יחסים, פסיכולוג וסטודנט - מה לעשות?

שלום רב
ליועץ, חיפשתי תשובה לבעייתי בפורומים רבים אך לא מצאתי.אני סטודנטית בת 32 בעלת עבר דתי, עם בעיה אדירה ביצירת קשרים זוגיים ומיניים עם גברים, והתוצאה היותי בתולה ללא ניסיון מיני כלל. ייתכן שיש לי אישיות סכיזואידית, בעברי פיתחתי "יכולת" לקשרים עם נשים דווקא (לא מיניים) וייתכן שיש לי נטיה ביסקסואלית מסוימת- אך אני מעונינת בגבר. תקופות ארוכות סבלתי מסוג של אכילה כפייתית ואני בעודף משקל מסויים. ועל אף שנראה שאני סופר בעייתית, אני בחורה די רגילה ונחמדה וביישנית, עובדת ולומדת.בלימודי הכרתי סטודנט אמנם צעיר ממני אך עם מיניות מעורפלת ונוצר ביננו קשר- דיברנו והתכתבנו אך הוא נסוג פיזית ורגשית ואינו מראה רצון להדק את הקשר.שנה"ל הסתיימה ואני תוהה מה לעשות- להזמין אותו להכרות זוגית? הוא נעץ בי מבטים בעניין רב אך יש לי תחושה שהוא חושש מקשר מיני. ייתכן שהוא יכול להזמין אותי אבל לא מעוניין וייתכן שהוא חושש כמוני.הפחד המרכזי שלי הוא לא כל כך מדחיה (חטפתי סירובים מבחורים בעבר) אלא מהשפלה- ומכך שיש בי משהו מעורפל מידי שמונע ממני למצוא קשר ולהתקדם בחיי. הפחד המרכזי שלי הוא להישאר לבד במצב של בדידות מתסכלת, מבודדת. אני כנראה בכיוון של טיפול פסיכולוגי בקיץ, כרגע זה או פסיכולוג או הבחור הזה...אני תוהה אם להזמין אותו בצורה אגבית במכתב, או דווקא לשלוח לו מכתב מפורט בו אני מתוודה על זה שאני לא הכי סטרייטית כנראה כדי לגרום לו להזדהות איתי ולהבין שאני אבין את מצבו המעט "שונה", מה גם שזו האמת...מצד שני אני חוששת להציק לו ולחשוף בפניו מידע כה אישי כי קשה לו עם שיחות אישיות.אני לא מעוניינת רק בקשר מיני כי אני לא מצליחה להגיע לכזה קשר- אני מעוניינת במשהו שיצליח להוציא אותי ממצבי אך איני רואה בבחור זה אוביקט אלא אדם מיוחד שיתכן שיבין אותי מבלי להשפיל אותי.מה עושים? שנה"ל נגמרה וכבר איני רואה אותו או שאצור איתו קשר או שזה אבוד, אהיה אסירת תודה למי שיוכל לתת לי עצה נכונה, שהרי אין לי ניסיון עם גברים- לא מיני ולא זוגי.

כמו כן אני באה מרקע דתי אך לא זו הסיבה שאני לא מצליחה לשנות את מצבי כי זנחתי את התפיסות הדתיות של איסור על מיניות מחוץ למשפחה הגרעינית, לפחות על פניו...

