יחסים: איך להתמודד עם מצב כלכלי?

שלום רב,
יש לי בעיה שדי מטרידה אותי. אני באמצע שנות ה20 בחורה נאה היו לי 3 מערכות יחסים מדהימות בחיים שלי ומאז אני מתקשה להחזיק מעמד לאורך זמן עם מישהו. אני תוהה אם הבעיה קיימת אצלי ,ואני מקווה שאתה תוכל לעזור לי להבין. הבעיה היא כזאת , אני נמצאת במצוקה כלכלית מאוד קשה וגם המשפחה שלי (הסתבכו בחובות מאז שאני ילדה) המצב החמיר לאחרונה שאני די חוששת שאצטרך לעזוב את לימודי האקדמאים ואאלץ לעבוד שעות נוספות כדי לעזור להורי. על פניו זה לא נראה כך כלפי חוץ. אני נראית בחורה אמידה ,וגם הורי שוכרים דירה באיזור יוקרתי (אבל זו לא הנקודה). הבעיה היא שהמצב הכלכלי משפיע בין היתר על ההתרשמות שלי כלפי בחורים. אני די חוששת לצאת עם בחורים (בייחוד כשמדובר בגברים הישראלים) שמא אאלץ להוציא מכספי. עם חברותי אני נמנעת לצאת לארוחות במסעדות ולסרטים בקולנוע, כי כרגע זה מותרות בשבילי. כשגבר מזמין אותי למקום מסויים והוא מצפה ממני שאני אעזור לו בתשלום חשבון (או שנותן לי לשלם) זה די מרתיע אותי. יתרה מזו נתקלתי במצב יותר גרוע כשבחור בא לא מוכן לפגישה ואין עליו מספיק מזומן או כל אמצעי תשלום אחר (אז אל תציע ותזמין)- זה די דוחה אותי. כרגע אני בדילמה לגבי בחור שאיכזב אותי על רקע אותם דברים שציינתי לעיל (זו רק ההתחלה) ועוד בעיה שכרגע היא פחות מטרידה אותי.אני די מצפה מהגבר שלי שיהיה פרימיטיבי בגישתו לחיים. מצפה זו לא מילה נכונה בימינו ,אלא הייתי רוצה. שיהיה דומיננטי בכל המובנים ואני יודעת שזה ישמע רע ,אבל אני אוהבת להיות האישה הקטנה משנות ה50 . אני יודעת שרוב הגברים המיושנים האלה לא מתאימים לי מבחינה אינטלקטואלית , אך אני יודעת שיש מעטים כאלה שהם איכותיים ומיושנים באופי (אבל לעזאזל איפה הם מסתתרים?!)עכשיו אני לא יודעת מה לעשות בקשר הנוכחי ובכלל. האם עלי לוודא שהבחור משלם לפני שאני יוצאת איתו?! האם אני אמורה להתפשר במצב הזה?

