יחסים מתוחים: פתרון או פרידה?

אני ובעלי נשואים 5 שנים עם ילדה בן 4 והריון בחודש מאוד מתקדם.לפני כמה חודשים היינו בריב ענק שהוביל אותו לעו"ד וקיבלתי מכתב גירושין מהרבנות(הזמנה לדיון). המשפחה שלו מאוד בעד שהוא יתגרש כי הם מנצלים אותו מאוד מבחינה כלכלית ואני מונעת את זה אז הם מעדיפים אותו רווק ועם כיס מזומנים זמין...(הם אלו שהפנו אותו לרבנות וייעצו לו להתגרש).חודש גרנו בנפרד כל אחד אצל משפחתו ובסוף חזרנו לגור ביחד.(אני חזרתי לטובת הילד!)אנחנו כבר שלושה חודשים ביחד ואני לא מוכנה לשמוע שיש לו קשר עם משפחתו בשום אופן!!!!! נכון לעכשיו המשפחה שלו ניתקה איתו קשר כי הוא איתי(אני לא מאמינה לו לגמרי שהוא לא בקשר איתם מאחורי הגב שלי) ויש מתח לפעמים כשאמא שלו מתקשרת אליו או כשהוא בעבודה אני עוקבת לבדוק אם הוא מדבר איתם.אני לא מוכנה ולא מתכוונת לסלוח להם על הרבה מאוד דברים שהם עשו לי ונכון להיום כשהוא חוזר מהעבודה אנחנו יושבים לאכול או סתם יושבים בסלון,אין לנו נושאי שיחה! אם לא היה מחשב וסרטים הוא היה ישן או רב איתי. משעמם לנו נורא ביחד ורציתי לדעת אם יש סיכוי לקשר כזה בכלל? או שחבל על הזמן ועל הכסף? נשבר לי

שכחתי לציין שאין לי שום משיכה כלפיו ואני מעדיפה להימנע מלשכב איתו.הוא לא מעריך שאני מבשלת ומנקה כמה פעמים ביום(זה ברור לו מאליו כנראה..)אנחנו התחלנו טיפול זוגי אבל זה יקר נורא וכנראה מריחת זמן.האם כדאי לגמור את הקשר וזהו? אני כל היום בבית משועממת וכבר אין לי כח לחשוב מה יהיה

רינת יקרה,
את נלחמת על כל צעד ושעל, ואת רוצה שהוא ישלם מחיר כבד על כך שהוא מוכן להיות איתך בזוגיות, גם אם מנסחת את זה אחרת. והוא אכן משלם את המחיר, וכתוצאה מזה גם את משלמת את המחיר - באוירה עכורה, ושעמום, ודאגות וחרדות שמא אמו מתקשרת אליו לעבודה, רחמנא ליצנן. אלו חיים לא נעימים, רינת. ובלשון המעטה, כפי שאת יודעת. אבל אולי הנקמה חשובה לך יותר. אולי הכבוד העצמי שלך חשוב יותר מאשר שלווה או אהבה. אולי הכבוד העצמי חשוב לך יותר מאשר טובת הילד, שעליה כתבת, כי כשאתם כך ביחד, אני לא רואה בביחד הזה, וביחס הקר שביניכם, ובמריבות שביניכם, כל טובה לילד. הוא, הילד, רואה אתכם כך, וחרד. כשאין אהבה ביניכם, הוא אולי נע ונד ביניכם מחפש אהבה משל עצמו, ומנסה להבין מה זה. וכשאתם זעופים, הוא תוהה בודאי אם תהיו נוחים ואוהבים כלפיו, או אם הוא צריך להיזהר, ולהבין אם יש לכם זמן עבורו או שתנסו להעסיק אותו במשהו, כדי שלא יפריע, כי כשאתם קרים זה לזה, יש לכם פחות כוח אליו, ואתם נעימים אליו פחות. בהכרח, רינת.או שתמצאו פיתרון בעזרת יעוץ מקצועי, שיעזור לכם לפתור את הקשיים וללמד את שניכם להפסיק לכעוס (זה הכרחי, רינת!), או שתיפרדו. למען הילדים, רינת. כדי שהעולם שלהם אולי יהיה מחולק, אבל שליו יותר, ובטוח יותר, ובעיקר, שיהיה צפוי יותר מבחינה רגשית.התחלתם ביעוץ זוגי, אבל אם את רואה בזה מריחת זמן, זה אומר שאת מוותרת. ואומר לך בגלוי, אם את מוותרת על היעוץ הזוגי, את מוותרת גם על הנישואים. ואם זה מה שאת עושה, אז אל תסווי את זה כמשהו אחר, אלא הסיקי מסקנות. ואם את לא רוצה, אז תעשי משהו, והנכון ביותר הוא שתתחילי לשאול את המטפל או המטפל שלכם: "מה אני צריכה לשנות כדי שזה יעבוד?" וגם: "אם זה מה שאני צריכה לשנות, זה קשה לי מאד. אני צריכה עזרה. עזור (או עזרי) לי בבקשה ללמוד איך עושים את זה."וחשוב שתביני שאני לא אומר בזה שהאשם הוא רק בך. אני אומר שעד שאת לא תחליטי לקחת אחריות ולשנות, זה לא ישתנה. וזה נכון גם לגביו, אבל אם תסתכלי עליו, לא תעשי שום צעד, אז די עם זה. נסי לשנות מכוח עצמך, במקום להיות תלויה באחרים. תובילי, אם יש לך כוח, ותני לו לבוא אחריך. ותיעזרי בטיפול, אם זה באמת מה שאת רוצה לעשות.

