יחסים עם בן זוג: איך להתמודד?

אני בבעיה...אני בחורה בשנות ה20+ לחיי נשואה מזה שנתיים עם בעל שהיה חבר טוב במשך שנים ארוכות קודם לכן ועם תינוק מקסים כבן 10 חד'.הבעיה היא משפחתו של בעלי..מאז ומעולם הם היו נכנסים לנשמה בכל דבר..אני בחורה יותר מידי רגישה ופחות מדי אסרטיבית..מאז לידת בני,חמותי מרגישה כי אין היא ממלאת את תפקיד הסבתא כמו שציפתה, במילים אחרות הרסתי לה את התוכניות לגדל את בני. ומפה מתחיל הבלאגן.מאז הלידה אני חיה במתח תמידי.. אנחנו רואים את משפחתו של בעלי פעם בשבוע (שישי אחת לשבועיים כשאנחנו נוסעים) ובשבוע השני הם באים אלינו..ואז יוצא שכל השבוע אני במתח לקראת הפגישה איתם.כחודשיים לאחר הלידה היה פיצוץ רציני בייני לבין חמותי לאחר שחשתי כי הזלזול עובר רמה..ופוגע ביחסים ביני לבין בעלי.שמתי לב כי כשאני מעירה לה בנוגע לבני או מבקשת שלא תעשה או תעשה משהו אז היא מגיבה בכעס וגוררת את כל המשפחה..מיד מבטים "עצובים" לבעלי..או אם אני מעירה כי בני לא יכול לאכול משהו בשעה מסויימת היא לוקחת לו ואמרת אמא לא מרשה.ואיפה אבא..הכרתי את הדפוס הזה שלה ..חצי ממשפחתה לא אוהבת אותה ולא מוכנה אפילו להגיע אליה הביתה..כי היא אוהבת להשתלט על העניינים ואחכ לאמר עשיתי את הכל לבד(איזו מסכנה אני)לפעמים אני ממש מרגישה כי היא מחכה שאומר לה משהו..כדי לשוב ולהיות "הקורבן" המסכן. אני מרגישה שהיא משחקת ראת התפקיד על הגב שלי.לאחר ה"פיצוץ" שהזכרתי לקחתי אותה לשיחה והזברתי לה את עמדותי בנוגע לגידול הילד ולמה אני מאמינה בכך..סיימנו בחיבוק ו...הכל חזר לסורו ויתרה מזאת ..היא יודעת כי איני אוהבת שמרימים הרבה אז היא בכח מרימה המון..למרות שזה גיל כבר שהם רוצים להתקדם לבד,ולמרות שנתתי לה אלטרנטיבות ואני מביאה עמי משטח ענק בכל פעם שאני באה ע"מ שיוכלו לשחק עמו על המשטח ולא לשים אותו בלול..(כך יהיו קרובים יותר בלי הצורך להרים) .לפני שאני מגיעה לשם אני מקבל בקביעות התקף חרדה (סבלתי מחרדות לאחר תאונה שעברתי התגברתי עליהן לבד עי טיפול התנהגותי)אני מרגישה כי לבי הולם,בחילה נוראית מציפה אותי, קשיי נשימה אני עצבנית וישנה שתיקה רועמת ביני לבין בעלי..ואני....שותקת ונאכלת לבד..הבעיה הגדולה אינה חמותי..איתה אני כבר אתמודד ממילא אין הם מדברים אתי בכלל ופונים לילד דבר ראשון, משפחתו מרכלת עלי בכל הזדמנות..ואני שומעת מאנשים זרים לגמרי דברים שנאמרו עלי ואני כל כך נפגעת!!! וזו משפחה שנתתי לה ורק אם ירצו (קשה לי להגיד לא) אתן המון.הבעיה היא בעלי..מעלם לא הצבתי אותו במצב שנשים רבות מציבות או אני או היא..כי אני מודעת לכך שזו אמו וכי אין עלי לשים אותו בין הפטיש לסדן..