התלבטות בזוגיות: מה עובר עליה?

ד"ר חסון הנכבדאני וזוגתי יוצאים 8 שנים יחד, שנינו הראשונים זה לזו, ומאז שהתחלנו לצאת "ידענו" שזה בסופו של דבר יוביל לחתונה.ועכשיו, כמה חודשים לפני, שהכל כבר סגור מוכן ומתוכנן החל המפנה הגדול.היא החלה להימשך לחברה קצת שונה, לחץ העבודה, הלימודים, המשכנתא וכל צרכי החתונה העלו בה את השאלה אם היא בכלל רוצה בכל זה, וכמובן...אם היא עדיין רוצה בי.אין לי מושג עוד מה לכתוב בנושא, אזפשוט אספר עלינו קצת, על הזוגית הזאת - מנקודת מבטי לפחות.אני בן 25 והיא 22, שנינו צעירים ועדיין לא גרנו ביחד (אנחנו דתיים). אנחנו 8 שנים ביחד, כאשר בחמש השנים האחרונות היינו נפגשים יום יום, אלא במקרים מיוחדים. האמת היא שאת נושא החתונה אני העליתי, ואחרי זה ההורים שלה לחצו, וכך יצא שהיא עצמה לא חשבה מספיק אלא נסחפה יחד איתנו לכל העסק הזה. לפני כחצי שנה הצעתי לה נישואין, ובעוד כארבעה חודשים אנחנו "אמורים" להינשא.היא - בדר"כ היתה הצד המקבל - ואני הנותן. מבחינת אהבה, רומנטיקה, הרעפתי עליה כל שביכולתי ואף מעבר לכך. פרחים, מתנות, מכתבי אהבה, לא רק באירועי מיוחדים, בכל הזמנות של אהבה - נתתי לה מאהבה. האהבה שלי אליה היתה ועודנה עמוקה באמת, אני ביטאתי כנראה אותה ביתר חיצוניות (מתנות וכו') והיא ככל הנראה ביטאה זאת מעט בסגירות. בהתחלה היא היתה שולחת לי מכתבי אהבה, כותבת מרעיפה מילים ומתנות קטנות, אך לאט לאט זה נעלם והיה בא רק ממני. אין לי כל תלונה אליה אם כי אי שם, זה די ביאס אותי אבל שוב, אהבתי אליה היתה כה גדולה שהלתת היה לא מתוך כוונה לקבל. היא נתנה לי בדרכה המיוחדת, והבנתי את הדרך שלה ושככה היא.אני טיפוס יותר רגוע ושליו, והיא נלחצת מכל דבר פעוט, ישר מנסה למצוא פתרונות מהירים לכל דבר, לא מנסה לחשוב קצת לפני, היא מנהלת בעבודתה ומרויחה יותר ממני, בעבודה היא אשה שקולה ביותר, ומכיון שכך גם קודמה די במהירות. אך משום מה בחייה הפרטיים מכל דבר קטן היא עושה מהומה, ונלחצת. כעת היא מיד דואגת ל"איך נשלם את המשכנתא"? "איך נעמוד בהוצאות כספיות לחתונה" (למרות שאינה מוכנה לוותר על כלום כגון חסכון במנה, בר אקטיבי, זיקוים, ועוד תוספות - לה תהיה "החתונה היפה מכל") וכל זה מכניס אותה ללחץ בלתי רגיל. גם העבודות במסגרת הלימודים שהיא די מתוסכלת מציוניה בהם, וגם העבודה במפעל בו היא עובדת, ו...אני.המצב די קשה לי ולה, אני פשוט חושב על זה כל היום, והעניין לא מרפה ממני. אני מניח שזה גם די צפוי - כי בכל זאת נפשית התכוננתי לחתונה ומגורים משותפים - ופתאום הכל כנראה יתבטל...היא משום מה, טוענת שהיא לא מוכנה להתחתן (די מאוחר...) אני לא יודע איך לקבל את זה, היא טוענת שהיא פיתחה בעקבות הלחץ הזה אנטי לכל דבר. לי, למשפחה שלי, למשפחה שלה,, לחתונה, לה-כ-ל. הלחץ בלימודים ובעבודה לא מוסיף כמובן. אך אנחנו די במצב מבלבל, אני לא יודע אם להציב לה מעין אולטימטום של כמה ימי חשיבה והחלטה, איך להתמודד איתה ועם המצב שלי במקביל.סיכמנו, שנניקח פסק זמן מסויים זה מזו, לא ניפגש כל יום, ונמעיט בשיחות - שמעתה יהיו על הכל רק לא "עלינו ועל החתונה". בינתיים לא נדבר על העניינים הללו עד שהיא תבהיר לעצמה ותחשוב אם אני האיש שהיא רוצה לבלות איתו את שארית חייה, אם היא מעוניינת להתחתן בכלל כעת וכו'.