אני מבינה אבל לא מסוגלת לחשוב על זה שהוא יצור איתם קשר או להיפך! אין שום סיכוי שאעבור על זה בשקט אם יתגלה לי כי הם ממש לא נותנים לי מנוחה.האם שייך להמשיך להיות ביחד במצב כזה או שבסופו של דבר תמיד חוזרים למשפחה והוא ישבר ויהיה איתם?

רינת יקרה,
ראיתי לא רק את מכתבך ותשובתך זו, אלא גם את תגובך לאחרת (שנמחקה, ובצדק), בזה הלשון: "כל האימאהות של הבעל אותו חרא זאת מציאות מעצבנת ועדיף להתחתן עם יתום...גם אמא של בעלי עושה לי את המוות ואני רק מחכה שהיא תידרס."אני מבין מזה שגם את לא טלית שכולה תכלת, ואני לא בטוח שתרצי להראות אותה לבן הזוג שלך בדייט הראשון, אם תיפרדי מבעלך. את כועסת מאד, ואת לא יודעת להכיל את כעסך. במצב הזה, אם לא תלכי לטיפול בעצמך, ואני מתכוון לטיפול אישי שבו תלמדי איך לטפל בכעסים שלך, אז באמת חבל על זמן הטיפול הזוגי, כי הוא לא יחזיק מעמד. את צריכה ללמוד לקחת אחריות, או שתישארי לבד. ואולי עדיף לך שתישארי לבדך, כי לפחות יהיה לך שקט, רוב הזמן, וגם זה משהו. בסופו של דבר, לבד או ביחד, זו בחירה שלך רינת. בטווח המיידי קל יותר להישאר לבד. לטפל בכעסים זו עבודה מאד לא קלה, ועם הרבה התמודדות עם אגו ועם פגיעות. בטווח הרחוק - הטיפול בכעסים יאפשר לך להיות מתישהו בזוגיות טובה, הנוכחית או חדשה בעתיד, שתהיי מרוצה ממנה, מבלי שתברחי ממנה ומבלי שתבריחי ממנה.

מיכל!! את חיה בסרט רע!!לא שמעתי ממך אפילו לא לרגע מה את חושבת על רגשותיו של בעלך!!מכמה משפטים שחלקם חזרו על עצמם (חוסר האהבה והמשיכה אליו- וזה ברור, כי אם היית אוהבת, לא היית מנתקת בינו לבין משפחתו), הבנתי שיש פה רק בעיה אחת: צורך שלך בשליטה מלאה, ובואי נקרא לילד בשמו- שתלטנות מלאה.את קנאית חסרת גבולות, ועלייך נאמר המשפט: שמור אותי מאוהביי. בעלך חי איתך בידיעה שאת אוהבת אותו, הוא מסתיר מימך דברים כדי להגן עלייך, או כדי לא להיפגע מהתפרצויותייך... או שניהם יחד...לא מבינה דבר אחד: אם את לא אוהבת אתו, לא נמשכת אליו, לא אכפת לך ממנו- מה את עושה שם? והכי לא ברור, מה את משיגה מכך שתנתקי את הקשר שלו עם בני משפחתו? הרי כבר אין להם מה להרוס לפי הבנתי.... מילא היית אוהבת אותו ורוצה לשמור עליו "מפניהם", אבל אין פה את אלמנט האהבה... תחשבי לתוכך ותגלי שמהצד הם רואים בך מכשפה... ובצדק.גם כשאני קוראת את זה אני רואה מכשפה. אישה רעה. רעה.שאלוהים יעזור לו ולילדייך.

תיקון- רינת.במחשבה שניה הגזמתי בתגובתי אבל פשוט לא יכולתי שלא להרגיש צורך עז לגרום לך להבין איך נראית מהצד... אולי כך תעזרי לעצמך....בהצלחה.