יחסים: מה עושים כשחוששים?

לד"ר חסון שלום,אני ובעלי ביחד זמן רב, ומאז שהתחתנו יש לי בעיה עם משפחתו. הם מאוד פרימטיבים, והם פגעו בי פעמים רבות, אפילו אמא שלו גרמה לי לבכות בחתונה, בעצם בכל פעם שקורה משהו מרגש, חתונה לידה, הם איכשהו מצליחים להרוס קצת, וכאשר יש ויכוח בנינו, כל משפחתו מתערבת, ויש שיחות סלון בביתו עלי, ומסיתים את בעלי נגדי כל פעם שהוא הולך לשם. לאחרונה מצאתי לכך פתרון, בלהתרחק קצת לעבור קצת יותר רחוק, ולדבר איתם תמיד בנחמדות גם אם משהו מפריע לי, אך הדברים הצטברו, וכשעשיתי יום הולדת לבני, בן השנה, והם באו, יצאתי משליטה, והיה ריב גדול, וממש הצטערתי על זה, ביקשתי סליחה, שלחתי פרחים אך זה לא עזר. עכשיו הם הזמינו אותו עם בני לערב לחג בלעדי. אמרתי לבעלי שיבחר לבד מה לעשות. הבעיה הכי גדולה מבחינתי היא שאחיו איתו רבתי בעיקר מתנהג באלימות מילולית כלפי ילדיו. ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. בעיקר שגם לי יש עכשיו ילד, והוא כנראה יצטרך לשחק עם בני דודם שבעצם סופגים את האלימות של אביהם ולכן יכולים להיות אלימים בעצמם. האם יש לך עצה לתת לי גם איך להתמודד עם בעלי ומשפחתו בנושא זה.

ש יקרה,
חלק מהדברים שכתבת עליהם התקיימו בפועל, אבל חלק את רק חוששת שיקרו (האלימות מצד ילדיו של גיסך), ואני תוהה אם את לא משתמשת בהם כדי להתעקש. אני חושב שתצטרכי אולי להיות יותר עניינית, ולדבר על מה שקורה, ולא על מה שלא קורה. ואם קשה לך איתם, הימנעי. אבל בכך שאת לא מאפשרת לבן שלכם ללכת עם אביו למשפחתו, את גם אומרת שאת לא סומכת על בעלך. אם יש לכם בעיה ביניכם, לכו ליעוץ זוגי, ואם אין – תצטרכי לסמוך עליו. אמרי לו שישגיח על הבן, ואל תתעקשי שיגיד שהוא מבין שיש בעיה. סמכי עליו.מצד שני, לא ברור לי מה תפקידו של האיש שלך ביצירת גישור בינך לבין בני משפחתו. שוב, אולי יש גם ביניכם בעיה, ואתם צריכים לדבר יותר, ולא לכעוס יותר, כדי לדבר על צרכים, ועל בקשות ועל רצונות, ולא על האשמות, כדי לנסות ליישר את ההדורים ביניכם.

נכון,אכן יש גם ביני לבין בעלי בעיה, למרות שהוא אבא מקסים באופן כללי, אני סומכת עליו אך לא כשהוא עם משפחתו כי הוא בן אדם שמושפה בקלות מאנשים.לדעתי יש לו שני צדדים, צד אחד אינטיליגנטי, חם, אוהב ופתוח. וצד שני הוא מאוד לא קשוב ורואה רק את הצד שלו (דבר המזכיר לי את הוריו) הרבה פעמים.מצד אחד הוא מתוחכם עם הוריו והרבה פעמים הוא לצידי, מצד שני הוא לא מאפשר לי לענות או להגיד את דעותי מפחד שארגיז אותם, ולא מעיר להם על דברים שהם עושים לנו כמו שהם מתערבים בדברים הקשורים לתינוק יותר מדי (ולא שהם עוזרים). הוא מפחד מעימותים איתם ולכן הבעיות איתם לא נפתרות כי הם מסוגלים לעשות ממש סרטים במידה ויש עימות. וכך יוצא שכמה שאני משתדלת שלא להיכנס לעימות איתם פעם ב , אני מאבדת שליטה, למרות שאני חושבת שהוא זה שצריך להכנס לעימותים כשצריך, ולא על מנת לריב אלא על מנת להגן על זכויתינו.לגבי שיחות בלי האשמות- אני מנסה הרבה פעמים לדבר ולמצוא פתרונות ותמיד הוא מאשים אותי ואומר שאם אעשה א. וב. זה יפתור את כל הבעיה, וקשה לא להבין שיש 2 צדדים למטבעה.לגבי יעוץ זוגי הוא לא מאמין בזה, ולכן אני חושבת שאם הוא לא מאמין שזה יעזור חבל על הכסף

הוא לא יודע שאינני סומכת עליהם, ניסתי להגיד לו וזה ממש מעליב אותו ואני יכולה להבין את זה, מצד שני באינסטינקט שלי אינני סומכת עליהם, והוא לרוב צודק, אם ילד לשם איתו לבדהוא יכול להשאיר אותו איתם לבד וללכת לשעה או משהו כזה, מזה אני פוחדת, מצד שני אינני רוצה להיות רעה ולמנוע מהם לראות אותו, כשאני באה לשם איתו אין סיכוי שהוא ישאר איתם לבד, אבל עכשיו אנחנו בריב אז זו בעיה

ש יקרה,
נדמה לי שבעלך דווקא יודע "להסתדר" עם משפחתו, לפי דברייך, אלא שהוא לא "נלחם" בהם, אלא עושה זאת בדרכו השקטה והפשרנית. ולפי מה שקורה בינך לבינם, אולי דרכו היא דווקא הדרך הנכונה. אלא שכאשר הוא לא נלחם למענך, את נפגעת, ולכן אתם רבים.יתכן שאתם צריכים ללכת ליעוץ על הרקע הזה, כי זו רק מחשבה שלי, שבין אם היא נכונה, ובין אם לאו, ברור שהתמונה מורכבת יותר, ושלא קל לך, או לו או לשניכם לשנות זאת בקלות.