שיקום אמון לאחר בגידה

שלום רב,
אנו גרים בדרום הארץ ובעלי עובד פעמיים בשבוע במרכז. שנינו כבסוף שנות הארבעים. ועד למעשה הנורא - הבגידה המכוערת (מסתבר שאין בגידה שהיא לא מכוערת...) אנו מנסים לשקם את הנישואין, למרות שפזל מידי פעם , אולי כמו רב הגברים, זוהי הבגידה הראשונה שלו בי. סה"כ הוא בעל ואבא טוב.הבעיה היא שקשה לי להשלים עם המצב, בתוכי אני עצובה ואין יום שאיני בוכה, אני מרגישה שקשה לי להתמודד עם המעשה שהנו בלתי נסלח בתוכי. מידי פעם הכאב מתפרץ ואני מטיחה בבעלי את כאבי.לטענתו של בעלי אני חופרת יותר מידי, כי מהרגע שהחלטנו לשקם ולמשיך הלאה, אין טעם לדון בזה. ישנם שיגידו שהוא צודק, אבל אני מרגישה שאני עדיין לא בשלה למצב שלא להתייחס למה שקרה, הפגיעה היא קשה ביותר, אציין, שלאורך כל השנים חיינו באושר עם עליות ומורדות (לא תלולות) כמו כל זוג נורמלי, רק שבמקרה הזה, קשה לו להודות, ולפעמים הוא מתרץ בכל מיני תירוצים שמקוממים אותי, אני מצפה ממנו שבכל פעם שהדברים עולים בי, רק שילטף ויאמר שמצטער שפגע בי, שיאמר דברים מעודדים, הוא עושה זאת רק לאחר שאני מבקשת, הדברים לא יוצאים ממנו. לטענתו הוא אוהב אותי וקשה לו עם כל מה שקרה, והוא מנסה לשכוח, ואני בכל פעם מזכירה לו.אני אובדת עצות, לא יודעת מה לעשות, כדי שיבין אותי, אודה באם אקבל ממך עצות שיוכלו לעזור לנו לשקם את חיינו ונישואנו.הבגידה התרחשה לפני שנה.תודה רבה.

דלית יקרה,
עבר זמן די רב, וכנראה שהוא לא הכיל אותך מספיק כדי לתת לך את הבטחון לשקם את האמון בו. בהתחלה, התחושה שלך מובנת, כי את "לא יכולה" לעבור על זה מהר לסדר היום, כי אז, לכאורה, המעשה מקבל לגיטימציה. בשלב מסויים הוא אומר את מה שאמר לך: "טוב, הבנתי, נמשיך הלאה", כשמבחינתך זה מהר מדי. נוצרים מאבקי כוח, בין הצורך שלך, ובין הבדיקות שאת אולי עושה לו בגלל חוסר האמון, לבין הצורך שלו לסיים את "העונש" בעיניו, ולחזור ליומיום שקט. ומכאן והלאה, אם לא תופסים זאת בזמן, ההתנגדות שלו לצורך שלך, יכולים לגרום להסתחררות שקשה לצאת ממנה. אם היו ביניכם מאבקי כוח קודם, הם מחריפים עכשיו.אם לא הלכתם ליעוץ זוגי עד עכשיו, לכו לעשות זאת עכשיו. ואם עשיתם והפסקתם, אתם צריכים להמשיך. אחרת תיצרו מחדש ריחוק עוד יותר גדול בעקבות הכעסים שלו על כך שאת לא יוצאת מזה ולא מניחה לו, ושלך על שהוא לא מבין אותך.

שלום
לך ד"ר חסון, תודה על התגובה.נכון שאנחנו מנסים לשקם את החיים המשותפים, לפעמים אנחנו באידיליה (כמו שאומרים שבגידה לפעמים זו מתנה... וודאי שאתה כאיש מקצוע מבין את הכוונה.) מה שקורה שמכיוון שבעלי החליט ששמים הכל בצד , לי עדיין קשה להשלים עם מעשה הבגידה, , ובערך כל שבוע וחצי הכל מתפרץ ממני ושוב מתחילות האשמות הדדיות,אני בוכה המון .אנחנו לא במצב כלכלי שפיר ואין ביכולתנו להרשות לעצמנו טיפול מקצועי. אודה לך באם תתן לי כמה טיפים איך להתגבר על הכאב הנורא שמלווה אותי 24 שעות ביממה ובאמת להמשיך הלאה ולהשלים עם הבגידה. לבעלי יש רצון חזק לכך, ואני מרגישה שבגלל הכאב ואי ההשלמה שלי אני "מקלקלת.אודה לתשובתך.