ענת יקרה,
להיות באמצע שנות העשרים, ועם הסטוריה של שלוש מערכות יחסים מדהימות, זה אולי יותר ממה שמספיקות מרבית הנשים בגילך, ולכן, כשאת כותבת ש"מאז" את מתקשה להחזיר מעמד לאורך זמן עם מישהו, צריך להכניס זאת לפרופורציה. מה עוד שלא כתבת כמה זמן חלף מאז הקשר האחרון.אבל את צודקת בכך שמצב כלכלי רע, משפיע על יחסים, כי את מגיעה אליהם, או זו תחושתך לפחות, מעמדת נחיתות (זה משפיע, אגב, כפי שאת מבינה, עוד יותר על גברים מאשר על נשים). אבל זה העניין, שזו תחושתך. את כותבת שאת בחורה נאה, את יודעת שאת יודעת לקיים מערכת יחסים טובה, כי היו לך כאלה בעבר, את משכילה, רהוטה בשפתך וברורה מאד, כך שיש לך בהחלט מה להציע מעבר ליכולת הכלכלית שלך. אז גם אם זה מעמיד אותך בתחושה של עמדת נחיתות, אני חושש שאין לך ברירה אלא להיות גלויה עם הגבר שאיתו את יוצאת (ובסך הכל די מקובל שבפגישה ראשונה הגבר משלם), נגיד, מהפגישה השנייה ואילך, שזה מצבך. למי שזה לא יתאים, אז כנראה שממילא זה לא יעבוד איתו. וזה עלול לקרות לך מספר פעמים עד שתגיעי למישהו שעבורו זה כן יתאים. תצטרכי ללמוד שלא להפגע מזה. ואם את תלמדי לראות את עצמך כאשה הכי שווה בסביבה, כך גם יראו אותך אחרים, למרות ההבט הכלכלי. ולכן, אל תתנצלי, אלא הסבירי באופן גלוי, וזה הבדל די משמעותי בניסוח ובאופן שבו את מציגה את הדברים.דבר נוסף, לא ברורים לי היחסים בינך לבין הורייך, ועד כמה את באמת נדרשת לתמוך בהם כלכלית. אבל מתישהו תצטרכי לחיות את חייך, ואני לא בטוח שהם ירצו שתעצרי את חייך בגללם. וכמעט איך שלא נסתכל על זה, נדמה לי שהבחירה שלהם, של שכירת דירה באזור יוקרתי דווקא, אינה צריכה להיות על חשבונך. זו נקודה למחשבה, ענת, אם כי נכון שאני יודע מעט מדי על הסיבות שלהם ושלך בעניין זה.

שלום רב,
מודה לך מקרב לב על תגובתך, אך ברצוני להבהיר כמה נקודות:א. מצוקתי הכלכלית אינה גורמת לי להיות בעמדת נחיתות מזו של הגברב. אני מאמינה בכנות ובפתיחות ,אך לא מאלה שחושפים הכל (צרות ,מחלות וכו') גם אם מדובר בפגישה שניה ואילך.ג. התמיכה הכלכלית שלי להורי זו התמיכה שלי. שכר לימוד ,אוכל ,חשבונות וכו' (אני גם גרה בדירה שכורה)ד. פעם אחרונה שהיתה ל מערכת יחסים משמעותית היתה לפני 3 שנים (שזה המון זמן!)ה. הבחור שאני יוצאת איתו הינו סטודנטהשאלה היא איך אני מדברת איתו על זה ? אולי בכלל כדאי לוותר על קשר כזה שזה אולי מבחינתי ביזבוז של זמן (וכסף)תודה

