יחסים עם ילדים: תהליכים וביטחון

ערב נעים,
אני ובן זוגי יחד כשנתיים. מתנה נפלאה הוא עבורי גם בפן הזוגי ובייחוד במשפחתי.
אנחנו פרק שני בחיינו, אני הקמתי משפחה ויש לי ילדים והוא לצערנו עם בעיות פוריות.
ילדיי אוהביםםםםםם אותו והוא מצחיק אותם , כיף להם! מברכת על זה!
אני מרגישה שבשנה זו קצת הפסקתי להשתטות איתם, לצחוק כמו פעם. עייפה גם.
וכשהם צוחקים יחד והוא מעסיק אותם אני מרגישה לא קשורה, בצד כזה, פחות משמעותית וגם מקנאה. זה גןרם לי לרצות שילך כבר כי " תופס לי את המקום"
הוא משקיע ואוהב אותם ממש.
מבינה תחוסר שיש לו.
זה קורה בייחוד שאנו מטיילים יחד או בנופש.
ואז בא לי שילך ויהיה לי זמן איתם ואני אהיה המוקד.מציינת שזה קורה שטנו מבלים בחוץ ובאחוזים הם יחד כ 30 אחוז וברור שכולנו יחד וגם אני והוא בחיבוקים ונשיקות ויש משפחתיות.
פשוט ה 30 אחוז האלה גורמים לי להרגיש לא משהו.
יודעת שאוהב ורוצה להוות עבורם דמות והם עבורו מאד משמעותיים.
אנחנו בגילאי 38
תודה רבה
יום נעים

יסמין יקרה,
נראה שיש כמה תהליכים במה שאת מרגישה מול הילדים.א. תהליך טבעי שקורה לאמהות מול ילדים. הקשר הטבעי והמיידי של ילד שנולד הוא קודם כל עם האם, כי היא גם מקור לרוך וחום רבים יותר (אני עושה הכללה, אבל זה בדרך כלל יותר האם מאשר האב), וגם המשאב החשוב מאד של אוכל, חלב אם. ככל שחולף הזמן, יש לאב יותר מקום בחיי הילדים, ועם הזמן בסופו של דבר אופי היחסים נקבע לפי אופי האם, האב והילדים. וגם אז זה ממשיך להשתנות, לפעמים יותר אמא לפעמים יותר אבא, והיחסים ממשיכים להתעצב.במקרה שלך, היחסים שבינו לבינם הם חדשים. זה לא משהו שקורה לאורך הרבה זמן, שאולי היה הרבה יותר קל להתרגל אליו ולקבל אותו באופן טבעי, וגם – הם התחילו כשהילדים כבר גדולים יותר, ולא מגיל אפס. לכן, המקום שהוא תופס בחייהם הוא לא משהו שהתכוננת אליו קודם לכן, ובנוי הרבה גם על האישיות שלו, שלמזלך היא אישיות כובשת, מצחיקה, נעימה וטובת לב. אבל זה חדש, וזה מביא לנקודה הבאה.ב. חוסר ביטחון אישי. את עושה השוואות ביניך לבינו, ואיך הוא מצליח לעשות לפעמים את מה שאת לא, בבניית הקשר איתם. האם זה נכון? – אני בכלל לא בטוח. יתכן מאד שאת ממעיטה בערך שלך מולם, מה שעלול לקרות אם את קצת חסרת ביטחון בקסם האישי שלך. שימי לב אבל – היחסים מולם הם לא רק קסם אישי. אני מניח שעדיין עיקר האחריות מוטל עלייך, בעניין חינוך ומשמעת למשל. וזה קאטץ' מסויים, שכן, גם אם לא כתבת את זה כן, אבל זה טבעי שזה קורה, שלא פעם את, כהורה הביולוגי שלוקח יותר אחריות, הוא גם מצטייר יותר כ"רע" בכל הסיפור כי הוא זה שיוצר הגבלות ושם גבולות יותר מאשר בן/בת הזוג שאינם הורים. כי תחושת האחריות גבוהה יותר. לפעמים זה מתסכל, כי הילדים לפעמים לא אוהבים את הגבולות הללו, ויש כאן מילכוד מסויים שצריך להיפתר הרבה בשיחות מול בן הזוג. אני לא יודע אם זה חלק מהעניין, אבל אם כן – ואם בן הזוג נדיב, חכם ויודע ללכת לקראתך, הוא ירצה שהיחסים בינך לבינם יהיו טובים מאד, ויידע להקשיב לך ולנהוג בהתאם. לא כתבת על החלק הזה, ויכול להיות שהוא לא עניין בכלל, מה עוד שלפי תאורך הוא מתנהל איתם באופן טבעי לחלוטין, ולא מנסה להתחרות בך אלא עם הכייף של עצמו איתם ואיתך, וזה נפלא. אבל אני מעלה גם את זה כאפשרות.ג. אבל איך שלא נסתכל על זה, בכל זאת הוא תופס "נפח" ביחסים איתם, זהו נפח שבלעדיו היה "שייך לך". אחד הדברים שהם בולטים יותר לאחר גרושים ביחסים עם הילדים הוא החשש "לאבד" אותם. רגשית. יש הורה אחר שכבר חי בנפרד, ולא פעם ממש מתחרה על האהבה שלהם באמצעים שונים, יש להורה האחר בן או בת זוג שיכולים להתחרות, במקרה שלך, ולכאורה לפחות, על תפקיד האמא. ויש לך בן זוג שמתחרה על תפקיד "ההורה" - שאולי מי שחושש יותר מזה, אולי, הוא דווקא האבא, יותר מאשר את, כי לכאורה הוא על אותו 'טיקט' (תחושה שקיומה תלוי מאד באישיות שלו).ואם את מרגישה קצת בתחרות מול אביהם של הילדים שלך, ובמקביל שמשהו מהמקום שלך קצת נתפס, זה עלול קצת לערער – אלא אם את לוקחת את ה"בית" שלך כזה שיציב וחשוב לילדים, ושכך את בונה אותו. במקרה הזה, ה"בית" שלך רק מתחזק. לא שאני חושב שתחרות כזו חשובה, אני חושב שחשוב שהבית יהיה חזק עבור הילדים. אפילו ששני הבתים יהיו חזקים עבור הילדים. אבל תחושת התחרות היא טבעית, ועדיף לה שתישאר על אש קטנה.אז מה עושים? – אולי משהו שחשבת עליו, ואת לא יודעת איך לממש אותו, או לא העזת לחשוב אותו בקול רם – וזה לעשות מדי פעם דברים עם הילדיםלבד. את יכולה לדבר איתו על זה, כלומר על הצורך הזה שלך. הוא נשמע אדם שרוצה ומוכן להבין. ומדי פעם למצוא זמן לזה גם. בלעדיו.אבל אולי אפשר גם, ובאופן טבעי הרבה יותר וגם מבלי לדבר על התחושות שלך, זה לומר שאת רוצה מדי פעם זמן עם כל ילד בנפרד, כי את חושבת שהם זקוקים לזה. אולי גם את. את זה אפשר לעשות כאשר מזדמן, את זה אפשר לעשות בתאום כאשר הוא עם שניים ואת לוקחת אחד מהם, ויוצרת את החיבור הזה גם. לא "על חשבון" הקשר שלו איתם, אלא במקביל לו, ובאופן שמחזק את הקשר שלך איתם, מבלי להתחרות בו. אני חושב שבמקרה כזה גם אתם וגם הילדים תרוויחו מזה.