יחסים: צרכים וגישה

שלום
אורן,כבר כתבתי לך כאן מספר לא מועט של פעמים ואני נאלצת לכתוב שוב, כי אני שוב מרגישה בצומת דרכים שאני צריכה להחליט מה מכאן..הבעיה המרכזית (שבגינה כתבתי לך בפעמים הקודמות), הייתה שאני מרגישה שחסרה לי הנוכחות הפיזית של בן הזוג בקשר. מקשר מאוד אינטנסיבי של להפגש 3-4 פעמים בשבוע, התחלנו להפגש פעם בשבוע לערך, כשהחבר כבר לא נשאר לישון. ההפחתה באה ממנו, על אף שאני מראה חוסר שביעות רצון.נפרדנו בגלל זה לתקופה קצרה של כמה שבועות ושוב חזרנו, בגלל אהבה גדולה שעדיין קיימת (לפחות מהצד שלי, הוא טוען שגם מהצד שלו). זהי לא בעיה של חוסר התאמה- אנחנו באים מאותו רקע ושנינו באותו מקום בחיים, גם השאיפות שלנו דומות וכן גם הרבה צדדים באישיות.המצב השתנה במעט, הוא נשאר לישון מידי פעם, על אף שהוא אף פעם לא יוזם ואני זאת שמציעה ברוב המוחלט של הפעמים. לפעמים אני מרגישה שאם אני לא אציע להפגש, אנחנו פשוט לא נפגש במשך חודשים. שיחות הטלפון ביננו מרובות מאוד. לפחות שעה-שעה וחצי בכל יום אותן שנינו יוזמים בהדדיות.העדר הנוכחות שלו עדיין מאוד מפריעה לי, הוא מצידו טוען שהוא לא רוצה ולכן לא יכול להפגש יותר מזה, בתקופה הזאת של חיו. הוא עובד המון ומידי פעם לומד, יש לו גם המון תחביבים אותם הוא לוקח מאוד ברצינות, ואני מרגישה שאני איפשהו בסוף סדר בעדיפויות שלו. כבר למדתי לקבל את המצב על אף הקושי, עד האירוע האחרון שבגינו אני כותבת לך שוב.רבנו לפני מספר ימים: הוא שאל אותי כבדרך אגב אם טוב לי בקשר, ולא הצלחתי לומר שכן. הוא נפגע מאוד והיה קר אלי במשך כל אותו היום. זאת על אף שכבר דיברתי איתו אינספר פעמים על העובדה שחסרה לי הנוכחות שלו, שחסר לי מגע פיזי וחום, שאני מאוד זקוקה לו, כך שלא הבנתי למה הוא קיבל זאת כהפתעה גמורה. בלילה של אותו יום, התקשרתי אליו ונודע לי ממנו כבדרך אגב לחלוטין, שהוא בדרך לידידה שלו שהיא גם האקסית שלו מלפני מס' שנים (הם ידידים מאוד טובים). השעה הייתה מאוד מאוחרת, בערך 1 וחצי בלילה- הסברתי לו שז מפריע לי מאוד ואני לא רוצה שילך. לא היה כאן רצון לשלוט בו, סתם פגיעה עמוקה מכך שאליה הוא כן מוצא זמן לפנות, בעוד שאני מתחננת שיבוא והוא מסרב בטענה של "עכשיו רבנו ואין לי חשק". בנוסף, זה נבע גם מהחשש שהוא ירגיש שזה לגיטימי לפגוש אותה בשעות כאלה ולאט לאט ירגיש שזה לגיטימי גם לעשות דברים נוספים.הוא בסוף לא הלך, אבל מאז, הוא לא מפסיק להאשים אותי בכך שאני סוגרת אותו ולא נותנת לו לעשות מה שהוא רוצה. זה לא נכון, אני לא סוגרת אותו- אני מעודדת אותו לצאת עם חברים גם בלעדיי, ומאוד שמחה כשהוא נהנה- אבל הרגשתי שהוא עובר על מעין קו אדום כשהוא נפגש איתה בביתה בשעה כזאת(היא גרה עם החבר שלה, אבל הם כבר לא ממש ביחד ובגדול, הם לא זוג נורמטיבי). הוא מצידו לא מוכן לעשות ויתורים וכשהוא כבר עושה, כמו במקרה הזה, הוא מזכיר לי את זה למשך תקופת ארוכות, מאשים אותי ועושה לי מניפולציות.אני אוהבת אותו מאוד, אבל אני מרגישה שהוא רואה רק את עצמו. שהוא פשוט לא מוכן לעשות ויתורים בשביל הקשר. שהוא לא מצליח להבין מתי הוא פוגע בי ושבגדול, הוא רוצה להיות עם ולהרגיש בלי. זה כואב לי ואני לא אוהבת את איך שהוא מתנהל בהיבט הזה.אני חושבת להפרד ממנו, אבל חוששת שאולי זו רק תקופה ושזה יעבור, ושזה לא באמת שווה את כל האהבה והתקשורת הטובה שבד"כ יש ביננו. אשמח לעצתך, כי נכון לעכשיו אני מרגישה די אבודה.תודה מראש ומצטערת על האורך הרב..

בת 24 יקרה,
מאחר שלא יצרת לי קישור לשיחות קודמות שלנו, אני יכול להתייחס רק למה שכתבת כאן.מצד אחד, את לא מקבלת את מה שאת חושבת שמגיע לך בזוגיות, וכפי שזה במכתבך, נראה אלו אינן דרישות מוגזמות (קראי שוב את מכתבך, לוודא שכתבת מדוייק את מה שקורה ושאת מרגישה). יש מי שמוכן אולי להסתפק בפחות, אבל יש גם מי שירצה יותר. לכן הצרכים שלך נראים בהחלט סבירים. מצד שני, יש אצלו קונפליקט בין הצרכים שלו, וכנראה נכון מה שאת אומרת – שאת רק אחד מאותם צרכים, ושהוא לא בשל למלא את הצרכים שלך. יש פער בין המקום שהוא רוצה שאת תתפסי אצלו, לבין המקום שאת רוצה שהוא יתפוס אותך. הצרכים האחרים שלו משמעותיים מספיק כדי שייתן להם חשיבות על חשבונך.האם זו רק "תקופה" והוא ישנה זאת מאוחר יותר? אני לא יודע. אני מבין את החשש שלך לפספס משהו, אבל מצד שני יתכן שאם תשאירו את היחסים כפי שהם, הם יהיו תקדים להתקבעות יחסי הכוחות ולמילוי הצרכים ההדדי שלכם בהמשך. אין לדעת מה נכון יותר. כך שלהשאיר את הדברים כפי שהם זה סיכון מסויים.את יכולה לנסות לשנות את הגישה שלך לדרך של "חיזוקים חיוביים" – קראי את המאמר שלי על חיזוקים חיוביים. יתכן שתצליחי לשנות. זו עבודה ממושכת. מצד שני, אם שניכם רוצים להצליח, ורק לא מצליחים לגשר על פערים – יתכן שכדאי אפילו לשקול יעוץ זוגי.