יחסים עם מורה: מה עושה אמא?

בעבר הרחוק שיתפתי אותך לגבי המחנך של ביתי שהיה נוהג בהפסקות לגשת אליה ולהחמיא לה עלי ואפילו מכל הסיפורים שלה עליו, ביקשתי בעבר להיות חברת פייסבוק איתו. והתכתבתי מספר פעמים בלבד ורק על נושא ביתי , כי דרך הודעה אישית זה יותר זמן ונוח וזול.. .יום אחד כנראה ביתי הרגישה "מאויימת" פחדה שאולי אנו מדברים עליה יותר מידי ולא נעים לה פתאום התקשורת הזאת בין מחנך והורה וצוותה עלי למחוק אותו מחברי הפייסבוק שלי. מחקתי אותה, רציתי לכבדה וכמובן שגם אני וגם המחנך הסברנו לה (הוא בביה"ס) אני (בבית) שזה רק בהקשר לימודי והתנהגותי. ועם הזמן הרגשתי שאני נקשרת ונקשרת נפשית אליו (יתכן והוא משלים את מה שחסר לי בזוגיות למרות שאני ובעלי ביחסים מאד מאד טובים ויודעת שלא אצליח לשנות או לשדרג, עובדה שלא הצלחתי עד כה,נשואים מספיק שנים...).לפני סיום הלימודים ביתי סתם ספונטני שיתפה אותו ואמרה שחל יום הולדתי (57) לא ברור לי מדוע אמר לה בהתלהבות: "צעירה אהה????" הרי זה לא גיל צעיר כ"כ אולי התכוון וחשש לומר לה: "נראית צעירה"?? ביתי רק חייכה ולא הגיבה. לאחר מכן, המחנך שאל את ביתי רשות אם עכשיו כשסיימה ללמוד, אם מרשה לו שיאשר לי חברות פייסבוק, ביתי ענתה לו: "אם אתה כ"כ רוצה? אין לי בעייה אבל בשביל מה, כבר סיימתי ללמוד"!!. המחנך שתק ולא ביקש ממני חברות פייסבוק, פשוט כיבד את ביתי. אני בטח לא אבקש, כי יש לי כבוד ועוד אחרי שמחקתי אותו בעבר!!. עד כה לא ידעתי עד כמה אני קשורה אליו, היום אני מבינה שנקשרתי אליו, לא מינית, ממש לא, אני לעולם לא אבגוד בבעלי, אך נקשרתי אליו מאד ריגשית, ואני אשקר אם אני לא מרגישה פגועה שהוא מכבד את ביתי בלבד ולא אותי, אם היה כ"כ רוצה בקשר, הכוונה לגלות מידי פעם התעניינות, לומר חג שמח, שנה טובה וכד', היה יוזם קשר חברי. אך לא עשה.אז לא ברור לי אם בתוך תוכו באמת רצה בקשר ואם לא - מדוע אינו יוזם. מצד אחד זה טוב ובריא שכך יצא כי מי יודע לאן זה היה מוביל בעתיד וטוב שחותכים בזמן, (זה ההיגיון שלי אומר) מצד שני קשה לי עם זה מאד, מאוכזבת כמובן , וממתינה ל"נס" אולי פתאום יזום אך לא נראה. שאלותי : 1. מדוע אמר לביתי "צעירה אהה??? הרי 57 זה צעירה?!2. מדוע כ"כ פוחד מביתי הרי כבר סיים ולא ילמד אותה יותר. תודה רבה על התמיכה ומצטערת על האורך כי הייתי חייבת לפרט. המסקנה שלי: לרגשות בחיים יש כזה כוח ועוצמה שעולה על ההיגיון חבל שאין תרופת פלא שיכולה להשכיח מידי ולמזער את הכאב. אולי הזמן רק יעשה את שלו. מקווה.

