יחסים עם אמא של בן הזוג

ד"ר חסון שלום
רב,אני נשואה שנתיים לבעל "מושלם": אוהב, מפנק, נדיב, בעל עבודה נהדרת, שאיפות, הכל.הבעייה היחידה שלו היא... שלפעמים נדמה לי שאת המשפחה שלו הוא אוהב יותר מאשר אותי, ואני מדברת בעיקר על חמותי. היחסים בינינו יכולים להיות מושלמים, הכל טוב ויפה עד שאנחנו מגיעים למצב שבו נוצר איזשהו "קונפליקט" ביני לבין משפחתו ואז באופן אוטומטי הוא מצדד בהם. אני אתן כמה דוגמאות כדי להמחיש על מה אני מדברת: כשהתחתנתי עברתי לעיר הולדתו של בעלי, שרחוקה כשעה נסיעה מעיר הולדתי. מלבד משפחתו של בעלי אינני מכירה אף אחד בעיר שאליה עברתי. לפני ארבעה חודשים ילדתי בן מקסים ואמא שלי ישנה אצלנו שבוע על-מנת לעזור לנו. כשהיא עזבה היינו צריכים את עזרתה של חמותי (מה לעשות, ילד ראשון, ואני מדברת באמת על עזרה מזערית ביותר...). על אף שביקשנו מפורשות מחמותי היא כמעט ולא באה. יש לציין שכשילדתי היא אפילו לא באה לביה"ח... ומה יש לבעלי לומר על זה? שאני אשמה כי אני לא אוהבת אותה למרות שהיא בעצם מאוד אוהבת אותי, ושאני לא יוצרת עימה שום קשר בזה שאני לא מתקשרת אליה מספיק כדי להתעניין בשלומה וכו' וכו'.תמיד כשנוצר מצב שבו אני רוצה משהו אחד וחמותי משהו אחר, בעלי סבור שאני צריכה לוותר. אני תמיד צריכה להיות זו שמבינה, מתחשבת, מכבדת וכו' וכו'.בנוסף, אינני יכולה לומר מילה רעה על חמותי, כי (גם אם יש אמת מוחלטת בדבריי, ובעלי יודע את זה), הוא ישר מתעצבן וכועס ואומר "את פשוט לא אוהבת את אמא שלי". אני תמיד צריכה "לבלוע" ולהבליג על דברים שבאמת פוגעים בי ומעצבנים אותי כדי שלא ליצור חיכוכים ביני לבין בעלי, עד שזה "מתפוצץ". למעשה, 90 אחוז מהריבים שלי ושל בעלי נסובים סביב חמותי.יש לציין ששנינו אנשים משכילים ומבוססים כלכלית, וחוץ מאותה עזרה שהיינו צריכים כשנולד בנינו, כמעט ואיננו זקוקים לעזרתה של חמותי. כך שלא מדובר פה על מצב שאני מצד אחד מבקשת כל הזמן את עזרתה ומצד שני מרחיקה אותה.אינני יכולה לסבול עוד את המצב הזה, בו תמיד כשבעלי מגיע למצב בו הוא צריך "לבחור" ביני לבינה הוא בוחר בה - אני פשוט מבינה מזה שאני רק במקום השני אצלו.מה לעשות?

ירדן-סליחה מראש על ההתערבות.נראה לי שהדוגמא שהבאת לא כ"כ טובה. אני גם הייתי כמוך בתחילת נישואנו, כיום שאני נשואה כבר 8 שנים שיניתי לגמרי את הגישה.מבחינתי, חמותי לא חייבת לי שום דבר, כלומר- מראש אני לא מצפה ממנה. לא עורכת השוואות בין הנתינה של משפחתי לנתינה שלה.אבל זה אני מנסה להחדיר היטב לראשי, לקח לי זמן רב להבין זאת..לגבי היחס המועדף באופן כללי, האמת היא, שאכן זוהי דילמה.וודאי לדר' חסון תהיה עיצה באמתחתו.אבל תשמחי שצרותייך, צרות של עשירים.בהצלחה.

ירדן יקרה,
את אומרת שכאשר בעלך צריך לבחור בינך לבין אמו, הוא בוחר בה. אבל האמת היא, ואת יודעת זאת היטב, שהוא בחר לחיות איתך ולא איתה. אם לא תעמידי אותו במקום שבו הוא צריך לבחור מי מכן צודקת, ממילא הוא לא יצטרך "לבחור" שוב.את מבינה שקרוב לודאי שלא תצליחי לשנות אותה, וממילא את אומרת שאת לא זקוקה לעזרתה, כך שנדמה לי שאת יותר מרגישה צורך להתלונן בפניו מאשר לקבל ממנה משהו. אם לא תתלונני, את מורידה 90 אחוזים מהמריבות עם בעלך, נכון? לא שווה? אז כפי שכתבה לך שלומית, בקול הנסיון האישי שלה, תורידי ציפיות, וזה יקל עלייך שלא להרגיש צורך להתלונן. להוריד ציפיות פרושו לכבוש בתוכך את אי הצדק שאת מרגישה, לשחרר אוויר, ולעזוב. לא קל, אבל זה בידייך.מעבר לכל אלה, ובכך את צודקת, יש משהו פוגע בכך שבן זוגך מכניס אותך לסטיגמה של לא אוהבת את אמו, ולכן כועס עליך, ובעצם, ואולי על זה את הכי כועסת, שהוא נסגר, ולא מקשיב לך. זה שאת "במקום השני" ביחס לאמו, אני בטוח שמכעיס אותך פחות, כי זה כמעט שאינו רלוונטי ליחסים ביניכם. לכן, שווה להוריד ויכוחים בעניין הזה, ולא לבדוק אם הוא אוהב אותך או לא דרך הסלמה ביחסים שלך עם אמא שלו. אבל כן לפתח דיאלוג פתוח בינך לבינו. לפעמים האופן שבו את דנה איתו בעניינים שוטפים משפיע על האופן שבו הוא מוכן לקבל את דברייך, או להיסגר. בדקי עצמך בהבט הזה.