יחסים: מאבקי כוח וקושי בפרגון

שלום,
אני בת 26 נשואה כשמונה חודשים.בזמן האחרון יש לנו הרבה מריבות ואי הסכמה. מה ששבר אותי הכי הרבה היה כשקיבלתי תעודת הצטינות בלימודים והוא לא היה יכול להגיע לטקס, זה היה בסדר מבחינתי, אבל אמרתי לו שקצת מוזר לי שהוא לא אמר שחבל לו שהוא לא יכול לבוא או שהוא מצטער על זה שהוא לא יכול להגיע, התגובה שלו הייתה שזה משהו שלא קשור אליו ושהוא לא ישקר על דבר כזה- לא חבל לו וזהו. אני לא יודעת- זה לא אמור לשמח אותו? הייתי ב-3% העליונים בסיום התואר שלי, כמה אנשים כבר מקבלים את זה??? רק לציון- גם הוא סטודנט וגם הוא מבין שזה לא קורה כל יום. כמובן שלא קיבלתי עידוד של - כל הכבוד, או משהו כזה, למרות שלדעתי זר פרחים או מתנה קטנה היו יכולים לפצות על חוסר ההגעה. סליחה שאני נשמעת קטנונית- יכול להיות שאני כזאת, אני כבר לא יודעת מה לחשוב.השבוע הוא יצא למילואים של 3 ימים, באחד מהערבים הלכתי לישון אצל ההורים שלי, האמת היא שבכלל לא התגעגעתי אליו, ודווקא היה לי נחמד לבוא להורים ולדבר איתם, לבד, תמיד כשאני באה איתו אליהם זה לא כיף והוא לא נהנה, מה שמשפיע על ההרגשה שלי אצלם. כשהוא התקשר להודיע לי שהוא בא עוד כמה שעות מהמילואים הוא אמר לי שהוא הולך לבקר את אחותו לפני שהוא בא הבייתה- אני לא יודעת, זה הגיוני?! בעלי ואני לא ראינו אחד את השני 3 ימים, בימים שלפני זה שנינו למדנו כמו מטורפים לבחינות (עדיין באמצע תקופת בחינות) אני לא מתגעגעת, הוא כנראה לא ממש לחוץ לבוא הבייתה. ככה זה אמור להיראות??ועוד- כשחברה שלי שאלה אותי- נו? איך הולך? את התגעגעת?? עניתי לה- "מלא"!!! וברוב טימטומי התכוונתי לכך שהתגעגעתי להיות עם ההורים שלי!!! רק אחכ הבנתי שהיא שאלה על בעלי. =) פתאום הבנתי שמה שמעסיק אותי זה הגעגוע להורים שלי וההרגשה שהוא מרחיק אותי מהם וגם לא נותן לי תמיכה רגשית.אני תובענית מדיי? אשמח לשמוע את דעתכם....תודה

הילה יקרה,
משהו ביחסים, וכנראה בתקשורת שלכם, לא מתפקד כראוי. יתכן שהייתם מעורבים מדי במאבקי כוח, שמקשים עליכם לפרגן זה לזו. אני לא יודע אם זה כך, זה רק ניחוש לסיבה שעלולה לגרום למה שאת מתארת. התוצאה של זה, או של סיבה אחרת, שהיא אולי אישית שלו, היא שקשה לו לפרגן לך. אולי כדי ש"לא תחזיקי מעצמך יותר מדי", או בגלל הקינאה האישית שלו. לפי הפרטים שכתבת, נראה לי סביר מאד שמאבקי הכוח שביניכם הוא התשובה הנכונה, כמובן כתוצאה של רגישויות שלכם.את לא תובענית מדי, אבל אולי את מוציאה את הדברים באופן ביקורתי מדי שמקשה עליו לקבל את דברייך. ואולי את מנסה להוכיח לו שהוא לא מושלם, או להפך. לכן, כשאת איתו, את לא מרגישה "בבית". לא נינוחה מספיק. ואולי גם הוא לא. לכו ליעוץ זוגי עכשיו, כשאתם בתחילת הדרך, ולימדו להקשיב. חבל שתגיעו לזה כאשר הדברים יגיעו לבעיות קשות יותר. פרגנו לכם את הלימוד לתקשר ובעיקר להקשיב זה לזו, לפתוח עצמכם רגשית, ולהסיר הגנות.וראי את השאלה שמעליך, של מימיקה, כדי לראות לאן משהו שהתחיל כמוכם יכול להגיע (גם ללא ההקצנה המתוארת מאז הפיצוץ, אלא עד אליו). לא חשוב מי צודק יותר, חשוב לעצור את התהליך.

תודה על התשובה, גישה מעניינת מאוד...האמת היא שבסוף הוא חזר ישר הבייתה ודיברנו על הכל - שיחה ממש ארוכה, וה"גל" הזה עבר, זה תמיד בא בתקופות, האמת היא שעם הזמן אנחנו לומדים להאריך את התקופות הטובות, אבל ברור לי שגם יגיעו תקופות לא מדהימות....שוב תודה...