יחסים תלויים: איך לצאת מהמלכודת

שלום,
אני בחורה בת 22 נשואה טריה כ3 חודשים לבן זוג בן 28 , הכרנו 3 שנים לפני שהחלטנו להתחתן. הבעיה שלי כרגע היא בעיה שהייתה גם לפני החתונה רק שקיויתי לשנותה. הבעיות שלי הן אלה: לפני שהתחתנו לבעלי היו מספר חובות שגדלו וטפחו והגיעו לעשרות אלפי שקלים ולעורכי דין, את חלקם סידרנו ואת חלקם עדיין לא, כלומר עדיין נשארו חובות כבדים , אני עושה כל שביכולתי להסדירםף העניין הוא וזה גם משתקף בעוד נושאים וסיטואציות, שבעלי לא יוזם ולא מעורב בהם ואיך להסדיר אותם, כלומר, הוא יכול לשבת אדיש בצד ולא לעשות כלום בנידון בעוד שאני משתגעת מדאגות ומבררת ועושה טלפונים והכל ועוד שבגילי הצעיר לא נחשפתי לדברים שכאלה ואני עדיין עושה מאמצים במשך תקופה ארוכה ומתסכלת ועוד לבדי. ניסיתי לדבר עם בעלי בכל דרך שיהיה יותר סמכותי יותר אכפתי ויותר מעורב שיזום הוא את הבירורים ואת כל מה שכרוך בכך, הוא אומר לי טוב ולא עושה כלום , ועוד שאלו חובות שהוא הביא ולא אני ובכל זאת אני לוקחת אותם עליי בחלקם בגלל אהבתי אליו. המצב הוא כזה, שאני כבר בריאותית לא מרגישה טוב עקב כל הדאגות האלה, היו לי התקפי חרדה ומספר פעמים כבר פניתי למיון. מקומם אותי מאוד ומתסכל ביותר שאני משתגעת מדאגות איך נסתדר ומה אפשר לעשות על מנת להסדיר חובות, והוא לעומתי שאנן כי זה הוא וזה אופיו. חשוב גם לומר שיש עוד מישורים שבהם זה בא לידי ביטוי,האדישות שלו, למשל, הוא חוזר מעבודה מותש אוכל ומתקלח ופשוט נרדם , בלי לכוון שעון מעורר ליום המחרת ובלי לצחצח שיניו שזה ממש מקומם אותי. בקיצור הוא לא אחראי אני מרגישה שאני חיה עם ילד ולא עם גבר, חסרה לי הגבריות שלו והסמכות שלו והבטחון שהוא אמור לתת לי. זה מוריד לי מהחשק המיני כמובן כי אני פחות מעריכה ומכבדת אותו כי אני מרגישה שאין לי סיבות לזה. לגבי כל דבר בחיים הוא צריך דחיפה בלעדיי הוא יכל להשאר באותו מקום תקופה ארוכה מאוד. אני מרגישה שיש עלי יותר מידי אחריות בקשר הזה וזה כבד לי מאוד ומעבר ליכולות שלי לדאוג לכל כך הרבה דברים במקביל, גם לו, גם לי, גם לנו ביחד, גם לבית, גם לעבודה, אני לא מרגישה שככה חיי נישואים צריכים להיות, אני מוצאת את עצמי בספק גדול לגבי כל זה. אני לא רוצה להיפרד ממנו אבל מרגישה שיש דברים שדוחפים אותי לכך, לא סתם אמר הפתגם שהצרות דופקות בדלת האהבה בורחת דרך החלון. זה העיסוק העיקרי שלי לדאוג איך יהיה לנו בסדר וזה מכניס אותי לדאון והורג את האהבה. אני לא יכולה לשנותו דברנו המון, לטיפול הוא לא ילך כי הוא דתי ומאמין שאלוהים יעזור בקיצור בעיה גם מבחינה כספית עקב כל מה שכתבתי עד עכשיו. הייתי רוצה לקבל אישזהי עיצה איך אני אמורה להתנהג עם דבר כזה? האדישות שלו היא בכל תחומי החיים, ותמיד יש לו תירוצים, שכחתי, או אני עייף, או לא הספקתי , ולפעמים אין סיבה בכלל פשוט ככה, יש דברים שהוא חייב לעשותם לבדו ואני לא יכולה לעשות בשבילו , אני ממש מתןסכלת, יש משהו שניתן לעשות ואני לא רואה אותו? כי אנחנו אוהבים אחד את השני. אבל לא אוכל להתמודד ולהמשיך בחיים משותפים איתו שככה המצב יהיה יותר גרוע כישהיו ילדים המעמסה עלי תיהיה בלתי נסבלת נמאס לי להיות הגבר והאישה שבמשפחה! סליחה על האורך . אורטל.

אורטל יקרה,
בן זוגך הגיעה עם חבילה גדולה, כבדה ומתישה, ומעדיף להעביר אותה ל"אמא" חדשה, רק צעירה יותר ויפה יותר. הוא לומד, רגשית, להיות פרזיט, בעיקר כי את נותנת לו (רגשית, כי הוא לומד, ובעצם כבר למד, להתרגל לזה מבלי להרגיש נקיפות מצפון). זה מה שקובע וגם יקבע את מערכת היחסים ביניכם. מה עוד שיש לו גם הצדקה מלאה להניח לזה, כי, כפי שאמרת, נוח לו להיתפס ל"אלוהים יעזור לי". והוא צודק. אלוהים הרי שלח לו אותך, ואת באמת עוזרת. השאלה היא רק לכמה זמן. וכמו שנאמר לא פעם, אלוהים עוזר טוב יותר למי שעוזר לעצמו. את לא רוצה להיות האמא החדשה שלו, ובצדק. בתנאים האלה שנוצרים, את תסחבי אותו לאורך כל הנישואים, עד שגבך יכרע תחת המעמסה.אם הוא לא ישנה משהו, את צריכה לצאת משם. בשלב זה, הצרות מגיעות לא רק דרך הדלת, אלא גם דרך החלון. את צעירה, וחבל, חבל להכניס את עצמך לביצה שייקח לך שנים וילד או שניים עד שתצאי ממנה. אין שום סיבה שלא יהיו לך חיים מספקים וטובים. את רק צריכה לחצות גשר צר, ולהתחיל מחדש.או, רגע לפני, להשתמש ב"נשק יום הדין", כדי לזעזע אותו. כלומר, אולטימטום של מעשים (עם פרוט מדוייק, שהגבולות יהיו ברורים), שאם הם לא מתבצעים, את מתגרשת ממנו. ואת יכולה לעשות זאת בתנאי שאת מאמינה בזה, כלומר, שבתנאים האלה את באמת מוכנה להפרד ממנו וללכת לדרכך. הדרך הזו אינה קלה, כי הוא יכול להתחיל לתקן רק חלק, או להתחיל ולהיתקע באמצע, וגבולות האולטימטום יכולים להיות אז לא ברורים. עוד קושי שיכול להיות בזה הוא שאם תישארו כשהוא יתקן את מרבית דרכו, הוא עלול לזכור לך לשנים שלא הלכת איתו כתף לכתף. רק אם הוא באמת ישתנה, הוא יוכל לומר בדיעבד, בעוד חמש או עשרים שנה, שאת היא זו שניערה אותו והפכה אותו למה שהוא, גבר בטוח בעצמו, החלטי, נותן ומצליח.נתתי לך כיוונים. את מכירה את מצבך, אותך ואותו טוב יותר. החליטי הכל, רק לא להשאר במצב הנוכחי, כשטפיל על גבך, ואת מטפלת בו.