יחסים צעירים: לנהל את אמו בעצמו

שלום רב
ד"ר חסון.אני נמצאת עם חבר שלי כבר במשך כמעט כשנתיים,אני בת 18 לקראת גיוס והוא בן 20,חייל. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ויודעת שהוא טוב לי,בתקופות נורא קשות שעברו עליי במשפחה,בלימודים ובכלל בחיים הוא תמיד עזר לי וכשאני כותבת תמיד אני מתכוונת גם למצבים ממש קשים שהיה צריך להיות בכוננות בצבא או כשהיה מת מעייפות הוא התקשר לשאול לשלומי,ביקש לצאת כדי להיות איתי במצבים לא פשוטים ואני יודעת שבלעדיו בתקופות האלה הייתי במקום גרוע חד משמעית.בתחילת הקשר שלנו המשפחה שלי מאוד לא אהבה את הקשר שלנו,בלימודים הוא קצת חיפף,הוא לא נראה הכי טוב (לפי דעתי כן,אבל לא "חתיך" במובן של בחור מתוקתק עם חולצות משובצות, בלונדיני עם עיניים כחולות כמו שאמא שלי מגדירה כחתיך),ליד המשפחה שלי הוא התלבש בצורה מאוד מרושלת ודיבר באופן שנראה קצת טיפשי (אבל זה נבע מהלחץ שלו לידם).המשפחה שלי חשבה שהוא לא מתאים לי בשום פנים ואופן ובכל דרך נסתה לגרום לנו להפרד,אמא שלי לא נתנה לי לצאת איתו,אח שלי איים עליו שיתרחק ממני,ועוד ועוד עד שהגעתי למצב שעברנו תקופת התחזות לפרידה רק כדי להרגיע אותם. במהלך כל התקופה הזאת הם גם מאוד ערערו את הבטחון שלי בקשר איתו וכבר חשבתי שאולי הם צודקים והוא לא מתאים לי. במהלך הזמן בכל זאת נשארנו יחד ובמהלך הקשר "שיניתי" אותו,יותר נכון שפרתי. פתחתי לו את המחשבה והמודעות לגבי דברים מסוימים,השמעתי לו מוזיקה יותר אינטליגנטית,והרגשתי שהוא עבר שינוי משמעותי,הפך עמוק יותר,חכן יותר,פתוח מחשבה יותר.באמת יצרתי בו שינוי חיובי. אמא שלי ואחותי עקב השינוי קיבלו אותו הרבה יותר וכעת מחבבות אותו,עדיין טיפה בהסתייגות אבל זה שינוי משמעותי עבורן. אחי לעומת זאת עדיין מאוד לא מרוצה מהקשר ואנחנו לא מדברים כבר תקופה ארוכה בגלל שהוא כועס על הבחירה שלי בו. יש לציין שפעם אני ואחי היינו מאוד קרובים אחד לשני ועכשיו מאוד התרחקנו וזה דבר שכואב לי,דבר שאפילו גורם לי לשקול שוב פרידה. אבל השיקול העיקרי שלי כרגע שבגללו אני חושבת על פרידה זו המשפחה שלו, בן זוגי מגיע ממשפחה לא מתפקדת בלשון המעטה. ההורים שלו התחתנו עקב התערבות,אביו היה מתעלל סדרתי באשתו ובילדים ועלה איתם יחד לארץ וחי איתם במשך תקופה של 5 שנים בהזנחה מוחלטת,לא נתן להם לראות אור יום,בקושי הביא להם לאכול ועוד התעללות מזוויעה.כשאמם הואילה בטובה להגיע לארץ הם התגרשו וגם היא נוהגת עד היום בחוסר אחריות מוחלט כלפי ילדיה. את בן זוגי היא אוהבת הרבה יותר מאחותו ומודה בזה בפה מלא,כשהוא חוזר מהצבא היא משאירה אותו לרעוב ולא מכינה לו אוכל. כל המקרר שלהם מפוצץ במצרכים לא יעילים כמו ריבות במקום אוכל אמיתי ועוד. אני אוהבת אותו ואת מי שהוא. אבל מצד שני מרגישה שאני משנה אותו ואולי אני אוהבת אותו רק כי שיניתי אותו? אולי השינוי לא יחזיק מעמד? אולי בגלל המשפחה שהוא בא ממנה הוא יתנהג כאבא גרוע? אולי אחי צודק והוא לא מספיק טוב בשבילי? למרות האהבה שלי כלפיו יש לי הרבה התלבטויות מסביב. ואני חושבת אולי להפרד ממנו לתקופה מסוימת כדי לבחון את הקשר,אני רק בת 18,עוד לא חוויתי עולם גם.. ומצד שני לא מסוגלת לראות אותו יוצא עם מישהי אחרת מאחר ואני אוהבת אותו כל כך..כשנפרדנו למשך שבוע לא הפסקתי לבכות במשך השבוע הזה..אני אובדת עצות..מה לעשות,איך לדעת אם הקשר הזה טוב לי.תודה רבה מראש. וסליחה על האורך.

כשאני מעירה לו על ההתנהגות הקלוקלת של אמו הוא מגן עליה,אומר שעברה חיים קשים ומשבח אותה למרות שלא מגיע לה כלל. זה דבר שמאוד מפריע לי.הוא גם אומר שאני רק מנסה לשנות אותו כל הזמן ושאני לא מקבלת אותו כמו שהוא ואת העבר שלו .אולי הוא צודק?

מירי יקרה,
אתם צעירים מאד (ראי בבקשה התייחסות שלי לעניין הגיל כאן). זה גם אומר שאתם לא מעוצבים. טבעי לחלום על נישואים ועל ילדים ביחד, אבל בנוסף לכל הקשיים שאת מדברת עליהם, את גם לא יודעת להיכן תתפתח הקריירה שלו, או הקריירה שלך, את לא יודעת אם הוא יעבוד רוב הזמן או יהיה מובטל, את לא יודעת מה הוא ירצה ללמוד ועל חשבון מה זה יבוא, שלא לדבר על העלות הכלכלית של זה, ואולי גם לא מה את תלמדי ועל חשבון מה זה יבוא, ואם ילדים יהפכו אותך לתלוייה יותר בבן זוגך. המון דברים הם רק בהתחלת גיבושם, וייקח לך שנים לדעת. לכן עתידם של יחסים בגילאים האלה ברור פחות.אבל את מתלוננת כנגד אמו, כשהוא גם עוד צעיר ותלוי בה גם כלכלית. ההגנה שלו עליה היא אולי טבעית בתנאים הללו. מה עוד שאמך שלך לא היתה חפה מנסיונות להרוס את היחסים שביניכם. כך שאולי יש צדק בדבריו אם הוא אומר לך לבקר פחות את אמו, שכן גם אמך לא טלית שכולה תכלת, לפחות מנקודת מבטו. אולי כדאי שתתני לו לנהל את היחסים שלו איתה בעצמו. ואני תוהה אם הבעיה היא באמת שהוא צריך להשתנות, או אולי שאת מרגישה שהוא צריך להשתנות לפי הצעותייך, ולשמוע בקולך.