יחסים עם הורים: גבולות ופרטיות

שלום
ד"ר אורן חסון,יש לי בעיה עם המשפחה, הורים זקנים אחים אחיות מבוגרים...אני מרגישה שאני מחוץ לתמונה, אני בת זקונים, כולם מבוגרים ממני במשפחה בהרבה שנים. אני סטודנטית בת 25 ומרגישה מאוד תלויה בהם מצד אחד כלכלית, ומצד שנילא מתחברת אליהם בכלל ואני חשה ברע כשאני נמצאת בסביבתם . תמיד יש רעש וצעקות או דברים שנאמרים שלא נעימים לאוזן או נושאים מדכאים, הם לא יודעים ליהנות מהחיים והם רק מדכאים אותי. אני בחורה צעירה ואני לא רוצה להרוס לעצמי את הימים האלו.אני לא גרה בבית ההורים אבל לידם ואני תלויה בהם. מה עליי לעשות?אני מרגישה שאני סובלת מה'עיניים' שהם עושים לי...מהיחס שלהם...ועוד יותר גרוע, מרגישה שכשמשהו עושה לי טוב - לא טוב להם. אני מרגישה שלא טוב לי להיות לידם מעל לדקה.היחסים מאוד מורכבים ולא ניתן להעלות אותם על הכתבאך בכלליות אני מרגישה שהם מושכים אותי לכיוון שאני לא רוצה להיות בו. בילדות שלי לא שמתי לב לכל הנזק הזה כיום כשאני בוגרת יותר ומבינה יותר אני מבינה שאני צריכה לעשות שינוי דחוף וחשוב בחיי.אודה לך אם תוכל להאיר את עיניי בדרך שעוד לא ראיתי,בת הזקונים

שלום
לך !אני יכול להבין אותך ולהזדהות עם כאבך !אני בחור מעט יותר גדול ממך (_עוד מעט 26) ונסיבות החיים הביאו אותי לגדול עם סבי וסבתי ששימשו כמעט כהורי.אני ב- 7 השנים האחרונות עזרתי בבית עד שסבי נפטר ממחלה קשה וסבתי בקושי הולכת....ומכאן...הבעיה....גם אני לא יכול להתקדם בחיי כיוון שלא ניתן לעזוב את הבית....(הילדים מצפים לכך שאשאר בבית עד שחלילה יקרה משהו לסבתי שהיא אשה לא בריאה שמתפקדת די בקושי (....גם אני מרגיש תקוע והאמת אין לי כיוון (עלי לציין שאני מורה למתמטיקה,מצאתי עבודה במקום מרוחק מהבית ויש לי עימות עם אבי שלא בעד שאעבוד כל כך רחוק מהבית.....

ילדת זקונים יקרה,
יחסים עם הורים הם דבר מורכב. שכן, הם מתחילים מנקודה שבה הם מוכנים לעשות הכל, אבל הכל למענך, ומסתיימים כשאת בוגרת, ומגלה שהם כבר לא מוכנים לעשות הכל למענך, כי הם כבר בקטעים של "תן וקח". וכאן, נקודת הסיום תלויה מאד ביכולת של ההורים להיות פחות אגואיסטים, לבקש פחות, ולצפות פחות להשפיע על חייך לפי מה שמתאים להם (ולפעמים גם לפי מה שהם חושבים שמתאים לך, אבל לא תמיד הם יודעים), והיא תלויה גם ביכולת של הילדים לרצות לתת להם בחזרה, או ביכולת שלהם להיות עצמאיים כדי שלא להיזדקק להם. בגלל היכולות השונות של שני הצדדים, יחסים בין הורים לילדים שונים כל כך זה מזה.את במצב שבו את נתונה להשפעה, קודם כל כי את תלויה בהם, ולפיכך הם מרגישים, בצדק או שלא בצדק, שיש להם זכות וטו על חייך. מה שאת רוצה הוא לנווט את חייך לכיוון אחר. עשי זאת ככל שאת יכולה. וכמובן, ככל שתפתחי יותר עצמאות כך יהיה לך קל יותר. אבל זה יקרה גם ככל שתצליחי לשמור על הפרטיות שלך. אל תספרי להם הכל. סנני את מה שטוב לך לספר להם, ואל תספרי דברים שאת חושבת שיזיקו לך. את כבר לא גרה איתם, ולכן זה קל יותר. ואם את מרגישה שכאשר את איתם את חושפת ונחשפת יותר מדי (ונדמה לי שלכן קשה לך להיות לידם מעל לדקה), השתדלי להיות איתם פחות, עד שתלמדי לסנן את הדברים לפי רצונך. וככל שתחזיקי יותר קלפים וסודות קרוב לחזה, כך יהיה לך, עם הזמן, יותר קל להיות איתם יותר זמן. כי תקבלי בטחון ביכולת שלך לשמור על העצמאות שלך.

אנונימי יקר,
ראה את תשובתי לילדת הזקונים. התשובה דומה, אם כי הטכניקה קצת שונה, כי יש אצלך גם הורים, ובכלל דור ביניים, שנוח לו מאד לנצל אותך. אם אתה מרגיש שאתה חייב, למען חייך, לעזוב, ואם אתה מרגיש שלם עם זה, וחושב שלא רק אתה חייב לה את השקעתה, אלא גם אחרים, עשה מעשה ועזוב, ואת ביקוריך שם, אצלה, ואת עזרתך, עשה בסתר. תן להם לקחת אחריות. זה יהיה על חשבון התדמית שלך בעיניהם, אבל זה יהיה מחיר העצמאות שלך.