יחסים מרחוק: איך להגיע להחלטה?

שלום,
אני חייבת עזרה דחופה.אני בקשר עם בחור בן 31 (אני בת 30) מזה כשנה וחצי.אנחנו לא גרים יחדיו מכיוון שהוא חבר קיבוץ ובשל הריחוק של הקיבוץ למקום עבודתי ועל אף תחנוניי והפצרותי הוא לא מעוניין לצאת מן הקיבוץ (בטענה שלא יוכל לחזור) ולי קשה להיכנס לקיבוץ בשל החוקים הנוקשים שלהם- היה ניתן לפתור את העניין בקניית מכונית- אך הוא לא מוכן ומהסס.אני כבר מעוניינת במחויבות לעתיד, בצפי לעתיד ובהצהרת כוונות אך כל התשובות שאני מקבלת ממנו הן:"לא יודע, אני צריך לחשוב".ואז העניין מתמסמס.הוא טוען כי אני לוחצת ו"חופרת" ובשל היותו כה מופנם והססן, שיחות הטלפון ביננו (שאף פעם לא היו טובות- טוב לנו יותר פנים אל פנים) נעשו ממש בלתי נסבלות- המון שתיקות והוא החל לדבר אתי בחוסר סבלנות.אנו מתראים בעיקר בסופ"ש והשבוע ביקשתי כי כל אחד ישאר בביתו על מנת שיחשוב על מערכת היחסים שלנו ועל המקום שלי בחייו.לאחר ששאלתי אותו בסופ"ש אם חשב- ענה שקצת אבל הוא "לא יודע" (הוא לא מרגיש טוב, היה עייף וכו' וכו') ולאחר שניסיתי לחדד יותר את העניין ענה לי בחוסר סבלנות.החלטתי לסיים את השיחה כדי לא להסלימה למריבה ובתוך תוכי כבר החלטתי לסיים את מערכת היחסים הזו שמתסכלת אותי נורא.כעבור 15 דק' הוא שלח הודעה שריככה אותי (מה גם שאני מאוד אוהבת אותו) ולאחר מכן צלצל להגיד לי לילה טוב ושהוא אוהב אותי.אני במבוך נוראי ולא יודעת מה לעשות. ניסיתי מספר פעמים לשוחח אתו אך הוא בונה מעין חומה ועונה בצורה לא מחייבת. הוא מודע לעניין כי הוא הססן ועקשן ואף הבהרתי לו כי בשל עקשתונו והססנותו הוא עלול לאבד אותי. הוא לא עונה. הוא רק אומר שהוא אוהב אותי ורוצה להמשיך בזוגיות הזו.אני אוהבת אותו אבל לא יכולה להשאר במקום ללא הבטחה לעתיד (השעון הביולוגי מתקתק...)לייעוץ זוגי הוא לא מוכן ללכת. ואני נמצאת כבר אצל פסיכותראפיסט- אבל ללא תוצאות.מה עושים? זאת אהבה?? אולי הוא בכלל לא מסוגל לאהוב?תעזרו לי בבקשה.

יסמין א' יקרה,
לא קל לפתח יחסים מרחוק, ועוד יותר קשה כאשר גם התחלה של יצירת מחוייבות דורשת מחיר (קניית מכונית?). קשה לדעת לאן אתם הולכים. הוא "צריך לחשוב", את "צריכה תשובה מיידית, כי הביציות מתאדות", ואין לכם קשר מספיק קרוב ומספיק פתוח כדי להבין מה הקשיים. בעיקר שלו.בתנאים הללו, אני מציע שאולי כדאי שתציבי לך ולו פרק זמן של החלטה, נגיד, שלושה חודשים, שלאחריהם תצטרכו להחליט. אני חושב שאת תעמדי בזה, אני חושב שהוא יבין שהוא צריך להחליט. ואני חושב עוד שאולי לא כדאי שתגידי חד משמעית שאת החלטת שכן, ושהוא צריך להחליט, אלא ששניכם צריכים להחליט. שלא ייצא שיש לוהמוןזמן להבין שאת רוצה ושהוא בלחץ. שבוע לפני המועד, תגידי שהחלטת שכן (אם את באמת רוצה, ואני מניח שלולא היית רוצה לא היית שם – ובעצם, אולי גם הוא), ותשאירי לו רק שבוע להחליט סופית מה הוא רוצה.לפני השבוע הזה, זה בסדר להזכיר לו שאז אתם צריכים להחליט, אבל לא להיות מפורשת בכך שאת כן רוצה. מותר גם לך להתלבט. ובשבוע האחרון, מותר לך, ואפילו רצוי, לומר לו שאת מאד רוצה.אבל בתנאי שגם הוא מאד רוצה.

