השפעת התנהגות אב על ילדים

ערב טוב,אני נשואה כעשרים פלוס שנים.בעלי אדם שלאורך כל חיינו המשותפים נוטה להסתגרות הנמשכת ימים ואף שבועות. זה יכול להיות מכל דבר קטן (פקק תנועה, מישהו עצבן בעבודה, הילד לא היה ממושמע). יש עליות וירידות מאוד קיצוניות. קשה לו להתמודד עם שינויים (ילדה מתבגרת) או עם קשיים באשר הם (קושי כלכלי נניח). אני מגיעה ממקום, מבית אופטימי, שתמיד יש אפשרויות, אפשר לנסות, לתקן וכו' והוא מגיע ממקום מאוד ביקורתי וקשה. הוא אדם פסימי. היה נוקשה לילדים תמיד (כולם כבר מתבגרים). בעצם הילדים חוו לאורך השנים אב שיכול היום להיות נחמד ושמח ומחר הוא "לא כאן". לאורך הזמן, הם פיתחו, כל אחד באופן שונה, חרדות, חוסר ביטחון בעצמם. בשנה האחרונה הבת הגדולה פיתחה הסתגרויות ודיכאון ומסרבת לטיפול. בהדרכה שקבלנו, הנחו את בעלי להיות האדם התומך עבורה. אבל הוא לא מסוגל כי הוא עצמו רוב הזמן מדופרס ותמיד הכל רע וקשה לו.אני ממש נואשת. מתלבטת האם להתגרש, האם יש מוצא. איך "להציל" את הילדים מלהתנהג ולפעול כמותו ולהאמין כמותו שהכל שלילי. והאם כדאי לי להמשיך להיות זו שכל הזמן אחראית על לשמח, להרגיע ולוותר על עצמי למען זאת.תודה רבה לעצתך!

דנה יקרה,
שאלת כמה שאלות חשובות. אחת מהן היא האם יש סיכוי שהילדים "יירשו" את ההתנהגויות שלו, בין אם הם נוטים לכך באופן גנטי ובין אם באופן נרכש (כי זה מה שהם רואים כמודל, או בגלל תחושת הדחייה והביקורת מצידו).לא כתבת בת כמה הילדה, אבל טוב שהלכתם לקבל הדרכה. העניין הוא שלפי מה שכתבת, נראה שבעלך, אולי אפילו למרות הרצון הטוב שלו, לא מסוגל להתמודד עם האחריות שלו כאב תומך וחיובי.אני לא לגמרי בטוח שגרושים הם אלו שיוציאו את הילדה מזה. אחד השיקולים בזה, אגב, הוא גם הגיל שלה. ככל שהיא צעירה יותר, אולי קיימת האפשרות הזו, שתצא מכן, באופן סביר יותר, ותלוי מה הסביבה שתצרי עבורה. ואם היא כבר בשנות העשרה שלה, בגיל ההתבגרות, הפרידה ביניכם אולי דווקא תקשה על כך, גם אם תעשי מאמץ גדול ליצור אווירה חיובית, ואולי גם אם תצליחי להיות מודל חיובי. הרבה תלוי גם בהשפעה שיש לו עליה, ובקירבה ובהזדהות שהיא חשה כלפיו. אבל מבלי לדעת, אני רק מנסה להסביר מה סביר, וקשה לדעת בדיוק מה יקרה.יתכן שחשוב לדעת ולהבין מה גורם לו להיות כזה. אחת הסיבות האפשריות היא פוסט טראומה, אבל יתכן שכך הוא בשל סיבות אחרות. אם האפשרות של פוסט טראומה היא ריאלית, יתכן שזה יעזור לו לקבל את עצמו כפי שהוא, ולטפל בזה, לפחות כי פוסט טראומה מקובלת כסיבה חיצונית לגיטימית, שהסטיגמה שהיא יוצרת על הגבר היא חיובית. יחסית, לפחות.שווה לכן להגיע אולי לטיפול זוגי, כדי לפתוח את הדברים האלה, וגם כדי לדבר במקביל על היחסים שביניכם לבין הילדים. גם אם הוא לא יצליח להיות ה"תומך" שלה, יתכן שהוא יצליח להיות חיובי יותר, אם הגישה אליו תהיה נכונה, כי אני בטוח שגם הוא רוצה את טובתה.