יחסים מורכבים: איך להתמודד עם בעל ואחות

שלום
דר', כבר פניתי אליך לא מזמן לגבי בעיה שמציקה לי ובעקבות מריבה שהיתה בין אחותי ובעלי עקב התהנגותו של אחייני. לאחר שאחייני לא הפסיק להציק לביתי , בעלי כעס עליו מה שגרם לכל משפחתי להיות המומים מהתנהגותו.אימצתי את המלצתך ודיברתי עם שניהם על כך שאחותי היא זו שצריכה להציב לו גבולות ולהעיר לו , ואנ ימקווה שכך זה יעשה.רציתי לשאול אותך לגבי היחסים בין אחותי ובעלי. כפי שצייניתי, הם מעולם לא היו חברים טובים ובמהלך השמונה שנים שאנחנו ביחד כל מה זמן משהו אחר מתפרץ. הבעיה שהם יכולים לא לדבר יותר מחצי שנה. בששלושת המקרים האחרונים שהם לא דיברו, נאלצתי להעזר בהורים שלו להפעיל על בעלי לחץ לדבר עם אחותי.האמת היא שהוא מאוד כועס שאני עושה את זה.עכשיו הבעיה היא הפוכה. אחותי לא מוכנה לדבר איתו כל עוד הוא לא יתנצל שכעס על אחייני. אפילו לא אמרתי את זה לבעלי. הוא בחיים בחיים בחיים לא יתנצל.ביקשתי והתחננתי בפני אחותי שלא תעשה את זה והיא לא מוכנה לדבר על זה. כך שבמפגש הבא שהיה לנו, היא בהפגנה אמרה שלום לכל אחד באופן אישי, ורק לבעלי לא אמרה, כמובן שלא דיברו כל הערב, וגם כשהלכה אמרה שלום אישי לכולם חוץ מלבעלי.ראיתי שזה ממש הרגיז אותו. למעשה אנחנו משפחה מאוד קטנה, כך שהברוגז הזה מאוד בולט, והדממה ביניהם מעכירה את ההאווירה.ואני יודעת שאחותי , שמאוד עקשנית לא תדבר איתו.וגם בעלי לא.זה נורא נורא מציק לי. תמיד חונכתי ליחסים משפחתיים טובים בבית. בעלי לא. אמא שלו כמעט לא מדברת עם אחותה, כנ"ל אבא שלו ואחיו. ואחותו שונאת את המשפחה של בעלה ומציינת את זה בכל הזדמנות לפני כולם. גם היא לא ממש מדברת עם גיסה.אבל זה ממש לא מפריע להם. יש להם תחושה, לדעתי כמובן, של התנשאות מעל כולם. שהם, כמשפחה הגרעינית, טובים יותר מכולם. וממש לא אכפת להם היחסים שלהם עם האנשים מסביב וגם לא עם המשפחה.בעלי, והאחיות שלו והוריו מאוד מגובשים ביניהם.קשה לי לראות ככה את בעלי ואחותי. במיוחד שהוא לא מסתיר את תחושותיו ממני. אני צריכה ללדת עוד חודש וחצי, וממש יכאב לי שהם לא ידברו ביניהם בשמחה הזו. אנ ייודעת שהיא אפילו לא לתיד לו מזל טוב. גם מפריע לי שביתי תראה את היחסים האלה ביניהם. כרגע, היא עוד קטנה, בת שלוש וחצי, ולא שואלת כלום על כך שהם לא מדברים ביניהם. אבל אני רואה ת הילדים של אחותו, שהם גדולים, ומודעים לשנאה הזו שיש לה למשפחתו ואנ יבטוחה שזה מפריע להם. אומנם בעלי לא מתבטא כמוה ליד כולם, אבל אנ יבטוחה שיכול להיות מצב שהוא יגיד לי משהו עליה וביתי תשמע. איך מסבירים דבר כזה לילד?ואני גם מודה, שבתוך תוכי אני מקנאה במשפחתו. שלא זקוקים לאחרים כדי להיות מאושרים. או שאולי כן אכפת להם אבל תמיד חשוב להם לא להיות צבועים (ככה הם כל הזמן אומרים). נראה לי שככה בעלי ואחותו גדולו, כששמעו איך אמא שלו שונאת את אחותה. וגם מרגיז אותי שאני תמיד בסדר עם ההןרים שלו ואחותו, וכמה שהם מרגיזים אותי אנ יבחיים לא אעשה סצנה שם כדי לא פגוע ביחסים. אז למה הוא לא יכול לעשות את זה גם? הוא כל הזמן עונה שהוא לא מוכן להיות צבוע ושהוא לא מוכן לעשות את זה גם בשבילי, והוא בכלל לא מבין למה אני שמה את הבעיה הזו בזוגיות ביננו. האם זו דוגמא טובה לילדים? אנ יממש חוששת שגם הילדים שלי , שיראו את הברוגז שלהם, יגדלו להיות כמו אבא שלהם. לא שאני בעד צביעות, אבל אנ ימעדיפה את זה מאשר לעכר את היחסים במשפחה.מה דעתך? האם אני מגזימה? האם אני פשוט צריכה להשלים עם זה?

