יחסים עם גיסות: גבולות ופשרות

שלום
!אני נשואה זה 3 שנים ויש לי תינוקת בת 1.4. אמא של בעלי לא מפסיקה להציק לנו בגידול הילדה, מתערבת בחיינו ובעלי מרגיש כשפוט שלה וכל הזמן רוצה לרצות אותה מה עושים????

דנה יקרה,
לא פעם אמהות של הבעלים מתקשות לקבל את העובדה שמעמדן שונה מזה של הסבתא האחרת, אמה של האם, מאחר שבינה לבין האם לא נבנתה אותה אינטימיות שיש בין אם לבין בת (הסבתא והבת שלה), ולא אותה מידת אמון והכרות. וככל שלסבתות יש פחות עיסוקים אחרים, כך הן יותר רוצות להיות מעורבות בחיי הנכדים, כי משם הן מקבלות סיפוקים, רוצות להרגיש נחשבות בעיני משפחתן, ומצפות לאהבה של ילדים קטנים, שהן זוכרות מימי צעירותן, רק ללא ההשקעה העצומה, האחריות והלחצים שהיו להן כשהן גידלו אתכם. ולכן נוצר קונפליקט, שהוא גדול יותר ככל שלסבתא יש פחות עיסוקים מספקים אחרים, וככל שהיא פחות רגישה לתחושות של אחרים.אותה, כך יש להניח, יהיה לך קשה לשנות, אבל אפשר לשים גבולות ברורים, שיהיו פשרה כלשהי בין הצרכים שלך לאלה שלה. זה לא אומר שהיא תהיה מסופקת, אבל היא תצטרך ללמוד להכיר בהם, מבלי לשמור לך טינה רבה מדי. גם את תצטרכי לקבל נוכחות והתערבות חלקית שלה, ולהתאפק מלצבור כעסים נוספים – והרי זה טיבה של פשרה טובה. אלא שכדי להגיע לפשרה כזו, את זקוקה לסיוע של בעלך, הנתון בין הפטיש לסדן, כלומר, בין לחצים שלך לבין אלו של אמא שלו. לכן, קודם כל עבדי איתו על הפשרה שנראית לך. בסיכום איתו, "תני" את מה שפחות חשוב לך, ועמדי על מה שיותר חשוב לך. וחשוב שתיראי בעיניו כמוותרת, למרות הקשיים שלך. כשהוא יהיה משוכנע בסיכום שהגעת אליו איתו, הוא זה שיצטרך להציב את הגבולות לאימו. על זה עמדי איתו מראש. ההתמודדות שלו איתה תהיה תמיד קלה יותר מזו שלך, כי אם את תנסי לעשות את זה איתה, את הביקורת והלחצים תשמעי אחר-כך ממנו, בעקבות הלחצים שלה עליו. לכן, התחילי בסיכום איתו, גם אם הדיון יהיה לא קל, ותני לו אחר-כך לעשות את היתר.