יחסים רגשיים: התמודדות עם פגיעות

שלום רב,
מזה 3 חודשים אני יוצא עם מישהי והעניינים מתקדמים מהר יחסית. אנחנו נפגשים הרבה, מבלים ולרוב גם נהנים.כרגע גרים בנפרד–היא בשכירות ואני עם ההורים.אני בשנות ה20 המאוחרות שלי (וגם היא), ללא ניסיון אמיתי במערכות יחסים(היא בת הזוג הראשונה שלי).עובד, לומד, עוזר למשפחה ומנהל זוגיות–כל זה במקביל. לכן אני עייף ומותש נפשית.לבת הזוג שלי אופי בעייתי- היא נלחצת בקלות מכל דבר, נוטה לכעוס ולהוציא את זה עליי, ההתנהגות שלה לפעמים לא פרופורציונאלית.יש לה התנהגויות שלא עולות בקנה אחד עם ההתנהגות שלי: אני רגוע מטבעי, עדין, שליו,שקטמופנם ורציונאלי. היא מדברת הרבה, חוזרת על אותו דבר כמה פעמים ברצף, מוחצנת ואימפולסיבית.כל הזמן רוצה לדעת הכל. חושבת שזוגיות זה כמו נישואים וחייבים לשתף הכל (גם עניינים כספיים של הצד השני).לא סובל את זה...אנחנו רבים המון, המון... פעמיים כבר הגענו לפיצוץ (בעיקר מצידה, ששוברת בקלות את הכלים)ופרידה לכמה ימים. במקביל יש לנו ימים שכ"כ כיף לנו ביחד–צוחקים, מתחבקים, נהנים...החיים התאכזרו אליה,פגעו בה כ"כ הרבה (אפילו הקרובים אליה),כבר שנים שהיא גרה לבד וחיה במחסור והיא לא בקשר עם המשפחה שלה. אין לה אף אחד בחייה.היא בשבתות ובחגים לבד והיא מאוד רגישה.כמו גם רכושנית. לפעמים מפריע לה שאני עם המשפחהולא איתה, היא כל הזמן רוצה להיות ביחד וכשאני מסביר לה למה זה לא אפשרי/טוב עבורנוהיא כועסת, נעלבת ונפגעת. מתחילת הקשר היא רצה מהר מידי, כל הזמן, וכשאני מאט את הקצב מגיעים לאותה תוצאה כנ"ל. היא בתפיסה שהיא בעדיפות עליונה וכל השאר אחר כך.היא גם לא רוצה לגור בעיר שלי–כדי לא להיות קרוב למשפחה שלי.מצד אחד אני צודק (ה'מחנק' הזה גורם לי לריחוק), מצד שני אני מבין אותה: היא לבד כל הזמן ורוצה אותי לידה.היא מבטיחה כל הזמן להשתנות ויש שיפור קל (מאוד), אבל אני חושש שלאורך זמן היא לא תוכל להתמיד בזה...כואב לי להשאיר אותה לבד, אבל אני רוצה גם לפעמים את הספייס שלי. הרבה פעמים שהיא מתקשרת אני מסנן וחוזר אליה מאוחר יותר עם תירוץ כזה או אחר. אני בין הפטיש לסדן.אני חושב שאני אוהב אותה(היא אוהבת אותי מאוד ברמה שלא תתואר),יש לה לב טהור והיא אדם טוב באמת, היא מאוד אכפתית וחמה. אני נמשך אליה פיזית בטירוף.אם מסתכל קדימה אז נראה לי שהיא תהיה אמא מצוינת לילדים שלי.במקביל,אני גם מרחם עליה. כל הזמן חושב מה יקרה אם ניפרד–מה היא תעשה בשבתות וחגים, מי יעזור לה, מי יתמוך בה.יש לה כ"כ הרבה בעיות בחיים (בחודש האחרון היא לא עובדת ואין לה מאיפה לשלם חשבונות) ורק זוג כתפיים צנומות שמתמודדות עם הכל. כואב לי ויורדות לי דמעות (גבריות, כמובן) רק מלחשוב על זה.קשה לי לשבור לה את הלב 'ולהתאכזר' אליה כמו שעד עכשיו עשו לה. הלב הרחום שלי לא מאפשר לי לעשות את זה, פשוט לא מסוגל.אבל לא רוצה להיות בזוגיות בה אני אסבול בעתיד.בחודש האחרון אני אומר לעצמי כל הזמן: תן עוד צ'אנס, אולי היא תשתנה, אל תשאיר אותה לבד, חכה אחרי החג ואז תעשה את זה, חכה עד שהיא תתחיל לעבוד ותעמוד על הרגליים...אבל כל פעם אני דוחה את זה. מרגיש אדישות מוזרה ביחס לקשר.האם להמשיך בקשר? מה לעשות?

אלי יקר,
אתה מתאר יחסים עם מישהי שהיא פגיעה מאד, ולכן צריכה סימנים גדולים של אהבה ונתינה, ועל כך אתם רבים הרבה. היא אולי רוצה לשנות ולהיות קלה יותר, חשדנית פחות ומקבלת יותר, אבל רצון הוא לא תמיד מספיק כדי לשנות. הוא דבר שיכול להשתנות מהר, לפי רמת הכעס והפגיעה והאכזבה של אותו רגע. לכן גם רכבת ההרים הרגשית הגדולה שאתה חווה. אתה איתה במידה רבה כי לקחת על עצמך את תפקיד האביר שמטרתו להציל אותה מעצמה ומהחיים הקשים שעברה. יתכן שאתה רואה בזה משמעות רבה שתואמת את האישיות שלך, או בניסוח הפוך, שנטישה של מישהי שהיא יקרה לך במצב שכזה לא מתאימה לדמות ולתדמית העצמית שלך. האם זה שיקול למחוייבות לחיים? - אולי. זה תלוי עד כמה המרכיב הזה הוא משמעותי בחייך, ואם תצליח להתמיד בו.כך או כך, אפשר ליצור שינוי בטיפול. אלא שהקושי העיקרי בזה הוא שהיא תיפגע בקלות אם תשלח אותה לטיפול, כי היא תראה בזה התנשאות שלך, ואולי אישור שלה, אם היא תסכים, שהיא לא בסדר. אפשר, כאלטרנטיבה, ללכת לטיפול זוגי, ולעסוק בנושא הזה של פגיעות, התמודדות עם אכזבות וכעסים, עם הסבלנות שלך ועוד כחלק מהטיפול. אבל קח בחשבון שהיא עלולה להיות מאד מתגוננת, וצריך יהיה זמן וסבלנות.אני מבין שאתם רק 3 חודשים ביחד, ואולי תרצה לראות מה קורה לזוגיות שלכם עוד קצת זמן לפני שתנסו צעד כזה. כך או כך, אנא קרא את המאמר שלי "טרנד חדש: ייעוץ זוגי לפני נישואים".