יחסים: לחץ להצלחה ופתיחות רגשית

היי,
אני סטודנטית בת 24 להנדסה. מבוקר עד לילה. אני מקדישה את חיי ללימודים אינטנסיביים. במעט הזמן שנשאר אני עובדת ומעמידה דירה (דירת שותפים). כולם סביבי סטודנטים יפים וצעירים וכביכול המגוון רחב, אך במציאות אני מוקפת תמיד באותם אנשים ובקושי מוצאת זמן לצאת. כשיוצאת, מוקפת חברים ולא בסיטואציה מתאימה להיכרויות חדשות.
כבר המון זמן שלא אהבתי ונאהבתי, והצורך לזוגיות גדול מתמיד. רוצה את המישהו שלי שיאהב ויעריך, ובאותו אופן אוהב ואתן לו מעצמי.

הרצון שלי לעומת המציאות יוצר תסכול ואכזבה. תוהה לעצמי אם יש משהו שאני יכולה לעשות? אני יודעת שאני יכולה להיות ביקורתית לפעמים כלפי בחורים חדשים, אבל זה בגלל שילוב של הערכה עצמית גבוהה ובית מסורתי/שמרני שלא תמך באף קשר שהיה לי כי "הייתי צעירה מדיי".

בנוסף, הסביבה שאני נמצאת בה היום מאוד פתוחה. גם אני השתנתי מעט. מאוד מקובל להתחיל פה קשרים מסטוצים ו"לראות לאן הם ממשיכים", בעוד שאני מאמינה באהבה ורומנטיקה ומצפה מבחור שיחזר ויתמיד. גם במקרה זה מבחן המציאות נכשל.

עצה ודעה יכולים לסייע להרגשתי בנושא.
תודה רבה!

לי יקרה,
אני מבין מפנייתך שאת לחוצה. אני לא אומר זאת באופן ביקורתי, אבל נראה לי שאת חיה באופן מאד "ענייני" ועם מטרה מאד מוגדרת שקל לך להגדיר בה הצלחה, כמו לימודים וקריירה. אבל קשה לך יותר עם יחסים חברתיים, ועם נסיונות חיזור או פתיחות לאפשרות לעשות זאת – כל עוד אין שם קו ברור של הצלחה. כי הרי עיסוק בבילויים, וביציאות לפאבים, ובסטוצים, אין בהם הבטחה להצלחה – כאשר "הצלחה" היא כמובן אהבה, בן זוג קבוע, וקשר שיוליך לאפשרות של נישואים בהמשך. ה"לחץ" שאני מדבר עליו הוא הקושי להיות "לא ענייני". הוא מונע ממך ליהנות "עכשיו", ללא מבט לעתיד.זה לא מחייב סטוצים. את בהחלט יכולה לעמוד בסטנדרטים שלך של קשה הדרגתי עד שתגיעי למיטה עם מישהו. זה בסדר גמור. ועדיין, אפשר ליהנות מהדרך, ומהפלירט, ומהאדם שאת פוגשת, כשאת פוגשת בבחור חמוד, גם אם הוא לא פוטנציאל לנישואים. ביליתם בדייט כייפי, או בשיחה אינטליגנטית ומרתקת, זה לא אומר שאת חייבת מחר להתנשק איתו או להיפגש איתו. אבל יתכן שאולי אחרי זה יהיה לך קשה יותר לומר לו "צר לי", ו"בוא נישאר ידידים", או "בוא נסיים את הקשר, למרות שהיה כייף". אולי דווקא ללמוד להיות אסרטיבית (אסרטיבית, כלומר, לשים גבולות באופן תקיף אבל לא אגרסיבי ופוגע) הוא הדבר שייקל עליך להתקרב לאחרים, כי תדעי שאת יודעת לשים את הגבולות לפי רצונך, ולכן תפחדי פחות. אולי. זו נקודה למחשבה. אשמח אם תוכלי להגיב עליה.

היי שוב,

מרגישה שאתה כותב כמי שמכיר אותי. אני בן אדם מאוד ענייני, עם מטרות והישגים ומודעות עצמית. החיים שלי מתנהלים בצורה מאוד תבניתית, ואני משיגה את היעדים שלי בסופו של דבר. מהצד זה נראה שאני מקבלת החלטות מאוד בקלות ובנחרצות. סוג של טוטאליות.