סמדר יקרה,
קראתי את השאלה שלך. אבל השאלה שאני שואל את עצמי, בעקבותיה, היא בעיקר מדוע המחנך לשעבר הוא זה שמתחשב בבתך יותר מאשר את מתחשבת בה? איך זה יכול להיות שהיא חשובה לו יותר מאשר היא חשובה לך? האם את עושה משהו לא נכון, או אולי חושבת משהו לא נכון? ואם כן, מדוע?הרי טבעי לה להגן על אביה, ובעיקר להגן על הקשר שלך איתו. את מפספסת את זה לגמרי, כי את עסוקה בריגושים שלך. היא קשורה מאד לשניכם, וכל קשר שלך עם גבר אחר מערער את הביטחון האישי שלה ביציבות החיים שלה. זה לא ברור? שאלי את עצמך איך זה שאת לא רואה את זה למענה? למען הבת שלך שאת אמורה לדאוג לשלומה ולשלוותה הנפשית?אני מפנה אותך להתכתבויות דומות שהיו לי בעבר (ואולי את היא "יעל"?):אמא, הבן והמורהאמא, בן ומנהלאת מחפשת ריגוש, וזה בסדר ונורמלי כשלעצמו. אני לא בטוח שאת מוכנה לשלם את המחיר של הריגוש הזה, ואני לא בטוח שאת מוכנה להודות בפני עצמך עד כמה רחוק את מוכנה ללכת עם זה, ועד כמה את מוכנה להזיק לכל מי שיקר לך. אני חושב שאת מתעלמת מהמחיר האפשרי, כי נוח לך. כי את יכולה להמשיך את המשחק, ולמדוד את הגבולות אחר-כך. ואת עלולה להינזק קשות מהמשחק הזה. בכל מקרה, אל תצפי לאמפתיה מצד בתך. היא רוצה לראות אותך ואת אביה ביחסים טובים ביניכם, וביציבות זוגית. אם יש בעיה, וכנראה שיש לכם בעיה - כדאי שתלכו לייעוץ זוגי, או לפחות לטיפול פרטני, ולנסות להבין מה באמת קורה לך ולכם, ואיך אפשר להגיע לחיים מסופקים יותר מבלי לסכן את הקיים.

ברצוני להגיב עם כל הלב: אלו לא הכתבות שלי, בעבר הרחוק רחוק כתבתי משהו דומה לזה.. .לפי תגובתך נתת לי להבין שאני הולכת חלילה לבגוד בבעלי. אז אני רוצה להודיע לך (וודאי תתפלא לשמוע) שלעולם לא אבגוד בו. לעולם לא!. אני אתייסר ולא אסלח לעצמי, יותר מיזה: אני אפילו אספר אם חלילה אבגוד. עד כדי כך. כי לא אנוח ולא אשקוט אם אבגוד. אנו ביחסים מאד טובים. חברים טובים. בלב ובנפש. משפחה טובה מאד, משכילה, חמה ביותר וכד' , אני לא בנוייה ולא חונכתי ובין לבגוד זה בשבילי כמו להתאבד. עד כדי כך. כנראה לאחרונה, עם השנים, יש לי הצורך בריגושים, להרגיש כמו שאומרים "שווה מאד" ומרגישה צורך שיתנו לי להרגיש שווה מאד. למרות שבעלי מפרגן לי, אך כנראה לי יש צורך בסיסי וריגשי בכמות יותר גדולה מאשר שהוא מסוגל לספק לי. וכמה שדיברתי איתו שנים על גבי שנים- קשה לו עם זה, קשה לו לבטא מילולית רגשות. ואני יודעת שהוא לא אשם, זה גנטי ומה שרואים בבית. אצלינו בבית הביעו רגשות והקצינו את זה. ועם השנים, אני מרגישה שהשנים עפות מהר ואני מיובשת לחלוטין. לכן, סתם התכתבות מידי פעם, ולגלות התעניינות אחד בשני שזה ממלא אותי - מה רע בכך? אני אישה