יחסים: רומנטיקה כמותרות

אני נורא עייפה ממטלות החיים. אני מגדלת שלושה ילדים קטינים לבד. עובדת קשה.
אני ובן זוגי בריחוק ומשבר.
אנחנו יחד כבר שנה וחצי והוא רווק שלא מגדל ילדים, חיי בפשטות ועובד.
עליי יש נטל עצום ואין לי כוחות למפגשים זוגיים.
הפסקתי להזמינו אליי כי תכלס למה?
אני מחפשת אם כבר תבחוץ לא להישאר בבית.
האם זה סימן להיפרד, כל אחד מחפש משהו אחר . הוא תיחד כל יום ולעזור בכל המטלות ואני כמו רובוט.
הוא גם לא מוריד ממני לחץ כלכלי . מעבר לאהבה...מה אני צריכה אותו? הוא פשוט עוד תוסף לבית שלי שאולי עוזר לי אך בכסף אני חיה מהפה ליד והוא לא מסןדר.
כשאנחנו נוסעים נגיד לאטרקציה לילדים אני מזמינה לכולנו מארגון המורים .מה אני צריכה עוד אחד לשלם עליו?
להתבייש לומר זאת ואולי לא? יש אהבה אך הייתי רוצה גבר שייעזור לי מעט כלכלית

שקד יקרה,
אני מניח שאת בשנות השלושים-ארבעים שלך. לא כתבת את גילך, וגם לא מהו הקשר לאבי הילדים שלך.קשה לך עם בן הזוג הנוכחי שלך, כי הוא עוד מטלה. לפחות כלכלית. כך את רואה את זה. אולי קשה לך גם קצת עם עצמך, כי את רואה את עצמך יותר חומרית מאשר היית רוצה לראות את עצמך. אחרי הכל, החשיבה הקולקטיבית הרומנטית מקדשת את האהבה, ואומרת שהאהבה תנצח, אבל כאשר את אם יחידנית וצריכה לגדל שלושה ילדים, ולהתפרנס ולחשוב על כל הוצאה, לא פלא שאת חושבת חשיבה פרקטית. או לפחות חולמת על קשר שבו יוכל להיות מקום לרומנטיקה, כי לא תצטרכי לחשוב בו על הצד הכלכלי. כרגע, המציאות גורמת לכך שהחשיבה הרומנטית היא מותרות בשבילך, ואין לך פנאי למותרות. לכן, את מעריכה אותו פחות, ולכן הוא עוד מטלה – בצד העזרה שהוא עוזר לך, ובצד הנתינה שלו והאהבה שלו.החשיבה שלך השתנתה, שקד. אולי לא קל לך עם זה, וזה מתסכל. כאן השאלה היא עד כמה את מוכנה להתפשר בתחום החומרי, למען הדברים שאולי הוא נותן לך יותר ממה שיש לאחרות.ואולי את כבר באמת במקום אחר, הצד החומרי כן משמעותי לך, ואז ההחלטה היא פשוטה יותר. זה לא אומר שלא תצליחי למצוא גם וגם – אבל לא בדיוק אותו הדבר של ה"גם" שכבר יש לך. גם ממנו, יהיו דברים שיהיו טובים יותר, אחרים דומים, ואחרים שונים לגמרי.

תודה על התשובה. עצוב שזה מרגיש כמו מותרות. כשהייתי נשואה כמה קינאתי באלה שעוד אוהבים והנה יש לי את זה .
איך מציפה בפניו עיניין כזה רגיש. ?
עשיתי הפסקה מההגעה שלו אלינו. מה שיש בנינו זה רק מחוץ לבית ,דייטים והשקעה שלו ושלי בו.
ביום יום הוא מיותר לי אני בעבודה חוגים, ימי הולדת , מילא היה מוריד ממני מעט לחץ של החשבונות ....הוא רווק אני במקום אחר.
מה אני צריכה או רוצה?
מה אני צריכה שיבוא אלינו? כמה שכיף אבל למה? פעמיםם בשבוע שלוש למה?
הקניות הן לילדיי לא לו! זה כבר לא אורח
עצוב לי שאולי אאלץ לוותר ולא רק כי לא עומד ברף אלא כי מרגישה שהוא לא רואה תדברים בעיניים שלי! ואולי גם נוח שם

שקד יקרה,
עד עכשיו שאלת מה את צריכה לעשות. אז בואי ונהפוך את זה: מה את רוצה שהוא יעשה אחרת?

