אופטימיות, מאבק קיומי ושמחה יומיומית

הייהכותרת די משקפת את מה שאני חושבת על אהבה. אני לא רואה אהבה בצורה הילדותית הזו שאומרת שיש פרפרים בבטן וחדי קרן עפים מסביב לקשת, אני מאוד אוהבת אהבה רומנטית , הפתעות מתוקות, דובים ובשמים, טיולים לאור ירח וכ"ו אבל אני מאמינה שבאיזשהו שלב מה שבאמת חשוב היא העובדה שאתה מעריך את האדם הנמצא מולך , אתה יושב וחושב פשוט על הדברים הטובים שיש בו ועל למה אתה איתו מההתחלה. אני מאמינה שבסופו של יום הפרפים הולכים לישון וחדי הקרן מתעייפים ואז בא מה שנקרא לדעתי - האהבה הבוגרת והיפה, האמיתית, שהיא פשוט לבחור לקום ליד אותו האדם כל יום כל פעם מחדש וגם כאשר באות התחושות האלו של "בא לי להרגיש מחוזרת, בא לי להרגיש נאהבת שוב" הן פשוט יצרים שאנחנו צריכים להשתיק. זה לא אומר כמובן שבן הזוג שלנו לא חייב לפנק אותנו ולעשות דברים שיזכירו שלא הכול מובן מאליו.אולי בגלל האמונה שלי אני לפעמים מרגישה שאני פשוט לא מעניקה את האהבה שאדם היה מצפה ממני, אני מאוד אוהבת לאהוב ולהפתיע , אבל לא יודעת לעשות את זה שאין לי משאבים, ועכשיו אין לי (ואני מדברת על כסף).סיבה אחרת היא שהשקעתי בקשרים שהיו לי וזה נראה כאילו אף אחד אף פעם לא מעריך, גם בקשר הנוכחי אני לא מרגישה שהדברים הקטנים שאני עושה, שהם מכל הלב, נראים בעיני מי שאני רוצה שהתבונן בהם.לאחרונה עברתי לגור עם חבר שלי אחרי שנה של הכירות וחצי שנה של קשר זוגי . המצב הכלכי שלנו לא טוב, וקשה לנו , איבדתי את העבודה שלי, ועוד הרבה דברים מסביב. הוא מאוד לחוץ בגלל זה כי היה גר עד עכשיו עם ההורים (אני גרושה ויש לי ילדה לכן חיים מחוץ לבית לא "מפחידים" אותי,אני רגילה לעניינים כמו "לא סוגרים את החודש" או "חיים על המינוס ומקבנים איפה שאפשר" כמו כמעט כל זוג בישראל) , הוא אומנם בן 27 אבל אין לו את הניסיון הנכון ואני יודעת את זה ומעריכה מאוד את המאמאצים שהוא עושה, למרות שהוא לא מבין ולא רואה שאני כן, וכן יתכן שאני לא מראה בדרך שבה הוא רואה,אי אפשר לתת לעיוור לקרוא ספר שלא נכתב בברייל נכון?....מאוד חשוב לי הקשר איתו, ולארחונה בשיחה שלנו אמר כי האהבה שלו אלי כבויה והוא כן רוצה להיות איתי וכן רוצה להדליק אותה. לא הייתי רוצה שבעיות כלכליות יהרגו לנו אותה, ואני משתיקה את הקול הילדותי שבליבי שאומר " אם זה מה שמפריד בינכם אז זה לא שווה", כי על כמה ששניים שאוהבים אחד את השניה יעברו הכול יחד , יש גם את הבגרות שאומרת שכל אדם זכותו לעבור ולהגיב לדברים שקורים בחייו, ואין מנוס מהשפעה של אותם דברים עליו.