יחסים עם גיסתך: מה לעשות?

ד"ר חסון שלום
רב,בעבר פניתי אלייך -"בעיות במשפחתי" בחודש אוגוסט,(ניתן להקליק את כותרת הבעיה ולהגיע אל השאלה הקודמת שלי, בחיפוש - למען הרקע.פשוט אינני יודעת ליצור קישור.)מאז אני כבר בהריון מתקדם, אולם הבעיה העיקרית שלי היא עם חמותי.אני יודעת שאני מחפשת ממנה אהבה והערכה. אציין שאני גם בטיפול פסיכולוגי, אך ללא עזרה בבעיה הספציפית הזו, אלא יותר מודעות, ברור לי שקשה לי שלא אוהבים אותי, שאני מחפשת דמות אם שהייתה לי, ויש לי כעס על גיסתי שבאה ו"חטפה" הכל. אבל בסופו של יום אני לא מצליחה להתגבר על החוסר איזון ששורר ביני לבין גיסתי, לה חמותי קוראת בשם חיבה, לה היא קנתה דברים להריון ואילו לי לא.אני לא מתייחסת על דברים שנקנים לנכדים (ההשוואה שלי היא יותר בינינו בתור כלות).אציין שהייתה מריבה ענקית בינהן, עם חילופי דברים מכוערים וקשים, אך המצב חזר לקדמותו לאחר כ 3 שבועות לערך. כמובן שברור לי, שחמותי רוצה לראות את הילדים ולכן האינטרסים עומדים לפני העקרונות, הצדק והנאמנות.(שאותם אני מייצגת, בעיני. )בנוסף, חמותי יכולה לספר לי שהיא קנתה דבר מה לגיסתי, מבלי להניד עפעף, ובכלל הקשר בינהן למרות ואולי בגלל המריבה (וגם כמובן בגלל הנכדים) הוא הדוק (למרות שהכעס למריבה היה הקשר ההדוק?!).היום אני פגועה, בוכה המון, מוטרדת ומרירה במיוחד במפגשים, כועסת על בעלי, איך הוא לא רואה את הגועל, הארס של אימו. הוא די מבין לליבי. האי שויוניות, באה לידי ביטוי בחלוקת דברים בין בעלי לאחיו זה בלבד מעורר כעס, וזה פחות מפריע לי, כי יותר מפריע לי למה היא אינה רוצה להעניק גם לי? מה עשיתי לה? נכון שהתרחקתי, אבל זה מפני שאין לי " מה למכור לה" וגיסתי גם די דומננטית.מה לעשות? אני מכלה את נישואיי,אני ממולכדתולא מוצאת פתרון , שאלת הלמה אני לא??? מרחפת מעליי, בייחוד שא אפשר להתרחק (כלומר חוץ מלבוא פעם בשבועיים, אין ביננו קשר). אני חייבת לציין ששוחתי עם חמותי ארוכות , אפילו בכיתי שאלתי מדוע את לא מתייחסת אליי מעל X שנים? ואמרתי לה: "אני תמיד הערכתי אותך בלי קשר לסטטוס שלה" זו הייתה הקריאה שלי לתיקון היחסים ביננו.האם היא פשוט לא אוהבת אותי? היא אמרה לי באותה שיחה שזה לא נכון, אבל אולי כן..יש לה כבר הווי שלם עם גיסתי...איך מתמודדים עם מצב כזה שכל פעם שאני באה לשם שנמצאים כל המשפחה אני מרגישה פגועה, כאילו באה עם הזנב המקופל בין הרגליים? אני בצל,אולי חמותי לא רוצה לשפר את המצב ביננו?למה דווקא לי היא עושה שרירים ולא לגיסתי ששונאת אותה- ואני אומרת שונאת כי היא אמרה ליד בעלי, אז ועדיין דברים נוראיים על חמותי.האם בעלי יכול לעזור במשהו?ואם אין פתרון, איך בכל זאת מתמודדים בלב?תודה תודה מראש.