הי,תודה על תשובתך לבעייתי הקודמת.בסופו של דבר עם כאב לב רב, נפרדתי מהחבר ואני זקוקה לתשובות.בעקבות הצעתך, אכן הקצבתי פרק זמן. רצה הגורל וכעבור כשבוע- שבועיים, נקלעתי למצב בו אני צריכה לצאת מבית ההורים ולחפש דירה משלי (בשל ריבים אין סופיים בעיקר עליו). ביקשתי מהחבר את עזרתו בעניין וסיפרתי לו על בעיותי- הוא מצידו ראה בזה כ"עוד מבחן" ו"לחץ" וסירב לתת לי תשובה- אלא סיכם בכך כי אכן אני צריכה לצאת מבית הורי (בשל התערבותם בחיי...החבר והורי לא מסתדרים ביניהם, וביני לבין משפחתו יש שלום צונן ביותר) אך הוא לא מוכן או עדיין לא יודע בנוגע למעבר למגורים משותפים עם מציאת פתרון עבורי בכדי שאוכל להגיע לעבודתי (הוא מבחינתו "הרשה" לי לעבור אליו, אבל לא רוצה לשבור את הראש בנוגע לשאר).לאחר יום מתיש בו ציפיתי כי כבן זוג יתמוך בי ויעשה ככל יכולתו לעזור לי ולמצוא פתרון משותף ואילו הוא הותיר אותי עם תשובתו הקבוע של "לא יודע" ו"אין לי תשובה", אמרתי לו כי אנחנו נפרדים עד אשר ימצא תשובה מכיוון שאינני מוכנה לחיות יותר בחוסר ודאות וללא תמיכה של בן זוגי- אני פשוט חשה לבד במערכה.הוא חשף בפניי כי הוא מפחד מאמי שלטענתו היא שתלטנית ומפחד כי היא תשלוט בחיינו גם כזוג נשוי ובאופן כללי לא היה רוצה אותה כסבתא לילדים שלו.התחננתי בפניו כי ייתן לנו הזדמנות לגור ביחד ולראות איך הזוגיות תראה אז ואף הבטחתי לו כי כל עוד אני לא תחת קורת הגג של הורי- לא תיהיה שום התערבות מצדם בחיינו וכי זוהי ההזדמנות לנתק אותי משליטתם ולהתחיל בחיים עצמאיים. הוא לא השתכנע ועל אף שאמר שהוא מאוד אוהב אותי, המשיך וגרס כי הוא לא יכול לתת לי תשובה.בקיצור- אני כמעט שבוע בלעדיו ועם שברון לב גדול מאוד.יום לאחר הפרידה הוא שלח הודעת טקסט לברר מה שלומי ועוד כמה טקסטים לא מתחייבים שלאחרון שבהם לא עניתי. מאז אני לא שומעת ממנו יותר.האם יש לנו איזשהו סיכוי? האם הוא עוד יכול להפתיע בתשובה חיובית- או שהכל תירוץ אחד גדול וגם תקופת ה"צינון" הזו לא תעזור?אני נורא צריכה תשובה שתבהיר לי הכל.תודה,יסמין.

הי, רציתי רק להוסיף עוד משהו-שלדעתי הלא מקצועית הוא נראה לי קצת בדיכאון/ דיכדוך. הוא כרגע בחופשה ארוכה מהעבודה (שאותה הוא לא אוהב) הוא חושב על המשך לימודים- אך לא עושה כלום בנוגע לכך וישן המון במהלך היום (עד שעות הצהריים המאוחרות).הוא גם אמר לי פעם באחת משיחותינו שהוא בעצמו לא מרוצה מהמצב האישי שלו ללא כל קשר אלי ושלו בעצמו קשה עם חיבוטי הנפש שלו. אך הוא לא מעוניין ללכת לייעוץ או לקחת כדורים נוגדי דיכאון (למרות שבעבר הומלץ לו ע"י רופא משפחה).