שלום
לד"ר.קראתי בעיון את תשובותיך באתר במיוחד עבור רווקים בתחילת הקשר (חלקם ללא ניסיון כמוני, אם כי לרב זה קורה בתחילת ה-20 ולא בתחילת ה-30...) וראיתי לנכון להוסיף כמה דברים:אני חוששת שמה שדוחף אותי לכיוונו של הבחור זה ייאוש ממצבי, הוא בכלל לא מצליח ליצור קשרים עם בני אדם ונראה לי שלא היה לו מעולם קשר רגשי עם אישה (ייתכן שהיו קשרים מיניים בעברו, או קשרים עם גברים...) עשיתי ניסוי במבחן באונ' (שהרי הגיעו המבחנים כבר...) והתעלמתי ממנו וכדי לראות אם זה מפריע לו בכלל, או אם אני בכלל חסרה לו, ונראה שהוא פשוט השלים עם זה- למרות שבזווית העין כן הבחנתי שהוא זורק מבטים לכיווני, אז התנצלתי אח"כ שלא דיברתי איתו (אמרתי שזה היה מלחץ המבחן). לפעמים אני מרגישה שאני משחקת אתו איזה משחק מרוב שהוא לא משתף פעולה איתי- אולי הוא פוחד שמשהו יתגלה- ולעיתים אני מרגישה שהוא מבודד ומסוגר בעולמו (אולי ממש כמוני...) אם איני מתאמצת- הוא פשוט מתכנס בעצמו. נראה לי שזה או שאני עוזבת אותו ולא מסתכנת, או שאני מתוודאת על כך שהנטיה המינית שלי קצת מתנדנדת כדי לגרום לו להבין שאני מבינה אנשים קצת שונים. מעולם לא נתקלתי באדם כמוהו.

סטודנטית יקרה,
אני לא רואה סתירה בין הדברים. את יכולה גם לדבר עם הסטודנט ולהיפגש איתו, וגם ללכת לפסיכולוג. ואני חושב שזה אפילו חשוב. אני מבין את נקודת ההתחלה הקשה שלך בחיים החילוניים, שדוחה את "נקודת ההתחלה" של קשרים שבין המינים. אבל בגילך עכבות שהתקיימו זמן רב כל כך נוטות להתקבע, וזקוקות לטיפול יסודי יותר כדי שתוכלי להיפתח לחיים נורמליים.בהחלט ייתכן שהמשיכה שלך אליו היא בשל החריגות שלו. נסיון של קשר עם גבר רגיל, בעל ניסיון וביטחון עצמי, בהחלט יכול להיות מפחיד הרבה יותר. לא רק בשל החשש מדחייה, ולא רק בשל החשש מהשפלה, אלא גם כי את כנראה חוששת שהוא יבין פחות את מצבך, ולא יהיה סבלני מספיק עד שתנמיכי את החומות שלך. עשי את שניהם. הקשר עם הסטודנט הזה יצליח לך או לא יצליח לך, אבל כך או כך רצוי שתתחילי להתיר חלק מהקשרים הפנימיים שיש לך, כדי ללמוד דרך צד אחר, שמנוסה יותר ומקצועי יותר במה שמקובל ובהלכי נפש, ואשר גם תוכלי להיפתח אליו ותוכלי לבטוח בו וגם להקשיב כשצריך.

