יחסים עם חמות כלה: איך לגשר על הפער

שלום רב
!בעלי ואני נשואים באושר כ-3 שנים, ומכירים כמעט שמונה שנים.הוריו פרודים כ-18 שנה ולאביו יש ידועה בציבור (היא חלק מהסיבה לפרידה). אימו לבד מאז.הוא ואחותו היחידה לא אוהבים (במילים עדינות) את האישה השניה משום שהם מרגישים שהיא הסיבה שאבא עזב את הבית. בת הזוג מחזירה להם מצידה ביחס קר ומנוכר, לאחר שגילתה שלא תוכל לקנות אותם במתנות. בעלי כיום בן 26 ואחותו בת 20.בפעם הראשונה שבעלי הביא אותי לבקר את אביו, קיבלתי יחס מגעיל מצידה של האישה. לא הבנתי על מה ולמה, אך לא התעמקתי בכך. היחס המגעיל נמשך, וגרם לריחוק בין כל הצדדים. הוחלט לערוך שיחת הבהרה בה נכחו בעלי ואני, אביו, אחותו והאישה. היא התוודתה שהיחס שקיבלתי ממנה נבע מהקשר הקלוקל שיש לה עם בעלי...מאז חלפו להן 8 שנים והמצב רק מתדרדר. אנו כמעט ולא רואים את אביו, ושיחות ההבהרה התקופתיות (פעם בחצי שנה-שנה) כבר לא עוזרות. אנחנו לא רצויים בביתם והם לא נענים להזמנותינו. לפני 10 חד' ילדתי בת מקסימה, שבשל המצב לא ממש מכירה את סבא שלה. האישה החמירה את התנהגותה כלפינו, וטורחת להזמין (בקושי) רק את האחות לימי שישי, ומצליחה ליצור תסכול רב אצל בעלי שחש מקופח. למרות כל האמור, זה לא מפריע לאביו של בעלי להתלונן באוזניו עד כמה הוא מתגעגע לנכדתו (!!!!). אביו טוען שהוא נתון בין הפטיש לסדן. הוא מצידו מעוניין להיות איתנו בקשר, ולראיה הוא מזמין אותנו בכל פעם שהיא לא נמצאת בבית. זה לא מספק אותנו שכן זה פעם בכמה חודשים, וחוץ מזה זה נותן תחושה לא נעימה, כאילו "כשהחתול לא בבית, העכברים חוגגים".בכל פעם שנפגשים באירועים משפחתיים היא מתעלמת בהפגנתיות מהשלום שלי, והיא גם מספרת עלי שקרים כאילו אני זו המתעלמת ממנה. בפסח האחרון ביקש חמי כי אנו נעשה צעד לסיים את הקשר המתסכל הזה, בכך שנמחל על כבודנו ונגיד לה שלום. נפגשנו ב"הרמת כוסית" במקום העבודה של חמי, ובאתי ואמרתי שלום ואפילו הסתכלתי עליה לראות מה תגובתה. היא כלל לא העיפה מבט לעברי ואף הפנתה לי את גבה. פגועה ומושפלת נשבעתי לעצמי שלעולם לא אעשה זאת יותר (עד כמה אתן לה לדרוך עלי, במיוחד שמעולם, אבל מעולם לא עשיתי לה כלום!!!!!!!!)בעלי סיפר לאביו על כך, אך הוא בשלו- יכולנו לעשות יותר, יכולנו לפייס את דעתה.... אני את שלי עשיתי, לא מוכנה להשפיל את עצמי יותר!!! היא ממשיכה לשקר לחמי ולספר לו שכלל לא פניתי אליה, ושהתעלמתי ממנה. למזלי בעלי ועוד כמה פועלים הם עדי שאכן ניסיתי לפנות אליה, אך קיבלתי ממנה הפניית גב משפילה. חמי מאמין לה, וממשיך לתלות בנו את האחריות לקשר הקלוקל.אין לי כוח יותר למשחקים הילדותיים הללו, אחותו של בעלי היא היחידה שעוד מקבלת יחס סביר (מאז ומעולם היא הייתה "הילדה הקטנה של אבאל'ה"). למרות כל הבקשות של חמי לשיקום היחסים, הוא מבחינתו מזמין רק את האחות בימי שישי, ולא מבין למה אנו פגועים.הכי כואב לי על ביתי שלא תזכה להכיר את סבה, אך אם המחיר הוא כבודי העצמי, היא לא תכיר אותו. לא אתן עוד שישפילו אותי כך.אודה לך אם תוכל לתת לי רעיון איך להצליח לקרב בין הצדדים, ובעיקר בין בעלי לאביו מבלי שהדבר יפגע בנו ובי בפרט. (איכשהו הפכתי להיות הסיבה ליחסים הללו- לדברי האישה- למרות שאני מכירה אותם רק 8 שנים והיחסים הם כך כבר 18 שנה...).סליחה על אורך היריעה, ותודה מראש על כל תשובה שתינתן.מאיה