ענת יקרה,
אני מקווה שהעניין הכלכלי אכן לא גורם לך להיות בעמדת נחיתות, אבל אני לא לגמרי משוכנע בכך. ובכל מקרה, מה שכתבתי לך הוא שאת צריכה לעבוד על שכנוע פנימי לגבי יתר התכונות החזקות שלך, ואז הצד הכלכלי יהיה פחות חשוב בעינייך. וכשהוא יהיה חשוב פחות בעינייך, תוכלי להציג אותו החוצה כדבר חשוב פחות. אבל קודם כל את צריכה להיות משוכנעת בזה שיש לך הרבה מה לתת מעבר לזה. אלא שאם את מחפשת בן זוג בעל אמצעים, ושזה קרטוריון לבחירה שלך (ומחקרים מצביעים על כך שזה קרטוריון חשוב מאד לנשים בכלל), יש לך בעיה בלחשוב שכסף אינו חשוב. ועל כך בהמשך.את שואלת אם לוותר על הקשר שלך עם הסטודנט, בגלל שזה אולי בזבוז של כסף וזמן. האמת היא שלא הבנת מדוע. כיהואלא יכול לשלם? שימי לב שאם את שמה דגש על זה שהוא צריך לבוא עם כסף, את לא יכולה להגיד, לבן זוג שלך,באותה נשימה, שאמנם לך גם כן אין כסף, אבל שזה לא חשוב. את יכולה להגיד שכסף חשוב לך, ושהיית רוצה שיהיה לך, אבל את לא יכולה להגיד שזה קרטוריון לבחירה עבורך. שכן ברגע שאת אומרת את זה, לא תוכלי להלין על בני זוג שיחזירו לך באותו מטבע. לא לאחר שאת היא זו ששמה את הצד הכלכלי על השולחן, כקרטוריון לבחירה.לכן, נדמה לי שאת עדיין אמביוולנטית בכל העניין הזה. אני לא חושב שאת באמת רוצה גבר פרימיטיבי. נדמה לי שיותר את רוצה גבר שייקח אחריות על הצד הכלכלי, אולי דווקא כי לך אין. ואת מבינה שיש לזה מחיר, והמחיר הוא שיכול להיות שבעקבות זה בן זוגך ייקח יותר החלטות בקשר להתנהלות הזוגיות שלכם (ואני יכול לומר לך שזה יכול לא להסתיים רק בלאן הולכים לבלות, אלא גם בכמה שעות את תהיי בעבודה וכמה בבית, בבחירת מקום מגורים, באופי החינוך לילדים, בהשקעה שלו בבית לעומת השקעה בעבודה, ועוד ועוד). וכשאת שואלת היכן מסתתרים הגברים האלה, אני שואל את עצמי אם את לא מחפשת בעצם את הנסיך שרוצה לעצמו רק את סינדרלה. כלומר את הגבר שיש לו כסף, ושלא אכפת לו שלך אין. אני לא יודע אם זה נשמע רע, אבל זה נשמע קצת עם מוסר כפול, בגלל שכך נוח לך. שתביני, מותר לך להרגיש כך, אם את חושבת שזה מגיע לך ושזה יביא לך אושר.ומותר לכל אחד, ובודאי שגם לך, לחפש לעצמו אושר, כך שאני לא כלל מנסה להיות שיפוטי כאן. אני רק מנסה להבהיר לך שיכול להיות שבמציאות ייקח לך יותר זמן למצוא גבר כזה.ובאשר לסטודנט, אם השאלה היא אם להפסיק את הקשר כדי שלא תצטרכי לדבר איתו, מן הסתם תצטרכי לעשות זאת עם כל גבר מכאן והלאה, ופרושו של דבר לוותר על קשרים בכלל. בגלל הפחדים, כמובן. כדי שלא תצטרכי לדבר. אבל יכול להיות שאת שואלת אם לוותר עליו בגלל שהוא סטודנט ושאין לו כסף כדי לשלם גם על בילויים עבורך. התשובה לכך תלויה בשאלה עד כמה את רוצה אותו. כי אתם יכולים לקיים זוגיות טובה מאד, אבל עם פחות בילויים, כך ששניכם תוכלו להרשות זאת לעצמכם. ובתנאי שזה מתאים לך.ואיך לומר לא? פשוט להגיד לו. שהיית שמחה לחלוק איתו בהוצאות, אלא שאת במצב דחוק. ולכן, את מציעה שתצאו פחות, ופחות יקר, כי זה כל מה שאת יכולה להרשות לעצמך. ואם הוא רוצה לצאת יותר ויקר יותר, שיבין שזו אחריות שלו. ואם קשה לך לומר את זה, הרי זה רק כי את חוששת שזה פוגע בערכך (וזו התשובה לנקודה א' שלך), ושאולי זו תהיה סיבה לנסיגה. ואולי את גם חוששת שמה שיש להציע לך פרט לזה, אינו מספיק. אם הוא לא מספיק לדעתך, הדבר הנכון לעשות הוא לעבוד על עצמך, כדי שזה יהיה מספיק, או כדי שתרגישי שזה מספיק. והנה לך משהו למחשבה.

(הודעה ללא תוכן)

ענת יקרה,
לפעמים אני מקבל מכתב תודה, ולא משוכנע שמי שכותב באמת הפנים את הדברים. אני קצת חושד שקראת את הדברים שכתבתי, והם נשמעו לך קצת קשים, והרחקת אותם ממך. ואני מסכים שהם לא קלים, אבל לפעמים, כשנמצאים במצוקה, עדיף ללמוד להתמודד עם המציאות מאשר להדחיק. אני ממליץ לך לחזור ולקרוא את המכתב שכתבתי, אחת לכמה ימים. תני לזה מנוחה, וחזרי אליו שוב, וחוזר חלילה. אני חושב שבסופו של דבר זה יעזור לך למצוא בעצמך את האיזון הנכון, ובמקום לכעוס עלי, ללמוד להתמודד עם הקשיים שלך.