שאם רואה שאני משלמת 1500 של רופא שיניים לילדה ואומר אעזור לך ולא עושה זאת אז שלא יגיד! שאם בא אליי פעמיים שלוש וישן ואוכל שיעשה קניות לבית. שאם רואה שאני משלמת באותו חודש 2500 שח להוצאות לרכב ושקשה לי שיעשה מעשה .
הנראות הכלכלית שלו כלפיי והדאגה תגרום לי טוב. מרגיש שאני מעליו קצת
יגידו לי שאולי גם מה הקשר שהוא יכנס למערכת יחסים עם אישה וילדים?!תיק?!
אני עובדת מכלכלת את ילדיי יש אוטו ,שכירות.
מה הוא תורם לי?
זוגיות? אוהב את ילדיי? רוצה וחי את המשפחתיות. הוא לא מבין שהוא צריך להביא יותר.

שקד יקרה,
מעולה. טוב שאת אומרת. אני לא בטוח עד כמה את אומרת את זה לו. אסביר אחר כך מה המשמעות של זה.אבל רגע לפני אשאל אותך - האם הוא יכול? במילים אחרות, בהנחה שהוא לא ירוויח יותר משהוא מרוויח עכשיו, עד כמה הוא מסכן את הקיום שלו בנתינה לך, במקרה ותיפרדו (אם לא בחודשים הקרובים - אז בעוד שנה או שנתיים)? ובמילים עוד אחרות, האם בנתינה הזו, ההון האישי שלו, שאני מבין שהוא לא רב, יילך ויירד?אם את חושבת שהוא יכול להתמודד עם זה - אולי הגיע הזמן שתדברו על הצרכים שלך, ועל גבולות הנתינה שלו. דברו על זה, ודברי על זה בלי חשש. אם את מחליטה להיפרד ממנו מבלי לדבר איתו על הצורך הזה, לכאורה לא תפסידי "נקודות" על תדמית לא ראוייה (אבל הוא אולי ייראה אותך במקום זה כמישהי לא מובנת ולא יציבה), אבל אז את גם לא נותנת לו את אפשרות הבחירה. יתכן שהוא יעשה חושבים היטב, ויחליט ששווה לו, כדי לשמור אותך, להקשיב לצרכים שלך, להבין אותם, ולתת יותר - לפי המידה שהוא יכול. האם הוא יוכל גם להתאמץ הרבה יותר כדי להגדיל הכנסות? - לא יודע. כי זה כרוך גם בשינוי לא קל של האישיות ופילוסופיית החיים שלו, או מתן אמון ביכולות שלו יותר ממה שיש לו.אבל אם תצליחו להגיע לידי הסכם כלשהו, בדקי היטב עם עצמך, האם תוכלי להשלים עם זה בטווח הארוך, כלומר, שתוכלי לא להמשיך להרגיש שאת מנוצלת או רוצה יותר, אלא להסתפק בו, במה שהוא נותן לך מעשית, ובשיתוף הכלכלי שאותו סיכמתם ביניכם. אם לא - אז אולי חבל על הזמן. אבל דברי איתו. הסבירי את הצורך שלך. נסי להתעלם מהתדמית שלך, ואולי גם מהפגיעה בו (כי את אולי אומרת לו שהוא לא מתאים), אמרי את הדברים הטובים שבו ושאת רוצה בהם, אבל גם את הצורך המעשי - מבלי להקצין. מבלי לומר דברים מתוך המחשבה שאם לא תקציני הוא לא יבין - אלא מתוך הצורך האמיתי שלך, כי גם המציאות שלך לא פשוטה. אולי ממש כמו זו שלו. כך שאם הוא רוצה להיות איתך - יתכן שיידרש ממנו להיות שותף אמיתי יותר. אולי הוא יסכים. אם לא תנסי, את לא יודעת.ואם לא תצליחו להגיע להסכמה - אז המשיכי הלאה. אבל לכן בדיוק - חישבי היטב על הדברים שמבחינתך הם הכרחיים, ועל אלו שהיית רוצה, אבל מבינה שאולי לא יתקיימו, ושעליהם לא ייפול הקשר שלכם.

תודה רבה. החכמתי.
אני לא חושבת שהוא יכול...
הבנתי שנהנת מנזוגיות שלנו יחד אך רק יחד ומץאהבת בו כל יום יותר.
אך לא באוירה המשפחתית עם ילדיי כי זה מחדד לי מה איני רוצה ומה חסר לי.

שקד יקרה,
נראה לי שמצאת את התשובה למה שנכון לך בקשר איתו. אני מאחל לך בהצלחה בכל בחירה שלך, ואולי עם הזמן גם ישתנה משהו גם באווירה המשפחתית, אבל כנראה לא מיידית.