יחסים עם הבנות הגדולות

שלום
לך וחג שמח!פניתי אליך בעבר .אהבתי את התשובות והן גם עזרו לי!!עוברת תקופה קשה.אמי נפטרה לפני 3שבועות. המחלה גמרה אותה מהר בלי רחמים. שתי הבנות שלי בנות22ו18 היו קשורות אליה מאוד ומרגישות שאבדו אמא. זה מה שהיא רצתה להיות להן.אני גידלתי אותם לבד אבל הביקורת שלה והיחס אלי קילקלו לי את היחסים עם הבנות. לא הצלחתי להסביר לה שהיא רק סבתא. גם אמא אוהבת לא הייתה.כואב לי בכל זאת...היחסים עם הבת הגדולה קשים.אין לה כוח לדבר איתי. לא מבקרת .מדברת בחוצבה ועצבים.היא חייבת לי סכום כסף כבר כמה חודשים.בהתחלה אמרתי שלא דחוף לי.עכשיו זה כן דחוף לי.היא לא ממהרת להחזיר לי אפילו אמרה כי גם לה זה נחוץ. אני כבר עיפה לבקש! מה אני עושה ואומרת שתבין .אולי זה מרד?כעס? סבתא חסרה לה גם לאחותה גם לי מן הסתם.אז זו דרך להיתמודד??לא יכולה לחכות. מצבי קשה.הירושה שקיבלתי רק בלגן ביחסים!!!יש לי קשר טוב ואוהב כבר 9חודשים .הבחור היה לצדי בתקופה הכי קשה מבין ותומך . לבד לא הייתי עוברת את הזמן הנורא.. אני מרגישה שהיחסים עם הבנות מפריע לי לי להנות מהאהבה שיש לי. תן לי כיוון בבקשה!

דבורה יקרה,
צר לי על אובדנך, ואני שמח שיש לך תמיכה של בן זוג טוב ואוהב.יחסים עם ילדים והורים יכולים להיות מאד מורכבים. קחי בחשבון שהבנות שלך גם איבדו סבתא שהיתה להם עוד אמא (ואני מבין שבמידה רבה ה"עוד אמא" שלהן גרמה לך להרגיש קצת דחוייה ומורחקת מהן, שזו תחושה לא קלה), וגם אולי היום בתחושה שהן גם מאבדות אותך, כי את כועסת עליהן. היחסים שלהן איתך אינם פשוטים, וזה מקשה עליך. את כועסת עליהן בשל הלחץ הזה שהן מפעילות עליך, והכעסים שאת חשה כלפיהן מקלקלים לך את היחסים עם בן זוגך, וגם זה משפיע גם עליך לרעה ביחסים איתן וגם עליהן.היום, גם את חסרה אמא, וגם הן חסרות אותך, ובעצם, אולי יותר מתמיד. הדרך לגשר אינה פשוטה, אבל את האמא, ואולי את היא זו שצריכה להיות רכה יותר וסבלנית יותר, גם אם הן כבר ילדות גדולות. גם הן צריכות להתגבר על הכעסים שלהן כלפיך, ואת צריכה לנסות לספק להן את הסולם, ומבלי לפגוע בקשר הזוגי שלך. אני יודע שזה קשה, אבל סבלנות היא חלק מהמשחק הזה, כי זה תהליך של חודשים לפחות.

תודה לך!נרא לי שאני סובלת יותר מכועסת. הייתי דחויה כל הזמן. הן לא מחפשות קירבה איתי.גם קודם לא. במיוחד הגדולה .לא חיבוק ולא מילה יפה.כלום לא מקבלת!!עם הקטנה קל יותר .אפשר לגעת בה ולהרגיש אמא אפילו קצת ולפעמים... הן לא מאבדות אותי.התרחקו .הייתה להן סבתא לברוח. עכשיו המקום מת. ולי אין כניסה לאחת לפחות.נרא לי כיהכסף שהיא חייבת לי לא אקבל. אתה אומר "סבלנות"? זה גם לעשות משהו או לחכות ולסבול בשקט? הרבה לעשות אין.גם גבולות לא מצליחה לשים תמיד. איך לא להיפגע ולא להתרגש?אהבתה מה עשתה לי?צרות.מקווה להמשיך את קשר.הוא היחיד שמחבק ואוהב אותי. מחזק סבלני ורגיש!

דבורה יקרה,
אני קורא את המכתב שלך, וקורא בו גם את הסבל, גם את הפגיעה וגם את הכעס. אני שמח שיש לך בן זוג תומך, כי זה חשוב מאד, ובת שנותנת לך תחושה טובה של הזדקקות ותחושה של אמא, ואני מקווה למענך שיום אחד תהיי חזקה מספיק כדי לסלוח לבת הגדולה שלך. ואולי אפילו גם את הכוח להבין מדוע גם היא פגועה ממך. ברור לי שהמשפט האחרון שלי הוא הקשה ביותר לך, אבל אני לא חושב שהיא היתה מתנהגת כפי שהיא מתנהגת לולא היתה פגועה ממך וכועסת עליך, בין אם זה בצדק, ובין אם זה שלא בצדק ותוצאה של הסתה או אי הבנות.