מיכל יקרה,
הקושי שלך ביחסים העכורים שבין בעלך לבין אחותך הוא שאת לא מספיק חזקה לכפות עליהם יכולת שיחה, ולפתור את הבעיות. לו היית חזקה מספיק, לא היית מתחננת לפני אחותך, אלא דורשת ממנה להסדיר את היחסים עם בעלך, ולהפך. ואני, במכתב בודד או במכתבים בודדים כאן, לא יכול לדרוש ממך לשנות את עורך ואת אופי היחסים שלך עם השניים. זה קשה, זה דורש עימותים עם שניהם, וזה דורש ממך הרבה מאד מאמץ. וכשאת לא מספיק חזקה, ולא מחליטה לעשות את זה, לא נותר לך אלא להשאר עם דממה בערוץ של אחות-בעל.אם יום אחד תחליטי שמאסת בזה, ותחליטי שהגיעו מים עד נפש ותחליטי לעשות מעשה, אולי ההחלטה הזו, והמים-עד-נפש הם שיביאו אותך להיות חזקה מספיק כדי להתמודד עם שניהם. אם לא, תצטרכי להסתדר עם מה שיש, כי את מעדיפה את המצב הנוכחי על התמודדות קשה. זכותך, אלא שתביני שגם את עושה בחירות משלך, ותשתדלי לבחור את מה שעושה לך פחות רע.אפשרות שלישית היא לקחת את שניהם לייעוץ גיסי (על משקל יעוץ זוגי, אלא שכאן זה בין גיסים), אלא שנדמה לי שיהיה לך קל יותר להציב להם את האולטימטומים הנדרשים, ולדרוש מהם לעשות מעשה, מאשר להביא אותם לתהליך של ייעוץ.מיכל, רק אל תביני את מה שכתבתי שלא נכון: זה בסדר לא להיות חזקה מספיק.לא רבים הם אלה שבאמת יכולים במצב הזה לעמוד כנגד כולם ולהעמיד אותם במקומם. הבעיה העיקרית שלך היא שאת לא מוכנה לקבל את המשמעות של זה שאת לא כזו, ואת הבחירה שאת עושה, ומנסה להתמודד עם זה בדרכים אחרות שאינן מועילות. ובעיקר, שאת יוצאת מתוסכלת מכל זה. למדי להחליט מה חשוב ומה פחות חשוב, הלחמי על מה שיותר חשוב לך, ולמדי לחיות עם מה שאת לא מוכנה להלחם עליו.

ערב טובאני נשואה כבר 8 שנים+2 ילדיםביני לבין בעלי היתה אהבה מאד גדולה עד שהתחתנו ועד שהגיעו הילדים לעולםמאז שנולדו הילדים האהבה הגדולה ביננו דעכה קצת ועברה לילדנו.בעלי טיפוס מאד שחצן גאוותן ועצבני לזה כבר התרגלתי....מה שאני לא מצליחה להתרגל זה למשחקים שלו איתי משחקי אהבה כמו שאומריםכמו למשל ניתוקי טלפונים (אני עסוק כרגע, אני יחזור אליך ולא חוזר, אני מדברת איתווהוא כאילו לא שומע וממשיך לדבר עם מישהו אחר, וכו')למרות שהערתי לו כמה וכמה פעמים הוא ממשיך לשחק איתי במיוחד בניתוקי טלפוןאני לא מחסירה לו כלום גם לא אהבה ויחס...קשה לי עם המשחקים שלו נראה לי שהוא עושה לי בכוונה..אני לא יודעת מה לעשות כדי שיתיחס אלי כמו אשתו בכבוד ולא כמו חברה שלוולא בא לי להחזיר לו יחס דומה אני קצת יותר מדי טובה בשבילו...וכשפעם אמרתי לו אני יותר מדי טובה אליך אז הוא ענה לי אז אולי תיהיה רעה..מאז גיליתי קצת אדישות כלפיו אבל זה לא כל כך עזר....מה לעשות

כתבתי לך ולא קיבלתי תשובה