יחסים עם הורים: הבדלי תחושות וציפיות

שלום,
אני נשואה מזה שנתיים וחצי ואמא לילדה בת שנה וחצי. הזוגיות עם בן הזוג טובים מאוד למעט בכל הקשור להורים שלי. בנושא זה אנחנו תמיד מגיעים לויכוחים ומריבות ולא מצליחים להגיע לידי הסכמה.מאז תקופת תכנון החתונה החלו המתחים בין בן זוגי לבין הורי. בתחילה זה היה על רקע כלכלי כאשר ההורים שלי חזרו בהם מהצהרתם לשם חצי מהחתונה (מאחר וכלכלית לא יכלו לעמוד בכך) והיום זה על רקע "מה הם עושים (או לדעת בן זוגי) לא עושים למען הנכדה שלהם".עלי לציין כי הורי גרים במרכז ואנו גרים בצפון הארץ (כשעתיים נסיעה) והם אנשים עובדים (גם בשישי ולעיתים גם בשבת).היום הויכוחים הבלתי פוסקים הם בעניין הנסיעות למרכז לבקר אותם, על הגעתם אלינו (באיזה שעות.לכמה זמן) כאשר אני תמיד נתקלת בסירוב מבן זוגי (לא רוצה לנסוע וגם בד"כ כשהם מתקשרים ורוצים לבוא - שלא יבואו עכשיו וכדומה). מה שעוד מפריע לי זה שהוא לא מוכן שהם יקחו את הבת לכמה שעות (בשבת למשל) או שאם רוצים לנסוע לסופ"ש בלי הילדה הוא לא מוכן שהם יקחו אותה אליהם למרכז עד לחזרתנו.מה שיוצא מכל הסיפור זה שאני תקועה בין הורי לבינו - בד"כ אני "לצידו" - אני לא מאפשרת לה םלהגיע בכל זמן , לא מאפשרת להם לקחת אותה למספר שעות וכו' למרות שלי אין בעיה עם זה.הייתי רוצה לקבל עצה - כיצד עלי לנהוג במקרים אלו. אני מרגישה שזה מרחיק אותי ממשפחתי ואני יודעת שזה גורם להם לסבל שאני לא רוצה לגרום להם.עוד אני אציין כי מה שעוד תורם לחילוקי הדעות - הורי בעלי גרים קרוב ועוזרים רבות עם הילדה (טיפלו בה עד שהחלה ללכת לגן, והיום מוציאיםאותה מהגן עד שאנו חוזרים מהעבודה).תודה.

א יקרה,
היחסים בין הורייך לבין בן זוגך כנראה שלא החלו טוב. ואולי יש לומר שזה גם בין הורייך לבין הוריו של בן זוגך. הורייך התחייבו לשלם חצי מהוצאות החתונה, ואם הם לא עמדו בזה, אני מניח שמישהו כן שילם, וזה או את ובן זוגך (ואני לוקח אתכם כיחידה כלכלית אחת), או הוריו. בין אם הורייך ידעו מראש שלא יוכלו לשלם, ובין אם משהו השתנה אצלם אחר-כך והם גילו זאת אחר-כך, עבור בן זוגך והוריו זו מטלה שהם לא ציפו לה, והיא הקטינה את האמון שלהם בהורייך, כשבן זוגך ואת בקו האש. הוא רואה את מה שנופל ונפל על הוריו (או עליכם) וכועס עליהם, ואת מצליחה קצת יותר להבין את הורייך, או לפחות לקבל אותם כפי שהם, כי בסך הכל את מכירה אותם הרבה יותר זמן, ומקבלת אותם גם בכשלונות, כי את מכירה גם את התרומה החיובית כלפיך, ומרגישה כלפיהם גם בעלת חוב. וזה הפער שבינך לבינו. הוא מרגיש פחות בעל חוב כלפיהם, וזוכר להם יותר את הפאשלות.זה שהוריו של בן זוגך גרים קרוב ועוזרים עם הילדה, לא צריך להיות קשור למה שבין בן זוגך לבין הורייך. אלא שאם זה הפך להיות קשור, אז כנראה שאת, וגם הורייך, רוצים יותר שוויון עם הנכדה, ולכן הלחץ. הם מחפשים השפעה וקשר, והם לא רוצים ללכת לאיבוד לנכדה שלהם (באופן יחסי להוריו של בן זוגך), ועובדה זו לבדה מגבירה את הלחץ שלהם, את הרצון שלהם להיות שותפים, ואת הקונפליקט בינך לבין בן זוגך, כי בעניין הזה, לפחות, בתחושת הצדק שלך, את מצדדת בהם.היה טוב לו בן זוגך היה מראה גדלות, ומתגבר על הקשיים שלו. אני לא יודע אם הצטברו אצלו עוד כמה דברים נוספים, ואם הוריו משפיעים עליו (וכשהם קרובים ואתם תלויים בהם, הם משפיעים יותר), ואולי דברים שלא מוצאים חן בעיניו אצלם מוקצנים יותר בגלל הכעסים שלו. אלא שלא הוא כתב אלי, אלא את. וכאן, אם יש לכם קושי ביניכם, הרי שהתקשורת ביניכם לקוייה. אין סיבה שתריבו על זה, כי אתם היום היחידה המשפחתית החשובה לך. ואם אתם לא יודעים לוותר מספיק זה לזו, ולא מסתדרים עם זה לבד, אולי כדאי שתגיעו ליעוץ זוגי. לא כדי לטפל בהורים שלכם, אלא כדי שתלמדו לוותר זה לזו כשצריך.

תודה על תשובתך.היו עוד כמה עניינים ובאמת שהאמון שלו בהורי מאוד קטן . וצדקת גם לגבי הקשר בין הוריו להוריי.אני יודעת שהוריי לא טלית שכולה תכלת אבל אני יודעת שהם עושים את המקסימום שהם יכולים ורוצה לצדד בהם.גם אני חשבתי על רעיון היעוץ הזוגי אך הוא לא מוכן לשמוע על כך.יש לך הצעה איך אפשר לשכנע אותו ללכת או שמא עלי ללכת לבדי?תודה שוב.

(הודעה ללא תוכן)

א יקרה,
אני חושב שאם תלכי לבד, הוא יצטרף אליך אחר-כך. אבל גם אם הוא לא, תרוויחי מזה תובנות חשובות. אנא ראי את הקישורבאתר אצלי, שנוגע בעניין הזה.