יחסים רעילים: איך לצאת מהם

שלום,
אני בת 39 ונשואה 18 שנה. יש לנו 3 ילדים, בת 15, בת 17 ובן 9. בעלי הוא אדם קשה ומאוד ביקורתי. מאז ומתמיד אני והילדים סובלים מהתקפות הזעם שלו. בעלי מאשים אותי בכל החיים "הקשים" שלו. הוא אומר לי שאני העונש שלו בחיים וכל הזמן מדקלם משפטים בסגנון של "עוד פעם אני צריך לראות אותך" ו"אני לא סובל אותך וכו'" כל העלבונות מצידו יכולםי לבוא בתוך כעס על משהו או סתם כך אפילו כצחוק. הוא כל הזמן מדבר על פנטזיות שהוא רוצה לממש והכל בלי שום בושה וקצת כבוד. בין תקופות הכעס שרוב הזמן לא מובן על מה בכלל הוא כועס, הוא יכול להיות חמוד ונחמד אך אי-אפשר לדעת מתי הוא יתפרץ אז אני והילדים כל הזמן נזהרים.אני חייבת לציין גם שהוא מנסה לבודד אותי ממשפחתי, מחברים, מתחביבים ומכל דבר שגורם לי קצת שמחה. הוא שונא את כל העולם, גם בעבודה הוא לא סובל אף אחד ואני צריכה כל הזמן לעבוד קשה כדי להיות בקשר עם אנשים ולעשות את כל הדברים שאני רוצה מבלי שהוא יתפרץ ולרוב אני מצליחה לעשות זאת ומתרוקנת מכל אנרגיה נפשית.בעלי היה נשואי בחוץ לארץ למישהי שבגדה בו והתגרשה ממנו. אני מרגישה כאילו אני איזה ברירת מחדל שהוא התחתן איתי בגלל צורך שלו להתחתן אבל הוא בעצם לא יודע מה זאת זוגיות וכמה הוא מפסיד על ידי כך שהוא חי חיים אומללים כאשר במציאות לא חסר לו שום דבר והוא היה יכול לחיות חיים נהדרים.הילדות שלי בשיחה עמם אתמול בערב אחרי התפרצות שלו אמרו לי שהם מתכננות לעזוב את הבית בהקדם האפשרי ושהם מרגישות שמה שהם רואות בבית פוגע ביכולת שלהם ליצור קשר עם אנשים ואפילו שהם פוחדות שבן הזוג שהם ימצאו יתנהג כך. הדבר הזה כאב לי מאוד וזו בעצם הסיבה שאני כותבת כאן.האם תוכל לעזור לי בבקשה להגדיר האם הבעיה במשפחה שלנו ובזוגיות בעיקר לפי הפרטים שכתבתי מוגדרת הכן כהתעללות נפשית? נאמר לי פעם על ידי פסיכולוגית שעלי להפסיק להגיב אליו כקורבן ואז הוא ישנה את גישתו. ניסיתי זאת והרגשתי השתפרה אבל הוא מצאה תחבולות נוספות. האם הרגשה של קורבן בהתעללות נפשית היא מצב מציאותי או משהו סובייקטיבי שתלוי באיך אני רואה את המצב? כאשר בן-זוגי צורח וטורק דלת בגלל שמשהו צריך להעשות באותו רגע ואני בוחרת לעשות משהו אחר לא פחות חשוב האם אני קורבן אמיתי או שרק נדמה לי.אנא עזור לי גם בשאלה האם הבנות שלי שהם בגיל ההתבגרות מקצינות את ראיתם של התנהגות האבא כלפיהם?אני חייבת לציין שאין כאן אלימות פיסית חוץ מזריקת חפצים על ידו מדי פעם כאשר הוא כועס אבל זה לא קורה תמיד.מה עלי לעשות? האם טיפול פסיכולוגי שבו אני אשתתף לבד יעזור לקשר הזוגי? הוא לא מוכן לשום טיפול ושום יעוץ "עד שאת תשתני" או "עד שהנישואים שלנו יהיו שווים את זה" , אנא ייעץ לי!!!

רותי יקרה,
את סובלת מבחינה נפשית, הבנות שלך במצוקה נפשית, ההתנהגות שלו כלפיך היא של התנכלות בדרכים שונות, אז מה זה משנה איך קוראים לזה? זה רע. אם כל מה שתארת נכון, ואפילו אם חצי מזה נכון, והתהליך הזה מתרחש זמן רב כל כך, את צריכה לצאת משם. נסי לחשוב על זה שגם לך מגיע להיות מאושרת, ושגם הבנות שלך צריכות להרגיש "בבית" כשהן בבית, מושג שהן אולי אפילו לא יודעות מהו, ואולי זה יכוון אותך לעשייה.למרות שבמקרים רבים טיפול זוגי של אחד מבני הזוג יכול להועיל לשפר את הזוגיות, נראה לי שבמקרה שלך טיפול פסיכולוגי לבד, לא יעזור לשפר את הזוגיות שלך, אלא יחזק אותך, ואולי הוא בכלל אמור לחזק אותך בדרך החוצה, וגם זה משהו.

תודה רבה על התשובה,אני שקלתי הרבה פעמים לעזוב אותו, כל הזמן הגורם הכלכלי והילדים הוא מה שמשכנע אותי להמשיך. אולי טיפול פסיכולוגי יעזור לי לקבל בטחון עצמי.שמעתי שיש טיפול המיועד ללמוד לשלוט על כעסים. האם אתה יודע אם יש כזה בירושלים? אולי זה יכול לעזור לבעלי, הוא מודע לכך שהוא כואס יותר מידי, זה הדבר היחיד שהוא מכיר בהתנהגות שלו.תודה רבה מראשרותי

רותי יקרה,
לצערי לא אוכל לעזור לך בהכוונתך לאדם ספציפי. אני מאחל לך הצלחה.