יחסים מורכבים: מה עושים?

שלום
לך,לפני חצי שנה בתקופת חג ראש השנה לא הגענו לחמתי בגלל שלילדה היה חום גבוהה 39.5 מעלות. חמתי מאוד התעצבנה שלא הגענו לארוחת הצהריים ומאז היא נתקה קשר איתי ועם משפחתי (בעלי והילדים). ושלחה לי הודעה סמס בו איחלה לי מכל הלב שילדי יתיחסו אלי באותה צורה שאני מתיחסת אליה) סך הכל בגלל ארוחת צהריים מטופשת. בעלי החליט שהוא עומד לצידי, ובזה למעשה נותק גם הקשר שלו עם אימו, מכיון שכאשר מישהו עומד לצד אדם שאימו מסוכסכת איתו - אז למעשה היא מסוכסכת גם עם אותו אדם (עפ"י גישתה). במהלך התקופה הזו, הקשר עם בעלי קצת סוער, המון ויכוחים, מריבות וצעקות לגבי ה"ברוגז" הזה. אני אישית שונאת ברוגז ואני לא יכולה להסתדר עם ההרגשה שמשהו כועס עלי. ניסינו לעשות פיוס למרות המילים שכתבה לי (קשה לשכוח מילים שנרשמות מאשר מילים שנאמרות) פעם אחת, היא ישבה עם הגב ולא התייחסה אלי כאילו הייתי אויר. לסיפור יש שני ילדים קטנים ילד בן 2 וילדה בת 4. וביום שישי הקרוב יש בגן של הבן מסיבת יום המשפחה עם הסבתות וסבים, הזמנתי את הורי ובעלי הזמין את הוריו למרות שאין קשר. נאמר לו שיגיעו, אמא שלי מאוד עצבנית על אימוא שלו שככה היא מתייחסת אלי (וזו לא הפעם הראשונה חצי שנה אחרי החתונה היה לנו גם מריבה של שנה וחצי) בגללה בתקופה האחרונה אני הרבה בוכה ומרגישה לא טוב) ואמרה שתיפגש איתה היא תדבר איתה על זה, בעלי לא מסכים.ביקשתי מבעלי שיגיד לה שאני רוצה לפגוש אותה ולפתוח את כל הקלפים על השולחן למה היא כועסת עלי כל הזמן והיא הגיבה אני לא יודעת אולי מתישהו בהזדמנות. החלטתי שאני לא נותנת לה יותר צאנסים אני לא פח שיכולים לירוק בו, מתי שטוב לה אז היא אוהבת אותי ומתי שלא מתאים לה אז אני שטן בשבילה.רוצה לציין שאתן את כל ליבי למי שאוכל רק לעזור אני לא בחורה של מלחמות.מה אני עושה במצב כזה ??? אני פשוט מתפרקת בא לי פשוט לברוחבתודה מראש אורית

אורית יקרה,
אני מבין שבעלך איתך בכל התהליך הזה. ואז, אני שואל את עצמי מדוע כל כך חשוב לך ליצור את החיבור עם אדם שהוא בברור נוקם ונוטר, גם אם הוא עצמו ניזוק מכך. האם זה בגלל יסורי מצפון שיש לך באשר לניתוק של בעלך מהוריו (וילדייך מסבא וסבתא)? האם זה כי את חוששת שבעלך מאשים אותך במשהו, ולכן זה מערער את היחסים ביניכם?אם התשובה הנכונה היא הראשונה – עזבי, ונסי לקחת פחות ללב. לא הכל באשמתך. נסי לשנן זאת לעצמך. יתכן גם שלמרות נסיונותייך, היא לא מסוגלת להתגבר על הפגיעה שהיא חווה, גם אם זו אינה באשמתך (וכבודה כנראה נפגע בעיניה עוד יותר כאשר בנה מגבה אותך, ובצדק – אם הוא לא יכול להשכין שלום, הוא אמור לעשות זאת).אם התשובה השניה היא הנכונה, וזה יוצר מתח בינך לבין בעלך כי הוא חושב שגם לך יש אשמה בזה, כדאי שתלכו ליעוץ זוגי.ובכל מקרה, מנעי מאמך בכל כוח להיכנס גם היא לכל זה, כי אז סביר, לפי תאורך את הנפשות הפועלות, שאמו תיפגע שוב, ויותר חזק.

שלום
ד"ר אורן,בוקר טובאני לא יודעת איך להסביר לך את זה: אבל בעלי נמצא איתי הוא מתחבא מאחורי הגב שלי שאני יעשה את העבודה והוא יהנה בסוף. במקום שיעמוד לצידי באש ובמים הוא חושב שבגלל שהוא כאן ולא הולך לאמא שלו זה מספיק. בנתיים אותי משמיצים ועלי מדברים והוא שותק במקום להגיב ולהסביר שהדברים שנאמרים לא נכונים.היה לי חשוב עד יום שלישי להחזיר את הקשר למצב תקין למרות המילים שנאמרו בגלל הניתוק מבעלי והילדים. לי יש את כל המשפחה שלי, מי שסובל מזה ונשאר לבד זה הוא. (כולם מפחדים ממנה) אני מצידי גמרתי עם הנושא נפגעתי מספיק פעמים. לא בכיתי במשך 34 שנה כמו שאני בוכה בתקופה מאז שהכרתי אותה.אני את החיים שלי אתן לילדי ולא העדיף את עניין הכבוד. - אצלה הכבוד מעבר לאהבה. אסור לפגוע בכבודה ובגלל זה היא מעדיפה לזרוק אפילו את בנה הבכור. אחלה אהבה של אמא.אחותה נסתה להשלים וברגע שאמרתי לה שאני לא רוצה היא אמרה שיש לי לב שחור. תגיד לי אתה בבקשה האם זה לב שחור ?????אין לי מושג איך להמשיך את חיי בשקט בלי מריבות, והאם הקשר הזה יחזיק מעמד במצב שהוא???תודה על תגובתךשיהיה יום טובאורית

אורית יקרה,
אמרת שני דברים בזה אחר זה, והם לא נראים לי מסתדרים זה עם זה:"אני את החיים שלי אתן לילדי ולא העדיף את עניין הכבוד.""אחותה נסתה להשלים וברגע שאמרתי לה שאני לא רוצה..."יתר המכתב שלך (וכך גם הראשון) אומר כאילו שאת כן רוצה להשלים, אבל מתברר שלפעמים את אומרת שאת לא רוצה. נראה לי שהתמונה יותר סבוכה, ובעיקר, שהרגשות שלך עצמך אינם ברורים. לא באשר לאמא שלו (כן להשלים/לא להשלים), ולא באשר לבן זוגך, כי את כועסת גם עליו ("במקום שיעמוד לצידי באש ובמים הוא חושב שבגלל שהוא כאן ולא הולך לאמא שלו זה מספיק"). לכן, לא פלא שאת גם חוששת שהקשר הזה לא יחזיק מעמד. מכאן, שעוד לפני התעסקות עם אמא שלו, אתם זקוקים לתקשורת טובה ביניכם, ולהבנה טובה יותר. זה חסר לכם. לומר: "הוא אשם, כי הוא לא עושה את מה שהוא אמור לעשות" זה לא מספיק. עובדה שעד עכשיו לא הצלחתם ליצור מצב כזה, ואת לבדך, בכוחותייך הדלים, לא מצליחה לגרום לו להתנהג אחרת. זו העובדה, ואת צריכה להשלים איתה. זה לא אומר שאי אפשר לעשות משהו אחר – אפשר ואפשר, אבל לא לבד. לכו ליעוץ זוגי.