בחירת בן זוג: שיקולים וחששות

ד"ר חסון שלום,
אשמח אם תוכל לייעץ לי/לכוון אותי כיצד להחליט האם בן הזוג מתאים לי לטווח הארוך.כמובן שזו בסופו של דבר בחירה ואינטואיציה שלי, אך יש לי לבטים (כמעט כמו לכולם) ואני לא מצליחה להגיע לכיוון מסוים, והאם הפשרה שאולי אעשה היא בגדר פשרהסבירה באופן אובייקטיבי.מדובר בבחור שיצאתי איתו קצת פחות משנה, ונפרדנו, כיוון של הייתי שלמה וגם הקשר לא נראה לי מספיק וודאי הן מצידי והן מצידו (יותר בגלל שאני שידרתי חוסר ודאות).בסה"כ היה לי נחמד בקשר, אנחנו פחות או יותר באותו "ראש" (כלכלי, חברתי,מקומות בילוי, אינטלקטואל,וכו).עברה בערך שנה מאז שנפרדנו והשארנו את הקשר על"אש קטנה", וגם ניסינו לחזור כמה פעמים, אך משום מה היה לי איזשהו מחסום שלא הצלחתי לצאת ממנו, והוא מצידו מאוד רוצה- מדובר על לחזור לקשר מאוד רציני .המחסום שלי נובע מכך שהוא לא בדיוק מה שאני רוצה ומאידך אני מרגישה שהפשרה שלי סה"כ אולי לא כ"כ גדולה.אציין שאני בת 35 והייתי במס' קשרים רציניים,שהסתיימו.(ברוב המקרים בגללי-כיהחלטתי שזה לא זה.אני יוצאת הרבה לדייטים-דרך האינטרנט, דרך חברים, אנשים שאני פוגשת וכו', בכל הזדמנות ולא פוסלת שום דבר מראש , אך לא מצאתי אף אחד שמתאים לי גם מבחינה אינטלקטואלית גם מבחינה פיזית (בד"כ יש רק את אחד משני הדברים , ואני מאוד רוצה להכיר- רק חוסר מזל וגם בד"כ כמעט תמיד זו אני שלא מעוניינת, כי אני כבר פחות או יותר מנסיון יודעת אם זה ילך או לא-לפחות בשלב התחלתי).אני בחורה שנראית ממש טוב ,משכילה,שאפתנית (לא יותר מדי), בתפקיד ניהולי,ואני מחפשת מישהו שיראה בסדר לטעמי(לא חייב להיות יפה), אך שגם יהיה שאפתן/בתפקיד ניהולי זוטר וכמובן שיהיה החבר הכי טוב שלי ואני אוכל להעריך אותו.זו בעצם ההתלבטות/פשרה לגבי אותו בן זוג- אנחנו חברים מאוד טובים, יש ביננו תקשורת מעולה, הוא תמיד תמך בי, פירגן. ואילו הדברים החשובים לקשר לטווח ארוך.אני בעבר אהבתי אותו ואף נמשכתי אליו (אף פעם לא ברמת ה"פרפרים") ואחרי שנפרדנו אני לא ממש מצליחה לשחזר את האהבה והמשיכה, כי נמצא אצלי ה"מחסום"- הוא לא שאפתן, הוא קצת עצל (לא אוהב להתאמץ יותר מדי)למרות שהוא עובד ותמיד ירצה לעבוד (לא מדובר ב"פרזיט"), הוא מאוד מאזן אותי בהרבה דברים,אני אוהבת להקשיב לו והוא פחות לי (בחור עקשן)הוא יהיה איש משפחה טוב,אבל חסרה לי את התשוקה (יש לצייין שפשוט אין לו את זה מבחינה מינית,גם אם הוא ירצה להשתדל) אני מרגישה שאני לא מעריכה אותו מספיק וגם המראה שלו לא הכי מלהיב אותי למרות שבכל זאת אני רואה בו כמישהו חמוד ואני מרגישה מאוד נוח איתו וגם בסה"כ כיף לי איתו (חוץ מהקטע הפיזי שאני מרגישה שמהו חסר אצלו לעומת כל הקשרים הקודמים שהיו לי) . בתוך תוכי אני חושבת שכן יהיה לי טוב איתו, כי בסה"כ אנחנו מתחברים ממש טוב ולא לכל אחד אני מצליחה להתחבר כך,,ובסה"כ נראה יש לו יותר "פלוסים מ "מינוסים".