מאיה יקרה,
חמך עשה את הבחירה הזוגית שלו, ובה אינכם יכולים להתערב, כי אלה הם חייו. ביניכם לבין בחירתו נוצר נתק, ולטענך באשמתה, כי היא קלפטה, ומרגישה מאויימת על-ידי המשפחה שלו. לא ברור לי כמה חלקכם בריחוק שלה, כי אני מכיר רק את הצד שלך בסיפור, ולכן קשה לייעץ מכאן מה לעשות כדי לקרב אותה.אלא שמכל מה שאני קורא במכתב שלך, המקום היחיד כמעט שבו אתם מתראים עם חמך הוא כשהוא מזמין אתכם אליו הביתה, מה שקורה אחת לכמה חודשים.אז מדוע שלא תזמינו אותו אליכם הביתה? - שלא יהיה ביום שישי. מצאו יום פחות מחייב ופחות פורמלי, כדי שזוגתו לא תקטר. ואם היא רוצה להצטרף אליו, שתבוא. בביתך יהיה לה יותר קשה להתרחק. אתם יכולים להזמין אותו מדי פעם לערב או לאחר-צהריים לביקור, להיות עם הנכדה, ולדבר מדי פעם עם בנו. מצאו לפעמים מקום נייטרלי - ללכת לסרט או בילוי בקניון עם הילדה, או טיול אחר-הצהריים בפארק או בגן שעשועים. במילים אחרות - היו אקטיביים ויצירתיים יותר, היו חביבים ואוהבים מאד כלפיו, והיו אדיבים כלפיה, למרות הכל.

תודה רבה על תשובתך המהירה!אולי לא שמת לב, אך בפנייתי הראשונה ציינתי כי אנו אכן מזמינים אותם, אך תמיד נענים בשלילה. ההזמנות הן לאו דווקא בימי שישי, להפך. הן אקראיות. הם גם מוזמנים תמיד כאשר אנו מארחים את משפחתו של בעלי או משפחתי שלי, אך מעולם כף רגלם לא דרכה בביתנו. אציין עוד, כי חמי נוהג לבקר במקום הקרוב לביתנו כמעט כל שבוע, אך מעולם לא הרים טלפון ובא לבקר אותנו, למרות בקשותינו.ניסינו ליזום גם מפגשים במקומות נייטרלים, אך פנינו תמיד מושבות ריקם...כפי שציינתי, היו כמה וכמה שיחות הבהרה שתמיד נכשלו. הסיבה שנראית לי כאחראית לכישלון היא, שאני אינני עומדת בציפיות שלה. היא מצפה ממני להיות איתה בקשר טלפוני על בסיס יומי או לפחות לסרוגין (מילותיה שלה!!) ובכל שבוע להפגש, רק היא ואני, כחברות בבית קפה. אם להודות על האמת, אינני נוהגת לעשות כך, גם לא עם חברותי הטובות מאוד, וגם לא עם אימי או חמותי, לכן לא הייתה לי כוונה להתחיל מסורת כזו, שבעייני מעיקה מידי, איתה. הקשר הטלפוני שהיא דורשת הפך למעיק. לא יכולתי לשוחח איתה על בסיס יומי, גם משום שלא היה לי מה לחדש בכל יום (מה שגרם לשיחות להפוך לקצרות ומגומגמות), וגם כי היא לא האדם בו הייתי בוחרת לחברה טובה... יזמתי כמה פעמים מפגשים איתה בבתי קפה. לרוב היא הייתה מתחמקת ממני. אצלי נוצר הרושם כאילו היא מנסה לתת לי משימה שלא אוכל לעמוד בה כדי להמשיך ולהפנות אלי אצבע מאשימה כאחראית על המצב האומלל. ביום הולדתה אף טרחתי וקניתי לה מתנה והזמנתי אותה לפגישה, אך היא התחמקה ממני בלי סוף, עד שהתייאשתי ווויתרתי ושוב המצב התדרדר.כמו שציינתי, אני לא מוכנה להשפיל את כבודי יותר ממה שבטיפשותי כבר עשיתי עד כה. גם כך הכל היה למען בעלי וביתי, אך יש גבול לכל תעלול!וכן, אנו ממשיכים להיות אוהבים כלפיו ומנומסים כלפיה, אך אין שינוי מצידם, לצערנו.השאלה לאן הולכים מכאן? האם לנצח "נאכל חרב"??...

מאיה יקרה,
צריך שיקרה משהו מיוחד כדי לשנות אדם שאינו רוצה להשתנות. ולכן, מה שבינך לבינם, ומה שבינם לבין בן זוגך זה מה שיש. להשפיל את כבודך זו אינה טפשות אם המטרה מוצדקת, אבל בסופו של דבר נראה לי שלא מדובר בכבוד אלא בכוונות.לכן, מה שמטריד אותי יותר הוא מה שבינך לבין בן זוגך. את צריכה לנהל איתו שיחה פתוחה, כדי שתגיעו אתם לידי הסכמות כך שכל הסיפור הזה לא יפגע בזוגיות שלכם. זה הרבה יותר חשוב מהסיפור של אבא שלו. גם היחסים שבינך לבין בן זוגך, צריכים להיות חשובים לו יותר מאשר היחסים בינו לבין אביו. יישרו קו ביניכם, והיתר, לפי מה שאת מספרת, ממילא אינו בידכם.

היחסים ביני לבין בעלי מצויינים, וכבר מזמן יישרנו קו בכל הנוגע למערכת היחסים הסבוכה הזו. התא המשפחתי הקטן שלנו עומד מעל לכל, ואנו לא ניתן לדבר לפגוע בו, גם לא להורינו ושו"ת....אני מודה לך מקרב לב על ההקשבה והתמיכה.יישר כוח!מאיה