מאד מאד חזקה,הדרגה המכסימלית שאני יכולה/מוכנה להגיע זה פלרטוטים בלבד. וחלילה וחס לא מעבר לזה. אני מסתפקת בזה וזה ממלא אותי. ביתי נותנת בי אמון רב, היא מכירה אותי היטב שאפילו נתנה לי לאחר שסיימה ללמוד את האוקיי להתכתב איתו. אני לא יוזמת חברות. כי יש לי כבוד עצמי. במקרה ויזום אני יאשר לו. ביתי חשובה לי יותר מכל אחד בעולם. אני טיפוס מאד רגשני וזה אפילו לא במחשבה שלי לבגוד. לא היה ולא נברא. רק זה טבעי שכל אישה מרומם את רוחה כשנותנים לה הרגשה שמתלהבים ממנה ושווה (למרות שאני יודעת שאני מאד שווה,) . בעלי מקסים, טוב לב, אך אנו שונים מאד מבחינת הרומנטיקאיות. זה כמו שמים וארץ, ואז זה לא פלא שאני נמשכת לאלו שממלאים אותי. בעלי מודה ומודע לחיסרון שלו ופקד עלי בעבר "תשלימי. זה מה שאני". ואני משלימה, אנו חיים בלי מריבות, קשר מאד טוב, אך אין מתח מיני, אין אקשן, אין ריגושים, כלום!! הכל יבש. אז אתה מתפלא??????? . אני נהנית שאנשים מפלרטטים איתי ויודעת להחזיר חזרה, אך לעולם, לעולם לא אעבור את הגבול.מתנצלת מראש על כל האורך, כתבתי מהלב, אך לא ענית לי עדיין מדוע אמר לביתי: "צעירה אהה"?? . הרי אני לא צעירה בגיל, האם התכוון להחמיא לי דרכה?? . אם תרצה תגיב על כך. ותודה לך מאד מאד על עזרתך.

סמדר יקרה,
את חיה בנישואים לא מאושרים. זה ברור, ולכך דווקא התייחסתי. לידיעתך, נשים רבות (וכן גם גברים) התחילו קשר מבלי לתכנן את סופו, כי סוף סוף היה מי שמקשיב, ומי שאפשר לדבר איתו, ונגררו לקשר רגשי מסעיר ו/או מאמלל, והקשר הפיזי הוא כמעט תמיד תוצאה נגררת גם אם אינך מתכננת אותה מראש. ואל לך להמעיט בבגידה הרגשית, שהיא משמעותית לא פחות - לא רק לבעלך, אלא גם לתדמית העצמית שלך, וגם לבתך (קראי אתהמאמר שלי על הבגידות שאינן מתגלות, כדי להבין את חשיבותה של הבגידה הרגשית). אבל אני מתרשם שאת כבר יודעת מה את רוצה, ואני מתרשם שמה שעובר על הבת שלך חשוב לך פחות - לפי העובדה הפשוטה שכתבתי לך על זה, ואת לא מתייחסת לנקודה זו כלל. אני מקווה, בשבילך, שתמצאי את נקודת שיווי המשקל הטובה שלך. לדעתי מאמץ של יעוץ זוגי, וזה מאמץ ללא ספק, יכול להועיל לך במציאת איזון מחודש, לפחות באופן בטוח יותר. בדרך שבה את הולכת, אם תתחילי לממש אותה, סביר להניח ש"תחיי מחדש", אבל גם עם דרגת סיכון גבוהה שתהיי בה גם אומללה הרבה יותר. לפחות מדי פעם. ואולי גם העליות והתקוות וגם הנפילות והייאוש הן דרך "לחיות" שאת מחפשת, ושחשובה לך כרגע. זו דרכך, ואת מחפשת אותה. אני רק מקווה שתהיי יותר מודעת למה שאת עושה. המכתבים שהעליתי מהתכתבויות דומות, בין אם הם שלך ובין אם לאו, מיועדים להצביע לך על האפשרויות השונות, שתהיי יותר מודעת להן.