אני מפחדת שבסוף אפספס את הרכבת (אני כבר לא כ"כ צעירה..) ואתחרט . ומתלבטת האם המינוסים שציינתי לגביו,יכולים להיות בעתיד בעוכרי (מינוסים- כמו חוסר תשוקה- אולי זה עוד יכול להשתנות?חוסר שאפתנות- אז הוא לא יהיה מנכ"ל...עצלות- למרות שהוא מבטיח לי שאם הוא צריך לעשות משהו- כמו לקום מוקדם בבוקר-הוא יעשה זאת לכשיצטרך ממש, הערכה- אולי אלמד להעריך יותר את הפרגון שלו ואת החברות הטובה-הוא מעבר לידיד..) .כי בסופו של דבר מהשנשאר בסוף זו התקשורת החברות המשפחתיות...מצטערת שקצת הארכתי בדברים,אודה לעזרתך.

מירב יקרה,
שאלת שאלה קשה מאין כמוה. וכמובן שלא אוכל "ליעץ" לך, וכמובן שזו בסופו של דבר בחירה ואינטואיציה שלך, כפי שכתבת כבר בתחילת המכתב.את מעריכה את עצמך, וזה טוב. ומצד אחד את בת שלושים וחמש, ואם ההסתברות לנחש את מה שיהיה היא לפי מה שהיה, אז למרות ההערכה העצמית, ואולי בגללה, את עלולה, כדברייך, "לפספס את הרכבת". את גם אולי תחליטי רק בגלל שכתבתי את זה, להחליט לרצות ולהתחתן איתו, כדי "לעלות על הפסים".אני מציע לך לעזוב את השאיפות לבעל שיאפשר לך לא להיות שאפתנית מדי מבחינה מקצועית. זה יהיה פחות חשוב לאושר האישי שלך, כמו להרגשה ש"הצלחת". אני מאמין שעם בעל פחות שאפתן וקרייריסט תצליחי להסתדר, ובתנאי שיהיה לך חבר ושותף טוב. הרבה יותר חשוב בעיני שאת כותבת שהוא לא תמיד מקשיב לך, ושאת לא מספיק נמשכת אליו. קחי את זה בחשבון כדבר חשוב יותר בשיקולים שלך, ושקללי עד כמה זה משמעותי, ויפריע לך בטווח הרחוק.אחר-כך, חשבי מדוע את לא רוצה לפספס את הרכבת. אולי בכלל תגלי שהסיבה היחידה שאת לא רוצה לפספס את הרכבת היא שאת רוצה להכנס לתוך הנורמה. להיות כמו כולם, ושיפסיקו להסתכל עליך כעל רווקה זקנה, ושיניחו לך סוף סוף. אם זה המצב, בדקי אם את יכולה לצאת מהלחץ, להרגע, ולקחת לך את הזמן עד שתמצאי חבר ראוי. אם את מגיעה למסקנה שבוער בעצמותייך להיום אמא, ואת רוצה שותף צמוד להורות, יכול להיות שתצטרכי להתפשר יותר.אני רוצה להסביר לך בזה שככל שאנחנו זקוקים יותר לדבר כלשהו, כך נהיה יותר מוכנים להתפשר כדי להשיג אותו. לכן, המסקנה היא שאת צריכה לחשוב עד כמה את באמת חשוב לך לעלות על הרכבת, ולפי זה להחליט עד כמה את מוכנה להתפשר.