יחסים: תמיכה ובהירות בזוגיות

אשמח לעצתך המלומדת בנושא מורכב. אני ובנזוגי בשנות ה-30 כשנתיים ביחד, חיים יחד, מאורסים. לבנזוגי יש בעיה של מצבי רוח. הכוונה היא שכל כמה זמן הוא נהיה מדוכדך, בעיקר לגבי העתיד המשותף.הוא לא בטוח עד כמה הוא בנוי למשפחה וילדים, לזוגיות ארוכת טווח. הוא בנאדם מאד סוליסט, אין לו הרבה חברים, לא אוהב אירועים משפחתיים, ולדבריו אין לו בעיה להיות לבד.למרות זאת בעיני הוא מאד זוגי. לפני הקשר שלנו היה באון-אוף עם מישהי כחמש שנים. אנו שנתיים יחד וכעת מאורסים. היה לו מאד קשה לקבל את ההחלטה ולהציע, בעיקר מהסיבות של אי הביטחון אם זה מה שמתאים לו. הוא טוען שיש דברים שיותר קל לו לדעת שהם נכונים עבורו (העבודה שלו למשל, גם בזה הוא לא צודק כשהיה לו בעיות בעבודה בעבר לא היה לו ספקות לגבינו) אבל בזה לא מצליח ולכן כל הזמן חושב על זה. יש לו נטייה למחשבות אובססיבויות מאד בנושא. חשיבה בלופ שלא נגמר.חשוב לי להדגיש שהוא תמיד אומר שזה לא קשור אלי. אנו מתאימים, טוב לנו יחד, יש לנו תקשורת מאד פתוחה, מדברים על הכל וגם על זה, וזה פשוט קשור אליו. כמו שיש ימים רעים יש לו ימים טובים, פתאום הוא בטוח ומאושר, זה די תנודתי והוא היה כך מתחילת הקשר, אבל זה נהיה יותר אינטנסיבי לאור החתונה והרצון להקים משפחה (סביב אותו נושא גם היו כמה משברים אבל תמיד ברגע האמת כשנתתי לו פתח ללכת הוא רצה להישאר, וכך גם עם החתונה בסוף הוא הציע, בלי אולטימטום, בלי איומים).גם לאחר ההצעה, מידי כמה זמן (כל כמה ימים או שבועות, זה משתנה ותלוי בעוד גורמים) הוא פתאום חוזר לקטע הזה, נראה מבואס, מרוחק. זה לא שהוא אומר משהו אבל אני תמיד יודעת. ואז שואלת. ואם מדברים על זה אני תמיד נפגעת ומתבאסת אך ממש קשה לי להימנע מהצורך לדבר למרות שמנסה.יש לו גם חבר טוב (הכי טוב למעשה, וכמעט היחיד שהוא בקשר הדוק עימו), שנמצא בנישואים לא טובים עם ילדה, ושכל הזמן מפחיד אותו וגורם לו למחשבות כמה זה קשה ולא מתאים לאנשים כמוהם (כמובן שהחבר רק מתלונן ולא מתגרש...). הבחנתי שהשיחות עם החבר מאד מדכדכות אותו, גם אמרתי לו על זה וחלקתי שזה מטריד אותי שהוא משפיע עליו ככה ובמיוחד שאנחנו לא הם, אבל אני לא יכולה להגיד לו לא להיות עם החבר הכי טוב שלנו.בסופו של דבר - אני יודעת שזה לא קשור אלי, אבל מאד קשה לי לנתק את עצמי ולהישאר תמיד חזקה ומחזקת. כמובן שזה קשה, וגורם לי לחרדות שבסוף הוא יעזוב, ואני מאד מחפשת את הדרך לסייע לו להגיע לאיזון בעניין. לחזק אותו וגם אותי בזוגיות, לשמוח בקשר שלנו כי בסוף יש לנו קשר טוב.מאד אהבתי את עצותיך והמאמר שלך כיצד שינוי קטן בתגובות שלנו יכול ליצור שינוי רגשי. האם יש לך עצה דומה כיצד אוכל ללהתמודד עם מצבי הרוח הללו שלו ואיך לעזור לו לצאת מזה? ואיך לסייע לעצמי שלא אכנס לחרדה וארצה ישר לדבר על כך או אתבאס מזה בעצמי?

