יחסים מודרניים: קונפליקטים וחיפוש עצמי

היי, משתפת בכתיבתי אליך מה אשר יושב על ליבי.
אני בת ארבעים סיימתי פרק א לפניי כשנה וחצי. אמא לילדים מתוקים.
בנישואיי היו עליי מדבקות ותוויות. שנאתי את עצמי לידו וגם תרם לפגוע בדימוי העצמי שלי.
לפניו ידעתי מי אני ותמיד פרחתי כרווקה.
אני משכילה ועובדת במקצוע שמכבד את עצמו , נראת טוב ואישה שמאד מסקרנת את הצד השני. אך הגרוש שלי עשה עבודה.
התגרשתי, לקח לי זמן להיות מעט עם עצמי, ובנוסף הייתי בטיפול, קורונה, סגרים.
עד שהכרתי עולם חברתי של מפגשים ומסיבות.
נטמעתי לאט לאט ,הכירו אותי, חיכו לי , העריצו וחיזרו אחריי. כמובן שזה העלה לי את הדימוי העצמי והזכיר לי את מי ששכחתי. היה כיף להיות רווקה נחשקת , זה היה ניכר במצב רוח ובתפיסה הורודה לחיים וגם באנרגיות ובכלל...יציאות חברתיות של רווקה שכולם שם מכירים את כולם ושם יש לי שם טוב ונחשקת מאד ומחוזרת. עד שהכרתי אותו....
גבר מדהים שגם חיזר, לקח לו זמן לרכוש את אמוני, שלושה חודשים...עד שהפכנו לזוג.חששתי שניהיה זוג כי חששתי לאבד את הנחשקות שלי .היה לי קשה להיפרש ממנה ומכל החיזורים ואכן הכל נעלם.
הוא מדהים ואיש טוב מאד אך יחד עם זאת מרגישה שזהו? אני הפעם בזוגיות טובה ובריאה עם גבר רגיש חכם ומסור אך יש לי קושי להיפרד מזה....מלצאת לצקומות החברתיים וכבר אף אחד לא מחזר , אני בוייבים רגועה ואישה שבזוגיות.
מתגעגעת לזה, רק לפניי רגע הייתי נשואה , ועכשיו במערכת יחסים טובה אך כל כך כיף לי להרגיש מחוזרת ונחשקת שמחכים לי לראות אותי .יודעת שזה הבל אבל שואלת את עצמי האם אני עדיין רוצה לחזור למקום של הרווקה?
בנוסף, יש מישהו שהתחיל איתי בדיוק שהתחלתי לצאת עם האדון. והיה בו משהו שסיקרן אותי אך התחלתי לצאת עם הנוכחי. קפצה לי מחשבה אסורה , אם הייתי רוווקה וגם הוא האם היינו מנסים? האם מה שאני חווה זה "החיפוש אחר באחר הטוב יותר?"
יש לי זוגיות מדהימה! ומרגישה מתוסכלת שזה כך.
אנחנו 10 חודשים יחד
.

נועה יקרה,
העידן של היום, על התקשורת החברתית והקבוצות החברתיות והאפליקציות של היום יצר מסגרות חבריות חדשות שלא היו בעבר – של הרבה מאד פנויים ופנויות ומפגשים וחיזורים קלים, שלא היו בעבר. מחמאות, חיזורים, התקשרות מהירה אבל גם היפרדות מהירה (כי תמיד יש אלטרנטיבות זמינות, והרבה), נמצאים בשפע.זה טוב, מצד אחד, כי כמו שאת חווית עכשיו, זה מחזק מאד, ואת מרגישה, ובצדק, שיקום של התדמית העצמית שלך, והחוויות הן חוויות טובות ומרגשות. מצד שני – יש בזה גם משהו מתעתע, כי גם לרבים מאותם מחזרים נוח מאד במערכת הדינמית הזו, ומרבית היחסים שנוצרים בה אינם יציבים. העובדה שאולי פה ושם יש כאלה שכן, יכולה דווקא לחזק את האשליה שבסופו של דבר תגיעו אל ה"נחלה", כלומר, לאהבה יציבה וטובה, אבל לא כל מי שנמצא שם באמת רוצה את זה, או יודע איך לעשות את זה. ואת חווה על עצמך את הקושי הזה בדיוק.נתת קצת לוח זמנים: נפרדת לפני 18 חודשים, ועשרה חודשים את בקשר, מה שאומר שהחוויות שלך בחברה שבה היית היו פחות מחצי שנה, ואולי הרבה פחות. זה אולי לא היה לך מספיק כדי "לתקן" את מה שאת מרגישה שחייב תיקון, ומצד שני גם אולי לא מספיק זמן כדי "לקלקל". כי זה עלול לעשות גם את זה – תלוי מה את רוצה בסופו של דבר להשיג. כך שאני יכול להבין את הקונפליקט שלך. מצד אחד נראה שאת בדרך הנכונה להשיג את מה שרצית כל החיים, ומצד שני, גילית משהו חדש, אחר, ומרגש, שרק חבל שהוא מנוגד ומפריע לדבר הראשון.אם את באמת חוששת להרוס לעצמך משהו טוב, או רוצה להיות יותר שלמה עם עצמך – איך שלא תנהגי, אולי כדאי שתלכי לזמן מה לטיפול, כי זו באמת תקופה מבלבלת, הן מבחינת הצרכים שלך, והן מבחינת קבלת ההחלטות שלך.