יחסים מול המשפחה: מה עושים?

שלום רב,
כתבתי לך כבר בעבר על אמו של החבר שלי והתנהגותה כלפיו וכלפיי. חברי גרוש ואנו יוצאים כבר כשנתיים ואוהבים מאוד. הוריי מקבלים, אוהבים ומעריכים אותו.הקשר הופך לרציני יותר ודיברנו על מגורים משותפים. יום אחד חברי אמר זאת לאמו והיא חטפה התקפת זעם והתחילה לומר שאני מרחיקה אותו מהמשפחה, ששיגעתי אותו ושהיא מנקה ומסדרת לו ומה רע לו בבית, ואת שאר הדברים הוא לא אמר לי כי לטענתו זה לא משנה והוא לא רוצה לדבר על זה. חשוב לציין, שזו כבר הפעם השנייה שהיא עושה לו סצינה כזו, והדבר מן הסתם פוגע במצב רוחו של חברי שמסתובב שפוף ומצוברח.אני לא מבינה מה היא רוצה??? היא צריכה להיות שמחה שבנה מצא אהבה עם בחורה רווקה, משכילה מבית טוב. וכן שהוא רוצה להמשיך את חייו ולהקים משפחה. הוא הילד הקטן בבית, והגעתי למסקנה שהיא אישה פרימיטיבית, קנאית ורוכשנית שתמיד תתנהג כך והיא לא תשתנה. מיותר לציין שכבר מהריב הראשון היא לא מתייחסת אליי בחום, בקושי מדברת איתי ותמיד מחמיאה לכלתה בהקצנה לידיי- איזה יפה את וכל השטויות האלה. מאז התחלתי לפתח שנאה וגועל אליה ולכלהמשפחה- אני לא מסוגלת להסתכל עליה ועל האחים של חבר שלי שגם להם לא חסר.אני לא מבינה מה היא רוצה ממני, ואני לא יודעת מה לעשות. הסתרתי את כל הנושא מההורים שלי, כי אם הם יגלו את היחס שלה אליי אזי הם לא יאפשרו לי להמשיך להתראות עם חברי. ההורים שלי אוהבים אותי ורוצים את הטוב ביותר עבורי, ולא חושבים שמגיע לי להימצא במשפחה מסוג כזה.מה לעשות? אני מיואשת וחייבת את עזרתך!תודה רבה רבה, סמדר.

מיואשת יקרה,
אם מה שכתבת נכון, לגבי אמא שלו, זה אומר שהחבר שלך לא התבגר מספיק כדי לדעת להשתחרר מהכבלים שאמא שלו שמה עליו, והיא שמה.גם את, כנראה, לא התבגרת מספיק, ולא השתחררת מספיק מהכבלים של ההורים שלך, אם את אומרת שהםלא יאפשרולך להמשיך ולהתראות איתו (אם תספרי להם). אז אם שניכם לא בשלים כרגע להתמודד עם לחצים משפחתיים, אולי מוטב לחפש, בינתיים, יחסים שיהיו מקובלים על כולם, שבהם לא תצטרכו להתמודד עם העולם החיצוני. יחסים זוגיים שהם מתאימים לכם, אבל לא להורים ולשאר בני המשפחה, הם יחסים שדורשים כנראה עוצמה פנימית חזקה יותר ממה שיש לכם עכשיו.