שכלית - אני מבין אותה ביותר, לי היה את הזמן לעשות את החישובים ולהחליט שהיא האשה שלי, אך היא בין העבודה ללימודים די איבדה את עצמה ופיתחה אנטי נגד החתונה ונגדי. לפחות כרגע.היא טוענת שהיא אוהבת אותי, אני יודע שזה נכון, אך ירד לה המון, ההתלהבות אינה כזאת וכל ה"להט" - נעלם. היא אומרת שהיא מנסה לחשוב, להבהיר לעצמה היכן היא עומדת, מה ברצונה לעשות וכו'.רגשית - קשה לי נורא המחשבה שהמסקנה תהיה שלילית, התחושה די קשה לעמוד על גשר כה צר ורעוע ולדעת שיש מצב שהכל יתבטל! המחשבה הזאת הורגת אותי, אני מרגיש בודד, לא מצליח לעודד את עצמי, שואל כל הזמן מה יהיה, אי שם מסתתרת הדמעה ומבצבצת, והבטן... היא עושה לי גולו גולו, פשוט כואב לי למרות שאני יודע שלה לא פחות.אני בטוח שלאף אחד אין תרופת פלא, אבל איך אעבור את התקופה הקשה בחיי???מה שכן חשוב לי זה "לעורר" בה שוב את האהבה אלי, היא מעוניינת בכך לטענתהואומרת שהיא משתדלת, אבל איך עושים את זה בלי ללחוץ ולחנוק? מה עושים? איזה צעדים עלי לעשות שהיא תרגיש שוב מאוהבת ולא רק אוהבת? איך ניתן להרגיע אותה, שלפחות לחצים מעין אלה ירדו ממנה והיא תהיה "פנויה לאהבה".תודה רבה רבה, יואב

יואב יקר,
היא יוצאת אתך מגיל 14. בעבר, אתה היית המבוגר והיא הצעירה, ובעצם, אפילו היותר ילדה. היום, היא בת 22, אתה בן 25, וכבר היא מנהלת בעבודתה ומרוויחה יותר ממך. בהחלט יכול להיות שהיא מסתכלת על חייה לעתיד, ואומרת לעצמה: הנה, עד היום הייתי ילדה, לא ידעתי שום דבר על העולם, והוא היה נראה לי גבר מוצלח מאד. בינתיים גדלתי, אני רואה שבעצם אני "שווה", אז אולי מגיע לי מישהו טוב יותר. אז למה לי למהר?אני לא בטוח שזה מה שעובר לה בראש, אבל זו תהיה מחשבה אופיינית במצב כזה. מכאן גם שאתה מלחיץ אותה, וכך גם הוריה, שאולי כמשפחה מסורתית, אם הבת שלהם נשואה בגיל מוקדם, הרי פרושו של דבר בעיניהם הוא שהם "הצליחו".אני מתאר מצב לחץ ומצב נפשי אפשרי שלה, לפי תוכן המכתב שלך. מה שבטוח הוא שהיא מהססת. וכשהיא מהססת, יכול להיות שהיא תרצה לבטל, והרי זו אחת המשמעויות המעשיות של היסוס.אולי הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות, הוא לקחת לעצמך שבועיים חופש, ולהתרחק בעצמך. כלומר, במקום לתת לה את התחושה שהיא רוצה לשמור מרחק ממך, סע לאילת, לנהריה או לקפריסין, סגור טלפונים, וקח אתך הרבה ספרי קריאה. תגיד שאתה הולך לחשוב, או שאתה הולך לקחת לעצמך פסק זמן. במקום שאתה תהיה במתח, תשאיר אותה קצת תוהה מה עובר עליך. אחר-כך חזור, ואל תלחץ עליה, אלא לכו לשבת באיזה מקום נייטרלי, או בטיול על שפת הים אם מזג האויר יאפשר זאת, ודברו על מה שאתם מרגישים. וגם אז, אל תתחנן על נפשך. שמור על הבטן שלך לעצמך. אם כך תעשה, מה שבטוח יקרה הוא שלא תגרום לה לרצות להתרחק, בתגובה לנסיונות התקרבות שלך. יש גם סיכוי שעצם הידיעה שאתה מסוגל להתרחק ממנה, תגביר את ההערכה שלה אליך, כי תיראה בעיניה חזק יותר מכפי שהיא מעריכה היום.קרא, אגב, את ההתכתבות שלי עם "בחור", 12 הודעות למטה, תחת הכותרת "מה נשים רוצות?". אולי תבין טוב יותר למה אני מתכוון.