יחסים עם חמותי: מה באמת הבעיה?

אני ובעלי נשואים שלוש שנים + ילדה מקסימההבעיה היא שבעלי מקשיב לאמו בכל דבר...אם אני מציעה משהו וחמתי מציעה משהו הפוך... כמובן שתתקבל על דעתו הצעתו של אמו והצעתי מבוטלת.במידה ואני מסרבת או לא מסכימה עם אמו (ואומרת לו רק בנוכחתו) הוא ישר מתכנס בעצמו ועושה "ברוגז",אני נאלצת לבוא ולדבר איתו ולבסוף להתפשר, העיקר שתהיה אוירה נעימה בבית ולא הרגשת שקט וברוגז.הגעתי למצב שאני כבר לא מוכנה שנעשה תכנונים או משימות לפי דברי אמו ומצד שני אני לא רוצה שיהיה משחקי "ברוגז"....ניסיתי המון פעמים להגיד לו את אשר על ליבי וכאשר דיברתי איתו אז הוא שוב עשה "ברוגז"... לעיתים אני חושבת שעדיף לקיים את רצונם ולבטל את רצוני... העיקר שנסתדר.אשמח לעצתכם.תודה.

חסויה יקרה,
את צודקת. לעיתים עדיף לקיים את רצונם ולבטל את שלך, כדי שתסתדרו. השאלה היא, כמובן, עד כמה הדברים חשובים לך.כפי שאת מבינה, הקושי אינו נעוץ בחמותך. הקושי נעוץ ביחסים שבינך לבין אישך. משהו ביחסים שביניכם גורם לו "להגן" על אמו, כאילו הוא עצמו עשה משהו רע. משהו ביחסים שביניכם גורם לו שלא להעריך אותך ואת דעתך, בין זה אכן כך, ובין אם משום שאתם מצויים ביניכם בויכוחים של עמדות כוח וצדק, שהן אינן קשורות בהכרח לאימו.לכן... יכול להיות שאימו היא רק תרוץ להיתלות בו, כי לכאורה "אמא" היא ערך שמאפשר לו להיתלות בו כאשר אינו יכול להביא נימוקים משל עצמו בויכוחים שביניכם. כלומר, יתכן שהוא זקוק לה כדי לנגח אותך, וכדי לקבל הערכה חיובית כלשהי לדעתו, כי כאשר הוא לבדו מולך הוא לא מצליח "לנצח" בויכוחים. ולכן, אם את מתנגדת לאמו, הוא יכול לפחות לשחק את ה"ברוגז", קודם כל כי יש לו, לכאורה, גיבוי לדעה שהיא מנוגדת לשלך (ודעתו אולי, כשלעצמה אינה חשובה, העיקר שזה לא את), ושנית, כי יש לו "הצדקה מוסרית" להפסיק להתווכח איתך, כדי שלא להפסיד בויכוחים.אם כל התאור הזה נכון, יש לכם בעיה של תקשורת. פרושו של דבר שאת צריכה אולי לתת לו יותר מקום בדיונים שביניכם. כלומר, להקשיב לו יותר, לפעמים לקבל את דעתו גם אם את לא מסכימה איתו, ובעיקר בדברים שבאמת אינם חשובים במיוחד. וכך, כשיקבל בטחון, גם יוכל להקשיב לך יותר, וגם אולי להביע את דעתו, ולא להיגרר אחר דעתה של אימו. אני יודע שזה מנוגד לאינטואיציה המיידית, אבל תחשבי על זה ותנסי. כך גם תלמדי לא רק עד כמה את גמישה, אלא גם עד כמה הבטחון שלו בשיחות איתך מאפשר לו להקשיב, ולא רק לומר. את היכולת הזו, את רוצה לחזק בדרך חיובית.וכמו בכל תהליך של שינוי, תני לזה זמן. לא מדובר בשינוי שמגיע תוך ימים, אלא תוך שבועות וחודשים. ואשמח אם תחזרי אלי לומר לי איך זה עבד, ותוסיפי את הקישור הזה <קישור לפניה המקורית>.

שלום
ד"ר חסון,ראשית תודה על ההתייחסות המהירה.היו מקרים בהם הצדקתי אותו למרות שחשבתי את ההיפך המוחלט, העיקר שירגע ויהיהנעים בבית.... ולמרות זאת הוא עדיין עשה ברוגז כי כיביכול הצדקתי אותו ועכשיו "תשלמי עלהטעות שלך"....כך שגם אם אני צודקת וגם אם אני טועה.... בכל זאת תהיה התעלמות מוחלטת והוא יהיהכעוס במשך כמה ימים.

חסויה יקרה,
בעצם, מה שאת אומרת לי הוא שאכן, כפי שחשדתי, עיקר הבעיה היא בינך לבינו, ולא בינך לבין הוריו, וכן שהבעיה נובעת, לפחות מנקודת מבטך, בצורך שלו לנצח בויכוחים איתך. אימו היא רק תרוץ טוב ו"מוסרי" כאשר הוא מפסיד בויכוח או רוצה לשחק נעלב. מצד שני, את אומרת, לתת לו מקום בויכוחים ביניכם לא ממש הועיל כדי להוסיף לו בטחון ולהרגיע אותו, כי הוא משתמש בזה "להוכחת צדקתו" בפעמים הבאות, כי "עובדה שטעית גם בעבר". גם זה קורה במצבים כאלה.כך או כך, זה משאיר בעיה לא פשוטה ביניכם של תקשורת לקוייה. לא נתת לי מספיק מידע כדי לסייע לך בעצות "כלליות" מעבר למה שכתבתי לך. אני גם לא בטוח שבן זוגך יהיה מוכן ללכת איתך ליעוץ זוגי, לפחות לא בקלות לפי האפיון שלך אותו. לכן, אולי כדאי שתלכי לבד ליעוץ, ורצוי אצל יועץ זוגי (כדי שהאופציה להגיע מתישהו ביחד איתו תהיה קיימת). בעיקר חשוב שתלכי למי שלא רק תוכלי לספר לו, אלא שגם יידע להדריך אותך בהתאם לפרטים (והם חשובים) ויידע לתת לך כלים כדי לתקשר איתו, כאשר נתון שהוא לפעמים עויין. לא תמיד מספיק לומר "המון פעמים". לפעמים צריך לדעת לומר דווקא מעט. ועוד יותר חשוב מהכמה הוא גם האיך, ואפילו גם מה לא לומר.