יסמין יקרה,
אני מבין את הציפיות שלך ממנו, כאשר נאלצת לצאת מבית הורייך. מה עוד שלכאורה זה בגללו. אלא שביחסים איתו, בגלל זה, נהגת הפוך בדיוק מכפי שאמרת לו, ומכפי שהחלטת בעצמך: במקום להניח לו, להוריד את הלחץ ממנו, ולהמתין, רצית החלטות משמעותיות עכשיו. כך שמבחינת היכולת שלו להחליט, שכנראה דורשת זמן וחופש החלטה, עשית את מה שאת לא אמורה לעשות, גם אם הנסיבות הכתיבו לך זאת.ציפית ממנו למשהו שהוא עדיין לא נמצא בו. הסדר אמור הפוך, יסמין. הוא קודם אמור להחליט שהוא רוצה להיות איתך, ורק אחר-כך להתאים עצמו למסגרת זוגית, ולתמוך בך בכל מצב. וכשהפכת את היוצרות, הוא נלחץ, ונעלם.ומה שסיפרת לגבי מצבו, המקצועי והנפשי, רק אומר שיתכן שהוא צריך קודם להרגיש בשל לזוגיות כמו שצריך, שבה יוכל לתפקד באופן שוויוני, ומעמדה שבה הוא מרגיש "שווה", לפני שיתחייב למשהו. הנסיבות שלך שהשתנו גרמו לך לאבד סבלנות. היית צריכה לומר לעצמך שאת עדיין לא בזוגיות המחוייבת "לכל החיים", ולהתארגן בשלב זה אחרת, בלעדיו. מכיוון שכן ראית את עצמך בזוגיות, מיהרת מדי.האם תצליחו להיות ביחד? אולי. קודם כל, תביני שכרגע את לא בזוגיות שבה החלטתםשניכםשהיא לכל החיים. התחילי להתארגן עם עצמך בלבד, כאילו שהוא לא חלק ממנה. ועם הזמן, אם הוא ירגיש לחוץ פחות, ואם תשדרי לו שאת מעוניינת, אבל גם מוכנה לקחת את הזמן, יש לכם סיכוי. כרגע, עושה רושם שעשיתם לפחות צעד אחד לאחור.אני יודע שאת מצפה ממנו שייקח יוזמה, יאהב אותך ללא תנאי, ויעזור לך בכל דבר ועניין. אלא שזה לא כך. אולי לא בגלל שהוא לא אוהב אותך, אלא בגלל שהוא לא יכול להיות כזה כשהוא לחוץ. התוצאה היא שאת צריכה להבין שהוא לא יהיה מה שאת מצפה ממנו. הוא יכול להיות בן זוג נפלא, אולי, אבל לא בדיוק כפי שאת מצפה ממנו להיות.

תודה.האם אני יוצרת עמו קשר או ממתינה לו שייצור שוב קשר אתי?מאז ה-SMSים, שלאחרון שבהם לא עניתי- הוא לא יצר כל קשר (היום זה בדיוק שבוע מאז הפרידה) ועם זאת באתר חברתי כלשהו הוא לא שינה את הסטטוס ל"סינגל".מה עושים עכשיו? האם נפרדנו סופית או שאנחנו בתקופת צינון? האם להזמין אותו לייעוץ זוגי או שזה ילחיץ אותו? (בעבר סרב לייעוץ זוגי). האם האמרה שגורסת כי אם הבן זוג אוהב הוא יחזור בסופו של דבר נכונה??תודה על העזרה.

יסמין יקרה,
שימי לב לתשובות שלי באותיות מודגשותהאם אני יוצרת עמו קשר או ממתינה לו שייצור שוב קשר אתי?מאז ה-SMSים, שלאחרון שבהם לא עניתי- הוא לא יצר כל קשר (היום זה בדיוק שבוע מאז הפרידה) ועם זאת באתר חברתי כלשהו הוא לא שינה את הסטטוס ל"סינגל".מה עושים עכשיו? האם נפרדנו סופית או שאנחנו בתקופת צינון? האם להזמין אותו לייעוץ זוגי או שזה ילחיץ אותו? (בעבר סרב לייעוץ זוגי).-אם את לא יודעת אם נפרדתם סופית, או לא, גם אני לא יכול לדעת. ממילא, הרי, כל מה שאני יודע עובר דרך המסננת שלך.-יעוץ זוגי עלול להלחיץ אותו. עוד לפני יעוץ זוגי, אתם צריכים לנסות לחזור למה שהיה קודם, שהוא זוגיות שאין בה מחוייבות של חתונה וחיים משותפים (קראי את תגובתי הקודמת).האם האמרה שגורסת כי אם הבן זוג אוהב הוא יחזור בסופו של דבר נכונה??-אמרות, כמו אמרות, הן נכונות כאשר הן נכונות, ואינן נכונות כאשר הן לא מתרחשות. ויש גם מקרים אחרים.-לכן, מן הסתם, אם תמתיני רק שהוא יהיה זה שיצור את הקשר, יתכן שתמתיני לנצח.-אני חושש שתצטרכי לדבר איתו. וגם... להתנצל על שהלחצת אותו. נסי אולי לומר לו שאת היית לחוצה, כי היית צריכה לעזוב את בית ההורים, ושאת מצטערת שהיטלת את זה עליו.-קחי בחשבון שזו נסיגה. כלומר, שגם אם תחזרו, אותה מסגרת זמן שנתת לו קודם, כבר אינה בתוקף. תצטרכי לחכות, אולי, כמה חודשים, לפני שתוכלי לעשות זאת מחדש. אלא אם כשהוא לא בלחץ, הוא יוכל לבד להגיע למסקנה הזו. לא סיכוי גבוה, אבל קיים.