' של האנשים, והוא תופס זה בצורה שונה. למשל – יש לו אוטו והוא פשוט רואה 'בזבוז' של הזמן שלי ושלו בלהסיע אותי (ואני ממש לא חברה מפונקת שדורשת שהוא יהיה הנהג הבוס שלי, אני מדברת כאן על דברים אלמנטריים, כמו שאני ממהרת לאנשהוא ואנחנו גם ככה נמצאים באוטו שלו, ואני גרה ביישוב ממש קרוב ליישוב שלו, ז"א משהו כמו 15 דקות), לא להזמין זוג חברים קרובים שלו למשהו שהוא מארגן כי זה יהיה צפוף מידי (ז"א – ביודעם הוא לא הזמין אותם, הוא פשוט אמר להם – זה יהיה צפוף מידי אז אני לא יכול להזמין אותכם, והוא חושב שזה לא פוגע – כי הוא לא היה נפגע מזה. הוא לא מבין שזה כן מעליב ופוגע באנשים אחרים, אוני ראיתי שהם נפגעו), יחס למשפחה (אני מתנהגת נורא יפה למשפהה שלי ובכבוד להורים שלי, גם אם הם נורא מעצבנים, ולו אין בעיה לצעוק עליהם), הוא לא מדבר איתי בטלפון בכלל, וכו'.הדברים הללו נורא מפריעים לי, אבל חשוב לי לציין שאני כן מעריכה הרבה דברים אחרים בו –ז"א – כן אכפת לו מאנשים והוא יתאמץ בשביל החברים שלו – פשוט בדרך 'הדפוקה' שלו, מה שהוא חושב שצריך וכדאי לעשות ומה שהוא היה מצפה מאחרים לעשות, הוא בן אדם הוגן, הוא מאוד מאוד אוהב אותי ומעריך ומכבד אותי ואת מה שאני עושה בחיים ונותן לי ספייס להתקדם ולהתפתח, הוא אחראי, אפשר לסמוך עליו, הוא חכם, הוא כן עוזר ועושה דברים בבית (שוב, כי זה דבר נכון וחיוני בעיניו), הוא ממש מצויין עם ילדים. יש לנו הרבה צחוקים ביחד. בקיצור – אני כן חושבת שהוא יהיה שותף טוב לחיים.אני לא יודעת, לפעמים אני פשוט מוצאת את עצמי מסתכלת על גברים אחרים וחושבת לעצמי שאולי יהיה לי יותר כיף עימם, אולי אני אמצא מישהו שיהיה לי יותר נוח איתו, בן אדם שיותר מתאים לי, ואני לא אצטרך להתאמץ כ"כ ולוותר על דברים, שפשוט נהיה באותו ראש, ודברים שנראים לי לגיטמים שהוא צריך לעשות בשבילי – ייראו לגיטימיים גם בשבילו, והכול יהיה פשוט יותר...אני כל הזמן מתלבטת, בעיקר בגלל הסיבות שציינתי לעיל, ואני חושבת שכדאי לי להיסגר לפני שאנחנו עושים את הצעד הגדול של לעבור לגור ביחד, כי אז הכול נהיה הרבה יותר מסובך.אני אשמח לעצות מכם.תודה רבה.

חן יקרה,
תודה על המשוב.לעניינך... לא פשוט, כאשר יש דברים כל כך טובים, ואחרים שבהם אין התאמה. מחקרים מצביעים על מגמה כללית, שככל שיש פחות התאמה בין בני הזוג, כך הסיכוי לגרושים גבוה יותר. זה לא מפתיע, כאשר מנסחים זאת כך, אלא שבדרך כלל בודקים מוצא שונה, השכלה שונה, מעמד כלכלי שונה, רקע תרבותי שונה וכדומה. אלא שתמצית העניין היא באמת פשוטה: ככל שבני הזוג דומים יותר זה לזה בצרכים ובהשקפת עולמם, כך הסיכוי להצליח טוב יותר. לך ולבן זוגך יש כמה התאמות טובות, שאני חושב שבראשן נמצא הרקע התרבותי הדומה, האחריות, מה שמאפשר לך להעריך את החוכמה שבו, את היכולת שלו בהתנהגות עם ילדים, את ההומור המשותף.אלא שבן זוגך הוא כנראה בעיקר בן אדם הוגן. ו"הוגן" אצלו הוא מושג שיש לו שחור ויש לו לבן, עם מעט מאד גווני ביניים. אין לו פשרות, ואת גמישה יותר. לטעמו, בני אדם צריכים להתאים את עצמם אליו, בעוד שאת יודעת גם להתאים את עצמך לאחרים. עד גבול מסויים. וכאן את מכירה בקושי שיהיה לך איתו. הוא יציב אותך וימדוד אותך בסרגל שלו, ואת תצטרכי להתגמש ולהתגמש, עד שלא תוכלי יותר. ואני חושב שאת יודעת זאת, ומכאן הקושי שלך.אתם צריכים להרחיב בשיחות שלכם את העולם שעליו אתם מדברים. לדבר יותר על אינטליגנציה רגשית, ולתת למה מקום. אחרי הכל, אינטליגנציה של איי קיו לבד אינה מבטיחה הצלחה. היא בודאי שאינה מבטיחה אושר. היא צריכה לבוא במקביל ליכולת להשתלב חברתית. זה יהיה לא קל כאשר הוא חושב שהוא יודע הכל, אבל לפעמים אנשים ש"יודעים הכל" יודעים שהם לא יודעים הכל, רק מתקשים להודות בכך קודם כל בפני עצמם. כי אז העולם בטוח פחות, כי הוא נראה כאילו שהוא צפוי פחות. הוא לא. כך או כך, העולם צפוי או לא צפוי בדיוק אותו הדבר, אבל התחושה הופכת להיות כזו, ועם התחושה הזו יכול להיות לא קל להתמודד.ושאלה היא אם יש לך מולו מספיק כוח מוסרי ורטורי (מילולי, לוגי), והערכה מספיק גבוהה שלו כלפייך בתחומים אלה, כדי שילמד להתגבר על החשש מפני עולם מורכב, עד שיוכל להקשיב לך ולהבין את הצורך להתגמש. להבין שגם לגמישות יש ערך חשוב במערכת חיים חברתית.