שלום
ליועץ ותודה על תשובתך.אף על פי כן, אני אחשוב על אם כדאי בכלל ליצור קשר איתו- שהרי אי אפשר להכריחבחור לעשות משהו שהוא לא רוצה בין אם הוא סטרייט, הומו או בי...באשר למה שכתבת על החשש שלי- איני נמשכת לגברים "מנופחים" ונרקיסיסטים בכלל ולאאכפת לי אם יש/אין להם ניסיון פגשתי גברים דתיים/לשעבר שהיו פחות או יותר בגיליעם מעט ניסיון- על כמה שזה נשמע לא סביר זה קורה הרבה בי-ם, והם היו מאוד מנופחיםושתלטנים כלפי נשים וזה היה מה שהרתיע אותי!בנוגע להנמכת החומות- החומות היותר רציניות שלי הן יותר מיניות (הכרתי גבריםבעבר ו"נפתחתי" נפשית למרות שזה לא תמיד היה שווה...) אני לא אציב תנאים כמו נערהבת 19 נחכהXזמן עד לקשר מיני כי זה לא ריאלי גם מבחינתי וגם לא רצוי שהרי אנימודעת ליכולת שלי לראות נשים כמיניות, יכולת שקשר סטרייטי מיני דווקאיכול לדכא. המשיכה שלי לנשים מבחינה רגשית רומנטית ואישית היא אדירה- יותר מאשר לגברים- אך המשיכה הפיזית פחות. נשים תמיד עניינו אותי יותר אבל גברים משכו אותי מינית, במצב כזה החשש שלי מלהגיע לקשר זוגי (כפי שקרה בעבר) עם אישה צריך להיות גדול יותר מהחשש לקשר מיני עם גבר...הדבר הכי מדויק היה בנוגע לחשש שגבר "רגיל" לא יבין אותי. זה באמת נכון.גם בעברי ובגילאים שחוסר ניסיון היה דבר נפוץ- נמשכתי לגברים ביסקסואלים(כמוני...) וחלקם היו מ-א-ו-ד בעלי ביטחון עצמי ולא סבלתי את זה. אחד אפילו הציע לילפני כעשר שנים קשר מיני בקצב שלי- לא לחץ ליחסי מין מאותן סיבות שלי, וסירבתי בגללהאישיות שלו ולא בגלל הגוף שלו...כבר כתבתי לך הרבה ואני מקווה שסיפורי נגע לליבך, החריגות במקרה שלי לא נובעת מחוסר ניסיון מיני אלא להפך. אני תוהה איך הגעתי למצב אליו הגעתי, נקודת הפתיחה שלי הייתה דווקא די טובה ומשהו השתבש בדרך מאוד. אני מקווה שגבר אמין יקבל אותי כמו שאני ללא קשר לניסיונו (גברים גרושים זו אופציה מבחינתי) ולא זה מה שמאיים עלי כל כך אלא יותר חוסר ההבנה למצבי ולמה הגעתי למצב זה עד הלום.זה אולי לא נראה סיכון נוראי מבחוץ, אך אני חוששת להציק לבחור מאוד, אני אצטרך לחשוב על זה- סביר שהבחור חושב "אף אחת לא תרצה אותי במצבי" כפי שאני נוטה לחשוב לעיתים (גם בגלל האכילה הכפייתית), ואז דוקא טוב שאפתח ואתוודה על נטייתי (רק שאני חוששת שאני "מעמיסה" על הבחור סיפורים אישיים יתר על המידה ובניגוד לרצונו) באשר לטיפול- החשש שלי הוא שוב שמטפל הוא לא "קוסם" או "מכשף" ולא יכול להכריח בחור לגלות בי עניין, וגם לא יכול לשנות קווי אישיות (אולי פסיכיאטר יכול עם תרופות?) אלך אפילו מתוך סקרנות לראות אם פסיכולוגים הם אכן כה בעלי עוצמה כפי שמייחסים להם עוצמה, או אם יש להם "פתרונות קסם"- בכל אופן גם פסיכיאטר לא יכול לגרום לי לגלות עניין בבחורים/דברים שמשעממים אותי...אני תוהה אם לפנות לפסיכיאטר ואודה לך אם תייעץ לי או אם יש לך ניסיון בנושא...

סטודנטית יקרה,
את לא צריכה לחשוש מכך ש"לא ישנו בך קווי אישיות" (האם את רוצה שיעשו זאת?), וגם לא מכך שישנו בך קווי אישיות. בטיפול, תלמדי בעיקר להתמודד עם פחדים וחששות ועכבות, ואם את שואלת לדעתי - זה יכול להועיל לך. כי מכתבך מצביע על לא מעט פחדים וחששות ועכבות. את לא זקוקה לפסיכיאטר (כלומר, טיפול תרופתי) כי לפחות על פי התרשמותי ממכתבך לא מדובר באישיות חרדתית (שתרופות יכולות להפחית), אלא בעכבות ובחששות שהתפתחו באופן טבעי על הרקע שבו צמחת, ועם הקושי שלך להתגבר עליהם עם הזמן באופן שיאפשר לך ליצור חיבור חברתי המקובל בחברה (כן, החילונית). העובדה היא שעד כה חיבורים כאלה קרו פחות מדי, ועל זה צריך לעבוד, וזה לוקח זמן, גם כדי להבין למה בדיוק, וגם איך להתגבר על זה. זה לא קסם, זה תהליך.החלק המיני שלך גם הוא לא ברור, גם לך, וגם על כך אפשר וצריך יהיה לדבר. האם את מסבירה את הקשרים שלך עם גברים או העדרם על רקע קשרים עם נשים, או האם יש משהו עמוק יותר בזה. אני לא בטוח, ואחרי הכל, נראה לי שגם את חושבת שאת צריכה להתנסות כדי לדעת, וכמובן - להתנסות עם גבר שימצא חן בעינייך ושתימשכי אליו. ואולי חלק ממה שאת צריכה זה גם סיוע ביצירת קשר שכזה, מבלי להירתע ומבלי להרתיע, בשל חוסר ניסיון.