שחר יקרה,
אני מתרשם מאד מהבהירות שבה את רואה את הדברים, ומאורך הרוח וההבנה שלך. אני יודע שזה לא פשוט לשאת את התנודות החוזרות הללו לאורך זמן, ושאכן לפעמים גם את מאבדת ביטחון. אבל אני גם מתרשם שככל שאת חזקה יותר, כך הוא גם מתעשת יותר בקלות, והכוח שלך מחזיק אותו איתך.את צודקת גם בכך שאם יש לו היסוסים, חבר כפי שאת מתארת, אכן יכול להגביר אותם מדי פעם. אם את יכולה לדבר עם בן זוגך על כך כחלק מתאור מציאות, ולא מתוך חרדות וכעסים או דרישות להתרחק מהחבר הזה, יהיה גם קל לחבר שלך לדבר איתך על החבר שלו, ועל הקשיים של החבר שלו, ועל העוצמות והחולשות שלו, כך שאת תהפכי להיות הדומיננטית ביחסים עם בן זוגך. רק שתצטרכי לדעת לעשות זאת בעדינות, ללא לחץ וללא שיפוטיות, כדי שלא יצטרך "לקחת צד", אלא כקול השפוי שגם חושב שלחבר עצמו לא קל להיות מה שהוא, ואולי גם להתחבר בעצמך לקשיים של החבר, כשבאמת קשה לו. כך שזה לא יהפוך לנושא שכרוכים בו "גברים" (בן זוגך וחברו) כנגד "נשים" (את ואשתו של החבר), וזה יפחיד אותו פחות. אם את והוא תהפכו להיות הבוגרים והשקולים שיודעים לנתח, ולהיות אמפתיים כשצריך, ופחות חרדים או נסערים, הזוגיות שלכם אולי תאיים עליו פחות. כי את תהיי אחרת, ולא שייכת לסטיגמות על נשים, אלא את עצמך כבת הזוג המיוחדת שלו.

ד"ר חסון תודה על התשובה היפה והמחזקת.הבעיה שלי היא כיצד לעשות זאת? האם יש דרך טובה לחזק אותו כך שאותם רגעי חשש (או סרטים כלשונו) יפחתו? ואיך להתנהג כשאני חשה שהוא נמצא בכזה מקום? האם לחבק אותו ולהגיד לו שאני מאמינה בו? או שעדיף לשתוק ולהתנהג כאילו בכלל לא שמתי לב והכל כרגיל ולחכות שיעבור?באיזשהו מקום לדבר על זה כל הזמן, והצורך להכיל אותו בעניין הזה מקשה גם עלי. נורא קשה לשמוע כל הזמן מהבנזוג שיש לו לבטים, וזאת בסה"כ כמה שבועות אחרי שהתארסנו אולי עדיף בשבילי שאתנהג כאילו לא שמתי לב והכל נהדר ובסוף זה ישפיע עליו. גם כשהוא מדוכא לרוב לא הוא יוזם את השיחות אלא אני ששואלת מה מטריד אותו ומשם זה מתפתח.האם לדבר איתו על כך שהזוגיות שלנו לא תהיה כמו של החבר ההוא? או שאולי עדיף לי להוציא את עצמנו מהשיחות ביניהם כי החברות בין שניהם אינה נוגעת אלי ואלינו?לדרבן אותו לדבר עם איש מקצוע? (הוא כל הזמן אומר שרוצה, אבל לא ממש מתפעל את זה, ואני מוכנה לסייע למצוא, אבל ואני לא מרגישה שמקומי לעשות את זה עבורו. זה צריך לבוא ממנו)באיזה דרך היית מציעה לחזק פרקטית? אותי וגם אותו?

שחר יקרה,
כפי שאת מתארת את זה, לדבר פחות על הנושא ולקבל את הקשר והנישואים שלכם (וגם את ההתלבטות) כדברים שהם מובנים מאליהם יכול להיות הדבר הנכון עבורו, כלומר, שהוא יזרום עם זה בסופו של דבר למרות הלבטים.אבל... יש שני אבלים. האחד הוא שאת תדעי פחות מה קורה בראש שלו, ושזה אולי ישפיע עליך, ותתקשי ללכת עם זה בלב שלם מבלי שהחששות שלך יצאו לידי ביטוי. והאבל השני הוא שאולי ההתלבטות שלו משפיעה עליו בכל זאת יותר מכפי שאני מעריך על פי הכתיבה שלך לבדה. קחי בחשבון שהתלבטות עם איש מקצוע סביר שתגרום בהתחלה לנסיגה, מעצם זה שידבר על החששות ושהם יצופו יותר אצלו על פני השטח. עם זאת, אם וכאשר השיחות יובילו אותו למסקנה שהוא עושה את הדבר הנכון, הוא אולי יהיה יותר שלם איתו. אבל זה תהליך שייקח שבועות ואולי חודשים. מה נכון יותר? - קשה לי להעריך מכאן. יתכן מאד שלהישאר במסגרת התשובה הראשונה שלי אליך (והאפשרות הראשונה שהעליתי כאן) יהיה הדבר הנכון יותר, אם גם את יכולה להכיל זאת ולהאמין שהדברים יסתדרו.