בעילום יקרה,
ברור לי מדוע את פגועה, אבל מכאן ועד לתחושה שלך שאת "מכלה את נישואייך" הדרך רחוקה. את בוכה איתה, את מתחננת לפניה שתתייחס אליך, ואולי דווקא בגלל זה היא מעריכה אותך פחות. ביחסים שביניכם את עצמך מעריכה את עצמך פחות, ואולי זה מה שהיא קולטת ממך.בהשוואה בינך לבין גיסתך, גיסתך רבה איתה, מצהירה שהיא שונאת את חמותה, ואת כותבת שהיא גם יותר דומיננטית, וגם, שלך "אין מה למכור". ובזה את מתייחסת לנכדים, ולא למהות שלך. אם תביני שמה שיש לך למכור הוא את היחס שלך, ואת האישיות שלך, ושאת לא נותנת את זה בחינם, אולי היחס שלה ישתנה. השאלה היא אם את מסוגלת לעשות בעצמך את השינוי הזה.ואם לא, אולי מוטב שתעשי את השינוי המתבקש האחר, והוא שתתרחקי מאדם שפוגע בך ומשפיל אותך. וכל זה אני אומר מתוך הנחה שזה באמת קורה. דברי על זה עם בן זוגך, ותגידי לו שאת רוצה ליצור עם אמו את הקשר המינימלי ההכרחי, למען השלמות הנפשית שלך. אם הוא מבין ללבך, כפי שכתבת, הוא יתמוך בך מחד, ויהיה גם מדד נוסף לאמיתות של התחושות שלך, מאידך.

ד"ר חסון תודה - רבה על תשובתך המקצועית והמעמיקה , על טוב לבך ועל הזמן שהקדשת !!!נראה לי שאבחר בדרך הראשונה, כי מאז שכתבתי לך את המכתב, שוחחתי עם חמי (קשה לי לשמור בבטן- הייתי מאוד מוצפת וגם ההורמונים קשורים...) ובעקבות זאת נוצרה שיחה עם חמותי, שבה נאמר לי שיש (לחמותי) באופן ישיר מקום בשבילי ואפילו נאמרה המילה אהבה,יש לציין שאנו מכירים קרוב ל-8 שנים. הודתי שאני רגישה מאוד וכן ברור לי שזה גם דרישה שלי לאהבה (אם היא אדם רע היא תנצל את כנותי.) נאמר לי, שלאו דווקא האידאליה שנראת שם היא אמיתית.לכן אשאל, אם תוכל אם רק תוכל אשמח לטיפ קטן: איך אוכל לעשות את השינוי "לא למכור את עצמי בזול" או שמא זה שינוי גדול מידי, שקשור להתגבשות הזהות שכבר עוצבה?

בעילום יקרה,
אני חושב שהדבר הראשון שיכול לסייע לך הוא לרדת מהתחרות עם גיסתך. אין סיבה שתעשי השוואות. אם תצליחי, זה לבד יקל עלייך. הדבר השני הוא אכן לדעת לשמור על כבודך. אבל כפי שאמרת, אולי את לא יודעת לעשות את זה. זהו שינוי שקשור להכרת ערך עצמך ללא שום קשר לחמותך. זה עניין של ללמוד מה מגיע לך, וגם היכן מותר לך לוותר, מתוך עמדת כוח ולא מתוך חולשת דעת. אני לא רוצה לשלוח אותך לפסיכולוג מוקדם מדי. דברי קודם עם בן זוגך, נסי אולי להעריך בעזרתו מה מגיע לך (הדברים הטובים) וגם מה לא מגיע לך (כלומר, אילו השפלות אסור לך לקבל), ואיך להגיב על מצבים שונים. אם תרגישי שאת מתקשה לבדך, נסי סדנאות להגברת הבטחון העצמי, או טיפול אישי שיעזור לך להתמודד.