שלום
ליועץ- איני יודעת אם תענה, לאחר התכתבויות ארוכות עם הבחור על שלל נושאים במייל (הקשר נתקע פה) קיבלתי רושם שהוא נסוג ואינו מעוניין בקשר אישי עימי אלא רק בקשר לימודי, אז לא הצעתי להיפגש בצורה אישית יותר כי היו לנו הזדמנויות רבות לכך והוא נמלט ממני...כאמור, יתכן שהוא היה מגלה עניין בבחורה אחרת אך לא בי (אולי צעירה ממני?) אני מנסה לראות זאת בצורה חיובית כפתח לשינוי- ומי יודע מה עוד אגלה על עצמי ועל יחסי עם העולם שלא הבנתי קודם עם עזרה מקצועית- אלא שלעיתים אני נוטה לאכול יותר מידי במצבים אלו, ולהזכר בחוויות של "נפילה" באמון או התפקחות מהשיטה הדתית שהדריכה אותי רב חיי והוליכה אותי בדרך מאוד לא נכונה. כדוגמה- ואיני יודעת אם זה קשור למה שקרה אז אני מעלה זאת בכל אופן- נזכרתי בכך ש"דחפו" לי כל חיי שנשים חילוניות אינן בריאות פיזית, ודתיות כן- שלנשים דתיות אין צורך ללכת לרופאי נשים אלא לפני החתונה וכך אינן מקבלות, לרוב (ישנם מקרים יוצאי דופן שאינם מעידים על ההדרכה הבסיסית שמקבלים מאימא במשפחה דתית) טיפול רפואי (אני הגעתי לראשונה לרופאי נשים בגיל 25+ לאחר בעיה רפואית דחופה). לאחר מכן, בהמשך החיים, הילודה הגבוהה היא כביכול פרס על היותן נשים טובות- בקיצור, היחס לנשיות זה כמו יחס למחלה כאמרת הבדיחה הידועה, מדוע אין רופאי גברים, כי להיות גבר זה לא מחלה... כשאצליח לאסוף את עצמי ולסיים את הלימודים ולעבוד יותר (עניין של כחודשיים) אפנה לסיוע אצל פסיכולוגית בתקווה שאוכל לצאת ממצבי ולפתח גישה ריאלית יותר ובריאה יותר הן פיזית והן נפשית. ייתכן שהקשרים שפיתחתי בתוך עצמי מנעו ממני ליצור קשר והדפוס הזה התקבע עד לגילי הנוכחי, דפוס שקשה לשנות במצב זה.וכפי שאמרתי, איני יכולה להכריח בחור לעשות מה שהוא אינו רוצה. השיטה שגידלה אותי ורבות כמוני גרסה שאישה חייבת להתחנף לגבר כדי "להשיג" אותו וללחוץ במחמאות לא ריאליות, אך מצב זה לדעתי יוצר חוסר אמון וחנופה צבועה.כולי תקווה שכמה שפחות נשים כנות וישרות כמוני יצטרכו לעבור את מה שאני עברתי (ולהיות מואשמת באגואיזם!) וכמה שיותר נשים יקבלו הדרכה נכונה כדי ליצור מערכת יחסים הטרוסקסואלית מינית לכל הפחות ולכל היותר. אם איזו בחורה נחמדה קראה דבר זה והתפקחה, השגתי את מטרתי. איבדתי אמון בשיטה שגידלה אותי ויצרה- בחורה לא ממש מתמודדת עם זכרונות של איומים, השפלות (לאו דווקא מצד גברים) והטעיות "בריאותיות". לבחור אאחל שימצא בחורה שמתאימה לו ושיהיה לו טוב איתה.