יחסים עם אם: איך להשתפר

שלום.
..אני בת 17 וביני לבין אמא שלי היחסים גרועים...כל מה שחשוב לה זה הלימודים (אני תלמידה מצטיינת) ושאני לא ארד בלימודים בגלל איזה "חבר"...ואצלי חשוב להינות כי בסופו של דבר מה שזוכרים זה החווית בגיל הזה.כל פעם שאנחנו מגיעות לשיחה על בנים ואני אומרת משהו לגבי זה היא מתעצבנת ואומרת שאני לא צריכה חבר בגיל הזה...אני בחורה שמתחילים איתי ולאחרונה הכרתי בחור בן 22 וחצי והוא רוצה לצאת איתי...אמא שלי בחיים לא תסכים לי לצאת ועוד במיוחד שהוא גדול ממני הרבה לפי מחשבתה..העניין הוא שאני לא יודעת אם לשקר לה ואני לא יודעת כיצד לפתור איתה את הבעיות כי אנחנו כל הזמן רבות!! ונמאס לי מזה..מה אני יכולה לעשות??תודה מראש...

ליטל יקרה,
זה שאת תלמידה מצטיינת, נזקף לזכותך, כי זה אומר שאת אדם אחראי. מצד שני, אמא שלך עדיין לא רואה בך אחראית מספיק. אני מניח שאמא שלך מנסה להנחות אותך בדרך שהיא קודם כל לטובתך. בין אם היא שמרנית מדי, ובין אם לאו, סביר להניח שאמא שלך פועלת לטובתך, למיטב הבנתה.המריבות שביניכן, הן בחירה שלך. ואת הרי יודעת שזה כך. לו רצית, היית יכולה גם שלא לריב איתה. את רבה איתה, כי דברים אחרים חשובים לך יותר מ"שלום בית" ביניכן. לכן, מה שנמאס לך זה לא המריבות איתה, אלא העובדה שאת לא מקבלת את מה שאת רוצה, כאשר את רוצה. יש לי רושם שעד עכשיו גם המשכת לריב איתה, וגם לא קיבלת את מה שאת רוצה. אולי קצת, מדי פעם. אז אולי כדאי שתנסי טקטיקה אחרת, כי הקודמת לא עבדה? והטקטיקה שאני מציע לך היא להפסיק לריב, ולהפסיק לכעוס, ולהגיד לה שאת רוצה לשבת איתה ולדבר באופן ענייני. שבי איתה לשיחה, כשייצא לכן. תסבירי לה שאת תלמידה טובה, כך שאת חלקך בעיסקה שבינה לבינך את ממלאה על הצד הטוב יותר. תסבירי לה גם את הגבולות שאת שמה לעצמך, כדי להצליח בלימודים. תסבירי לה גם את התנאים והזמנים שבהם הלימודים הופכים להיות בעדיפות ראשונה, וצרי אצלה את הרושם שאולי היא מוכנה לקבל, שאת אדם אחראי, שאפשר לסמוך עליו.ורק אחרי שהחלק הזה נעשה, תגידי לה: אמא, אבל יש דברים שגם אני צריכה. אני בת 17, כל החברות שלי עושות כך וכך, את יודעת שאני ילדה אחראית, אז בבקשה, תני לי לצאת עם...יכול להיות שהיא עדייןתגיד לא, אבל את כבר תהיי בעמדה טובה יותר מאשר כאשר אתן רבות והיא אומרת לך לא. ולו רק משום שלא רבתם. ואם היא אומרת לך לא, אני מציע שלא לריב על זה. לעזוב את הדיון, לא בכעס (כי היא רוצה להבין שאת אדם אחראי), אבל לשוב אליו למחרת, באותו טון רגוע. אולי אפילו כדאי שתשאלי אותה על החברים הראשונים שלה. שיחה אישית תמיד עוזרת. וכך להמשיך עד אשר היא תבין שקשה לך, שאת מרגישה כבולה, ואולי גם אומללה, ותהיי מוכנה ללכת לקראתך. בדברים מסויימים. אולי עד שתתבגרי ולא תהיי תלויה בה.