יחסים מרחוק: סיכונים וגעגועים

אני יודעת שהוא הגבר שלי, האחד והיחיד.מעולם לא הייתי מאושרת ככה לפני שהכרתי אותו..העיניים שלי בורקות.ואני משוכנעת שזה לגמרי הדדי.הוא טס עכשיו לשנתיים לארה"ב, לחכות?

מאוהבת יקרה,
שנתיים הן הרבה זמן להיות רחוק. זה סיכון. יש אפשרות שאת או הוא או שניכם תתרגלו למרחק, או תהיו לבד מדי ותהיו פתוחים בהתחלה ליחסי ידידות מצד המין השני, ואולי בהמשך ליותר מזה. טבעי שזה קורה, ולכן זה סיכון.מצד שני, יכול להיות שהגעגועים יהיו גדולים מנשוא, ולא תוכלו להישאר רחוק, ומרוב געגוע תעשו מעשים דרסטיים יותר, כמו שתחליטי להפסיק את הלימודים שלך ולנסוע אליו, או שהוא יעזוב את כל מה שהוא עושה כי הוא בוכה בלילות, וחוזר אליך מיד. הקצנתי, כמובן, אבל אלו דברים שאני יודע שקורים מדי פעם. אז אולי כדאי לא להחליט מיידית, אלא לתת לעצמכם קצת זמן וגעגוע, לראות איך אתם מתנהגים ומרגישים במצב הזה, ולתת לטבע שלך ושלו לעשות את שלהם. וכמו בכל קשר, יכול להיות גם שדינמיקת ההתנתקות תהיה שונה אצל כל אחד מכם. זה סיכון שיש לקחת אותו בחשבון, בדיוק כפי שאת נכנסת לכל קשר שהוא. אפשר גם להיפגע, אבל פעמים רבות כדאי לקחת את הסיכון, כי בלעדיו לא יהיה גם משהו טוב.ואגב, חבל שלא כתבת את גילך, כי זה אחרת כשאת בת 15, או כשאת בת 35.

21..גילי.אני יודעת שאולי זה צעיר מאוד, אבל אני באמת משוכנעת בזה, ולמען האמת, גם הוא.כבר שלושה שבועות שהוא לא פה, והגעגוע קשה מאוד..אבל למדנו להכניס זאת במהרה לשגרת החיים של כל אחד לכוד ולהזכיר מדי יום עד כמה האהבה גדולה,ושיש בשביל מה לחכות.על כל פנים, אני טסה אליו בעוד 4 חודשים כשהלימודים יאפשרו זאת, והוא יבוא לבקר חודשיים שלושה אחרי שאחזור..תודה רבה על העצה,על כל פנים, תמיד כיף לשמוע דעה נוספת.