אני מרגישה שאני מאוד בוגרת ביחסים שלי , אבל אולי לא. אולי משהו חסר לי. אני כן אדם שרוצה ביקורת. אני עוברת תקופה לא קלה גם עם אבא של הבת שלי וגם המצב הכלכלי ואני מרגישה שאני צריכה לרצות את כולם - אמא שלי הבת שלי ובן זוג (אמא שלי היא משפחתי היחדיה) ואני לא מצליחה, לפני שאתה אומר לי פשוט שאני לא חייבת לרצות אף אחד אני רוצה שתבין שאני אדם כזה,אני רוצה שכולם יהיהו מאושרים, אני גם הייתי חייכנית ומגניבה ולארחונה אני לא ,יש סיוכי שגם זה חסר לו . אני פשוט מרגישה שאף אחד לא שם בשבילי, ואני יודעת שגם הוא זקוק לתמיכה והערצה על כל מה שהוא עושה, ולפעמים קשה לו להבין למה אני לא יכולה לזרוק את הכול הצידה פשוט ולחייך ולהכריז על טוב, אבל לי זה קצת קשה. גם החשק המיני ירד לי בעקבות הדברים ואני אומרת בכנות שיתכן והוא אף מרגיש שאני לא נמשכת ואני כן .אני מאוד רוצה דרך להשיב לו את האהבה ואת הבערה אבל גם שיבין כי אלו הם הדברים המזעירים בחיים והגדול והטוב הוא שיש אדם שאוהב אותך ונמצא לידך ובוחר לקום כל בוקר איתך.זה מה שחשוב לי, כמובן שזכותו לחשוב אחרת.וגם אני זקוקה לקצת עידוד , קצת טוב בחיים, ממנו כי כל השאר פשוט גרע, אז היה לי את התחושה שיש מישהו שאוהב אותי. עכשיו אני מרגישה שגם את זה אין .זקוקה -מאוד- לתשובה....וחיבוקאני

את יקרה,
המאבק הקיומי שוחק. אין ספק. הכי קל זה לתת לך את הפתרון המשמעותי, וזה הפתרון לטווח הרחוק - התאמצי היום כדי להגיע לקריירה ועצמאות כלכלית מחר. או בעוד חמש שנים. שזה באמת יוכל לעזור לך אז, אבל לא בטוח שאת מסוגלת לעבוד על זה באופן משמעותי היום, בשל המחירים הגבוהים שכל דבר כזה - עבודה קשה או לימודים או התמחויות דורשים. גם כך המחיר גבוה מאד. ובכל זאת, יש לחשיבה הזו משמעות ביצירת תקווה לעתיד גם אם הוא עתיד רחוק, וחשוב להתקדם בקצב שבו את יכולה.אנשים אופטימיים כאשר הם מצליחים לקחת את הדברים הטובים היומיומיים שקורים להם ולשמוח בהם, ולייחס להם, ובעיקר להתרגשות הקלה ולשמחות הקטנות חשיבות רבה יותר מאשר לדברים הקטנים והפחות טובים היומיומיים, ואולי אף יותר מאשר הדברים הפחות טובים והלחצים הגדולים. אנשים פסימיים ומלנכוליים עושים את ההיפך. אני מתרשם מכך שאת אופטימית בנשמתך, אלא שנשחקת עכשיו, וזה קצת שובר אותך. אם את אופטימית באמת, כמו שאני מרגיש ממך, זה עניין זמני. זה נכון שקשה, אבל לכל אחד יש עליות ומורדות. נסי לחזור ולשמוח בדברים הקטנים. נסי לשמח את הבת שלך ואת בן זוגך בשמחת החיים שיש לך, כי יש לך.לא אמרת איך בן זוגך מקבל את החיים, ואולי זה הדבר המשמעותי ששחק אותך - שהוא לא אופטימי כמוך, ושהוא נשבר לפנייך. נסי לדבר איתו, ולראות אם אתם יכולים ביחד, כהחלטה, לשמוח במה שיש לכם, ולתמוך זה בזו בעניין הזה, כי זה יעשה טוב לשניכם.