הורים בזוגיות: מה כדאי לדעת?

בתקופה האחרונה המצב בבית שלי נהיה בלתי נסבל, ההורים שלי לא מפסיקים לריב. שניהם באמצע שנות החמישים לחייהםנשואים כבר שלושים שנים +, 3 ילדים, בית ולכאורה כלפי חוץ הכל נראה טוב וורוד מבחוץ אבל בפנים הכל סוער (אני ואחי גרים עדין בבית).כואב לי על אמא שלי, אבא שלי מדבר אליה בזלזול צורח כמו מטורף (כמובן ללא אלימות פיזית אלא רק מילולית) אבל אומרים שלפעמים אלימות מילולית כואבת הרבה יותר מאלימות פיזית, לפעמים מגיע מהעבודה ופשוט אי אפשר לדבר איתו, הוא עצבני טוען שהכל "נופל" עליו ושרק הוא עושה הכל (חשוב לציין שהוא לא נותן לאף אחד לעשות כלום הוא תמיד מתערב בכל דבר ובסוף לוקח את זה על עצמו ואחרי שעושה מתבכיין שהוא הכל בבית).אמא שלי משתדלת שלא לענות לו כדי למנוע ריב ובסופו של דבר יוצא שהיא סופגת וסופגת ויש לי הרגשה שמאוד בקרוב היא תתפוצץ ואז סביר להניח שתרצה לפרק את היחסים, לפני כמה ימים אמרה לי שהיא יום אחד תעזוב את הבית ואז הוא יחטוף את הבום שלו ויבן מה שיש לו בידים, כי היא אישה מדהימה, אשת בית שנותנת לנו הכל (אם היא הייתה יכולה היא הייתה נותנת גם את הנשמה שלה לבית לילדים ולבעל).יש ימים שלמים שהם לא מדברים היא בחדר והוא בסלון וזה ממש מורגש בבית כי מרגישים מתח באוויר וזה מבאס, במיוחד שאני יודעת שאני ואחי לא נשאר בבית עוד הרבה זמן ואז מה יהיה? הוא ישגע אותה.כשאנחנו יוצאים הוא חייב להתערב ולשאול עם מי אנחנו יוצאים ומתי חוזרים ולמה לבושים כך או אחרת - ממש נכנס לעצמות שלנו לא נותן קצת חופש (אנחנו כבר ילדים גדולים), ואני שגרתי שנה מחוץ לבית והתרגלתי לחופש שלי היה לי קשה לחזור להורים ועוד לקבל את זה שהוא שואל יותר מידי שאלות .על כל אחד שאני או אחד מאחי מביאים הבייתה יש לו מה להגיד ואף פעם מכל הבחורים שאי פעם יצאתי איתם הוא לא ממש אהב ותמיד היה לו מה להגיד עליו, כמובן שלא דברים חיובים.יש לציין שההתנהגות הזאת החמירה בשנה האחרונה כלומר תמיד אבא שלי היה שתלטן אבל לא בצורה מוגזמת שכזאת, אנחנו מרגישים שהוא ממש מתחרפן צורח ומדבר לא יפה ודוחף את האף לכל מקום גם למקומות שהוא לא צריך להיכנס אליהם.אמא שלי ניסתה לדבר איתו על כיוון של ייעוץ אבל הוא לא מוכן לשמוע, היא הלכה לבד לשיחות עם מטפלת זוגית שלא ממש עזרה לה.בבקשה אם יש איזו שהיא עזרה או ייעוץ שניתן לקבל בעיניין זה ממש יעזור לי כי ממש כואב לי לראות את הבית שלי מתפרק, מה שגם אני יודעת שאמא שלי בסופו של דבר תעשה צעד קיצוני ואולי תעזוב את הבית ותרצה להתגרש.אשמח לקבל ייעוץתודה

חן יקרה
לי נשמע שאתם זקוקים לטיפול משפחתי.חשבתם אולי לעשות שיחה משותפת עם אביכם ולהעלות את התחושות שלכם מולו בדרך של נועם כדי שלא ירגיש מותקף?ספרו לו על התחושות שלכם, על החרדות שלכם, על הצורך שלכם בשינוי שלו.אולי זה ידבר על ליבו אם זה יבוא מכולכם יחד.בהצלחהצדף.

חן יקרה,
אני מבין את הכאב שלך, ואת הסכנה שאת רואה בפרוק התא המשפחתי של הורייך. אבל קחי בחשבון שאולי, עבור אמא שלך, מוטב כך. היא זו שצריכה לעשות את השיקולים שלה, ולהחליט. היא חיה בזוגיות, שאולי היו בה דברים טובים, ואולי עדיין יש בה. אבל גם אם את חיה בביתם, את לא יכולה לדעת מה בדיוק היחסים ביניהם. זוגיות, גם אצל הורים, כוללת או לא כוללת גם יחסים אינטימיים, שאת לא יודעת אם וכמה הם משפיעים עליהם. זה אולי לא דבר שאת חושבת עליו, אבל אין לי ספק שזה דבר שהם חושבים עליו. את לא יכולה לדעת אם וכמה מחשבות היו להם על פרטנרים מחוץ לזוגיות, ואולי לא רק מחשבות, ועד כמה זה משפיע על שניהם. את לא יכולה לדעת לפרטים את החשבונות הקטנים שהם עושים זה לזו, ולא את כל החשבונות והחישובים הפיננסיים שהם עושים.גם כאשר את חיה איתם, את מקבלת תמונה חלקית על מצבם. הנטייה הטבעית שלך היא לשמור על שלמות התא המשפחתי, ואולי זה לא נכון. זו החלטה שלהם, ובעצם, של כל אחד מהם בנפרד. רק אם שניהם רוצים להיות ביחד, הם יהיו ביחד, ואם אחד מהם ירצה לעזוב, ויהיה לו (או לה) האומץ, הם יעשו את זה. תפקידך, כבת, הוא לשמור על קשר טוב עם שניהם, לפי היכולות שלך ושלהם, לתמוך בהם כשהם צריכים, אבל מבלי לקחת צד כזה או אחר.ובעניין היחסים שלך עם אביך: אני לא חושב שתצליחי לשנות אותו בקלות. אבל אם אלו היחסים ביניכם, אני מניח שאין ביניכם יכולת של שיחות נפש, והבנה טובה. אולי תנסי לקחת אותו, פעם בחודש או בשבועיים, לשבת בבית-קפה או מסעדה, ולדבר איתו. ללא כעסים, וללא פגיעה, רק לנסות להשמיע, ואפילו לשמוע, גם אם את לא מסכימה עם מה שהוא אומר. אם יש לו יכולת הקשבה, אולי הוא ילמד להכיר אותך טוב יותר, ויקטין את עוצמת הביקורת שלו. ואם לא, אז לפחות ניסית. תאלצי, אם כך, להמתין, עד אשר תוכלי שוב לעזוב את הבית. אל תישארי בבית "למען ההורים". זה לא עושה לך טוב.