אך היא לא בוחלת בשום אמצעי.הגעתי למצב שרק אני שומעת ממנה אני מצטמררת...ממש פיזית..אני רק רואה אותה אני נכנסת למגננה לאנטי..לא מסוגלת..אני לא יכולה עם התחושות הקשות הללו...ומה שקורה אני בכאסח שתיקתי עם בעלי..וכשאנחנו בסדר ושמחים אני מפחדת להעלות את הנושא כדי לגרום לסיכסוך..ראיתי פסיכולוגית לתקופה (בגלל החרדות) מפגש אחד בקשה שאביא את בעלי והעלתה את הנושא כמרכזי (משפחתו) הוא הגיב בכעס וטען שהוא קודם חושב עלי ועל התינוק..ושזוהי משפחתו ושהם רוצים להיות קרובים וככה הם..ושאני צריכה להתייחס אליהם כמו שאני מתייחסת למשפחתי.דרך אגב במשפחתי לא מרימים יותר ואני רואה אותם אפילו פחות ממשפחתו.וזו נקודה נוספת..אני מרגישה כי אני ממש במלכוד..אני טיפוס מגונן על ילדיאך אני מרגישה כי כשבעלי ואני יחד אצל משפחתי אני מרגישה לחץ שמא יראה יחלשוב שהם מרימים את הקטן יותר או מתייחסים יותר כך שגם שם אני מרגישה בלחץ..כשאני לבד אצל משפחתי אני בעננים!!!כי אין לי את הביקורת ממנו.חשבתי שאצל משפחתי אני יעיר לגבי הילד ואצל משפחתו הוא יעיר הבעיה היא שאין הוא עירני מספיק לצרכי הילד ויש דברים רבים שאיני מסכימה ובעלי כלל לא שם לב או רגיש דיו.אני מרגישה כי היחסים הולכים לאבדון..קשה לי אני מרגישה על סף התמוטטות עצבים.אני לא ישנה טוב בלילה ..אני בדאון רגשי חזק מאוד..אני מאוכזבת ופוחדת...כאחת שעברה גרושים כילדה קטנה, וסובלת מזה עד היום איני רוצה להגיע למצב כזה..אני אוהבת את בעלי מאוד..ומוכנה לשהקיע..אבל לא יכולה לסבול את משפחתו שפוגעת בי עד בלי די..עכשיו לאחר שגיסתי ילדה חשבתי שתהיה הקלה אך גיסתי היא מסוג הבחורות האפטיות יותר הנותנות לבעל לנהל את העניינים וכשבעלה (אח של בעלי) הוא ילד של אמא כך וכי הוא די מתכנן שאימו תקח את הטיפול על הילד..הוא גם אמר לה.ואיני יכולה לשלוח את בעלי לבד עם הילד משתי סיבות עקריות האחת הוא יונק והשעות הן שעות יניקה , וגם כך הילד מאוד קשור אלי.. ושתים בעלי יקבל זאת בעין לא יפה ויהיה בלאגן.איני רוצה עכשיו להכנס ללחץ השוואות גם ככה הם עושים לי את זה עד בלי סוף עם כל תינוק-ת בגיל בני שהם מכירים.ממש קשה לי ובא לי לבכות, מדוע לא מניחים לנו לחיות את חיינו בשקט? אני חייבת לציין כי בעלי ואני יצאנו כ 6 שנים לפני החתונה..והיינו בחול כשנה אחד בתוך השני ואנחנו חברים טובים עם תקשורת מצויינת..שכרגע הפכה להיות שתיקה רועמת..רוב הזמן.אני כל כך אוהבת אותו...ואני יודעת שהוא אותי..הוא בעל טוב ואני יודעת כי אני אשה טובה וכי אנו מספקים את צרכיו האחד של השניהאז למה?מה עושים?אני ממש במצוקה!

