יחסים: מה עומד מאחורי התנהגות בני הזוג?

אנו כבני 60. אני טיפוס ביתי וצנוע, בעלי עם השנים יותר ויותר נפתח ואמפתי לאנשים. איתי הוא מדבר כחמש עד עשר דקות ביום ועם אחרים הוא לא מפסיק לפטפט כאילו היו מעניינים יותר. אני לאחרונה קשה לי מאד מאד לראותו משקיע זמן רב בדיבור עם נשים אפילו בנוכחותי מאשר איתי. היה לי יותר קל לראות ולקבל אם איתי הוא היה כזה. אך הוא יוצא דופן בהתנהגותו איתי לעומת עם אחרים. הכואב הוא, כששוחחתי איתו מדוע מרבה עם פלונית בשיחה בהרבה יותר מאשר איתי? שענה שנחמד לי לדבר איתה ומדגיש שכל מה שמדבר ומשתף אותי גם משתף אותה ואין סודות ושום דבר לא מעבר לזה חלילה. אני מתקשה מאד לראות אותו מדבר המון עם אחרים, כאילו אני סוג ג' ואחרים "שווים"יותרנים יותר ממני, אני לא יודעת מה הסיבה, הוא יודע שזה כואב לי ומתסכל אותי מאד, והוא ממשיך כאילו אני מובנת מאליו. הסברתי לו שיתאר לעצמו מקרה הפוך: שאני בקושי מדברת איתו ורק עם גברים אחרים ארבה בשיחה, איך היה מרגיש זאת? הוא לא הגיב. קשה לי מאד מאד לראות ולקבל את ההפלייה הזאת. שהוא משקיע את כל כולו באחרים/ות. אין לו כבר שפה משותפת איתי וגם מה שאני משתפת אותו הוא לא מגלה התלהבות וכאילו עושה טובה שמקשיב לי. לוא רק הייתי יכולה כלכלית לעזוב אותו ולמצוא גבר שיכבד, יעריך אותי, יחייך אלי, שיחמיא לי- הייתי עוזבת אותו. הוא טיפוס מאד ביקורתי בצורה מוגזמת, אחרות מחמיאות לי שאני אישה, אמא סבתא לתפארת, נקייה ומבריקה, מתפקדת נהדר הוא ייבש אותי נפשית. האם זה בסדר שהוא פתוח יותר מידי עם אחרות ואיתי עושה טובה שמדבר קצת??? האם אחרים יותר חשובים מהאישה???? בשבילי זה כמו בגידה להשקיע מאד באחרים ואני מובנת מאליו. דיברתי איתו לא פעם, ולא עוזר מאומה. מה עלי לעשות? האם להחזיר לו באותו מידה שהתפוצץ מקנאה??

שרית יקרה,
אתם מן הסתם כבר שנים ביחד, וצברתם מטענים ורגישויות זה כלפי זה. היות שאת רגישה בנושא הזה, יתכן שהוא חושב שהגיע הזמן ושמגיע לו "לצפצף" עליך יותר כאשר מדובר ביחסים עם אחרים. ואולי הוא אפילו חושב שעד לפני זמן מה הגבלת אותו, והיום הוא מרגיש חופשי יותר לעשות כרצונו מאשר בעבר. אבל יתכן גם שחלק מכך הוא גם העובדה שהוא יודע שזה פוגע בך, וזה סוג של עונש, שאולי מגיע לך, על פי דעתו, כל כל מיני דברים שקרו ביניכם בעבר.העניין הוא ש"להחזיר לו באותה מידה", כלומר, להעניש אותו באופן דומה, לא רק ירחיק אתכם עוד זה מזה. אני חושב שאם תעשי "מאמץ" כדי ליצור קשרים ולדבר עם אחרים, את עצמך לא תרגישי בנוח עם זה, כי זה לא מה שאת מרגישה בנוח איתו כפי שהוא מרגיש בנוח איתו. ייצא שתשחקי את המשחק במגרש שלו, והוא "ינצח". כך זה נראה לי.אבל יכול מאד להיות שאם תחפשי עיסוקים אחרים משלך, שאת כן אוהבת, ואולי תהיי קצת פחות בבית כי תהיי יותר עסוקה עם חברות או חוגים או משהו שימצא חן בעינייך ותוכלי לעשות איזו פעילות חברתית או קהילית בהתנדבות, הוא אולי ירגיש קצת בחסר שלך, בעיקר כאשר הוא חוזר הביתה ומצפה שתהיי לקבל אותו, ואת תגיעי רק חצי שעה או שעה מאוחר יותר. אולי החסר הזה יהפוך אותו ליותר רך כלפייך, אולי גם להעריך יותר את נוכחותך, ואולי גם רוצה יותר לרצות אותך. הכעס שלך עלול רק להרחיק אותו יותר.

שלום רב.
החלק האחרון שענית לי מקובלת עלי מאד, אכן ניסיתי בעבר ומוצלחת. אבל אולי אצלי הבעייה (ויש סיבה מוצדקת לכך..). אני לאחרונה יותר ויותר מתקשה לראות אותו מדבר עם נשים מעבר לזמן שהוא מדבר איתי. מבנים, זה קורע אותי לגזרים, אני לא מונעת ממנו, אך מבפנים זה כואב כמו מחט מלובנת שתוקעים בליבי. כי איתי הוא מדבר קצר ועניינית ועם אחרים (גם גברים וגם נשים) הוא מרבה בדיבור. תמיד זה היה כך, אך לאחרונה זה משום מה מאד מאד כואב לי לראות זאת, וכמה שאני עובדת על עצמי, שיתכן ויש לו שפה משותפת עם אחרים יותר ממני, הם יותר מעניינים ממני, אני מרגישה כמו סוג ג' והם בעדיפות ראשונה. אולי קנאה "חולנית"? אך מובנת מהיכן היא מגיעה. איך אני יכולה ואם זה בכלל אפשרי להסיר את הכאב והקנאה הזאת ממני? אני משתדלת כמה שפחות לבלות איתו בפורום מלא אנשים. אני לא מסוגלת יותר להכיל ולראותו מדבר הרבה עם אחרים. אני לא סותמת לו את הפה, חלילה וחס, יש לו רשות לדבר עם מי שהוא רוצה - אך מבפנים את צורחת מכאב. הוא מודע לזה, אך מה עונה לי: "תדברי גם את. מישהו אומר לך לא לדבר"?. הוא יכול לפתח שיחה עם כל אדם ברחוב. יש לי כמה חברות טובות מאד ואיתם אני יכולה לדבר נון סטופ ונותנות לי הרגשה שאני רצוייה וכייפית, אך קשה לי מאד לראות אותו מפלרטט עם אחרים. אז מעדיפה כמה שפחות להיות איתו לצד אנשים. מה כאן לא בסדר? מה עושים? וזה עניין של עשרות שנים ולאחרונה זה מפריע לי יותר ויותר. אם היה מרבה איתי בדיבור, בחיוכים וכדו', לא הייתי מתפוצצת לראותו מתנהג כך עם אחרים.