שלום
עדילדעתי עליך לעשות חשבון נפש עם עצמך מה חשוב יותר.אם אין באפשרותך להבליג על התנהגות חמתך קחי את בעלך בשנית לשיחה ותסבירי לו מה המניעים שלך ועד כמה זה מפריע לך, כמה את זקוקה לגיבוי שלו ושאת רוצה שהוא יתמוך בך ושתעשו זאת בדרך טובה ונעימה כדאי שאמא שלו לא תפגע.אם זה לא יעזור קחי שוב את חמתך לשיחהואם זה לא יעזור אז תעירי לי בזמן שהיא מרימה את התינוק........ ותמנעי ממה להרימו....אני לא בדיוק הבנתי מה הבעיה בזה שהיא מרימה אותו.......בכל מקרה עשי חושבים אם שווה לך לריב (עלול להיות ריב) עם בן זוגך ולגרום למתח או שאת יכולה להבליג ולקבל את המצב כמו שהוא ...בהצלחה.צדף.

היי צדף תודה על המענה...הבעיה היא אינה שהיא מרימה אותו אלא..בגישתה שגרמה לי פשוט לסלוד ממנה בצורה כ"כ עזה ..אין לה טיפת כבוד ויחס נורמאלי אלי..היא כל הזמן מדברת מאחורי גבי עלי ועל דרך טיפולי בילד (נראה לה מגונן מדי) בוכה לכולם שהיא לא מרגישה סבתא..וכשאני מגיעה לא מתייחסת בכלל..אפילו לא מילה יכול להיות שעה בלי לפנות אלי..ולילד משפטים כמו אמא שלך לא מרשה..מנסה להיות הקורבן על הגב שלי...קשה לי עם זה כי אני רגשנית מאוד! וטיפוס שקשה לו מאוד מאוד עם ריבים..אני יכולה לספור על כף יד אחת כמה פעמים רבתי בחיי..ריבים מלחיצים אתי...מקווה שהבהרתי

עדי יקרה,
את קרועה בין הצרכים והפחדים שלך ביחס לחמותך, לבין הצרכים והפחדים שלך ביחס לבן זוגך. את חוששת לפגוע ביחסים עם בן זוגך, ולכן שותקת. את מגוננת עליו מפני קונפליקטים עם אמו, ולכן שותקת. התוצאה היא שתיקות רועמות ביחסים עם בן זוגך, ואת הולכת ומאבדת אותם. וככל שעובר הזמן, יהיה קשה יותר לשקם זאת. מוטב להתחיל כבר עכשיו.הצורך שלך אינו לתקוף אותו. אני לא בטוח שהוא יבין למה את תוקפת אותו. הצורך שלך הוא להבהיר לו לא את עמדתך ביחס לחמותך, אלא את המצוקה שבה את נמצאת. להסביר לו שקשה לך, ושזה בכלל לא משנה אם את צודקת או חמותך צודקת. מה שחשוב הוא שאת, כבת זוגו, מתקשה לתפקד בתנאים האלה, ושהוא, כבן זוגך, לא עוזר לך להתגבר על התחושות שלך.שיחה כזו, ואמירה כזו, אינן מספיקות. סביר שהוא לא יבין מה בעצם את רוצה ממנו, פרט לכך שהוא ירגיש מאויים מכך שהוא יחשוב שאולי את רוצה שהוא יפעל נגד אמו. אני לא בטוח שהוא יבין שאת קודם כל רוצה לדעת שהוא מבין אותך, ושהוא אוהב אותך ותומך בך רגשית. עוד הרבה לפני העשייה. גברים נוטים להתקשות בהבנה מסוג זה. תנסי. ואם לא תצליחי, כדאי שתגיעו ליעוץ זוגי בכל זאת. ולדבר על היחסים ביניכם, שהם מידרדרים והולכים, עוד לפני שתגיעו ליחסים עם חמותך. והם מידרדרים בשל חוסר הבנות ביניכם, ובשל פחדים הקשורים ליחסים ביניכם, ולא בשל מה שיש בינך לבין חמותך. היחסים בינך לבין חמותך רק מעלים את קשיי התקשורת שלכם, ואת הציפיות השונות של סדרי עדיפות, אל פני השטח.