בקשר לקשרים חברתיים- אני חושבת שאני חברותית, ויוצרת קשרים "ידידותיים" בקלות (קשרים ללא ציפייה). יש דפוס שחוזר על עצמו בקשרים שהיו לי עם חברים בו אני מנתקת קשר לגמרי כי החבר לא עמד בציפיות שלי ממנו לחבר. וזה אולי יכול לאפיין את ה"עינייניות" שבי. כאילו אני אומרת לעצמי בראש שאם הבן אדם לא התנהג אליי בצורה החברית בה אני מתנהגת אליו, אז אין לי צורך בו כחבר בחיי.

אני מרגישה שהדברים האלו מפריעים לי במציאת זוגיות. כי באמת הרצון לדעת הכל מראש, הציפייה שהאדם מולי יהיה בטוח בי, ויעריך אותי אלו דברים שלוקחים זמן, ואינם דברים שאני יכולה להציב לעצמי כמטרה.

אני אומרת את כל זה ממודעות, אך אל תחשוב שאני מרוצה מהמצב. הייתי רוצה להיות יותר קלילה, פחות לחשוב, יותר להרגיש ולחיות את הרגע. מאוד קשה להשתנות. קשה בעיקר לשחרר את המחשבות...

מה דעתך?

לי יקרה,
לפי דברייך, נראה שמצד אחד יש לך מחוייבות, שאת מרגישה שאת לא יכולה לוותר עליה. מחוייבות לקידום, ומחוייבות למטרות. לכן, אילך לך זמן "לבזבז". אולי אפילו ל"הנאות". האם את מוותרת על חברים כדי שלא להיפגע מהם, או מוותרת על חברים כאשר הם לא "מקדמים" אותך, וגם כאן – מקדמים ככותרת, כשאת מתכוונת לבזבוז זמן בדרך לאנשהו, שהוא חשוב לך.כל אחת משתי הסיבות האלו יכולה להפריע לך ליצור קשר בנחת, וליהנות מהדרך שבה אתם ביחד, ולדאוג אם זה מתאים או לא קצת אחר כך.אני יודע שלפעמים קיים החשש מלהיקשר עם מי שזה לא מתאים איתו, כשבגלל הקשר הרגשי הזה יהיה קשה יותר להיפרד, אבל לפעמים זה בגלל הקושי להיות אסרטיבי, ובעיקר כאשר את עם רגשי אשם על "הבטחות לכאורה", סוג של הסכם בלתי כתוב ביניכם, שאת לא ממשת. אם את רוצה לבנות קשר טוב, חשוב שתדעי גם להיות כזו שמאפשרת לקשר להיות בתחילתו (כלומר, להישאר שם ולחוש אותו), ולהחליט קצת אחר כך. אני לא מבקש ממך להיות צינית בקשר, אלא רק לאפשר לעצמך לבדוק קשרים מבלי לפחד מהם. נשמע הגיוני?אני בסך הכל נותן לך כיוון למחשבה. אם תרגישי שזה קשה לך, תצטרכי לחפש לעצמך תרגילים קטנים שאת מסוגלת לממש, להתנסות בהם ולהתרגל בהדרגה.

תודה על התגובות וההשקעה בהן.
לאיזה סוג של תרגילים קטנים אתה מתכוון?

לי יקרה,
תרגילים כמו שיחות, אם וכאשר יוצא, של אחד על אחד עם גברים, אולי בשולי אירועים, ולא לפחד להאריך בשיחה כשהיא מעניינת גם אם היא "ללא תכלית". כדי למצוא את העניין. באנשים, כלומר. אולי גם עם אשה מעניינת. ואז זה הופך להיות תרגיל ביחסים – ובעיקר במציאת עניין באחרים - עם אנשים, ולאו דווקא עם אנשים שהם רק בני המין השני. והעניין הזה יכול להיות חלק מהלימוד לשהות קצת עם חוסר תכליתיות, ובעיקר של בניית סבלנות, כאשר המטרה היא עניין, ולא "זוגיות" וגם לא גמול כלכלי או עסקי.או למשל דייט שאפשר אולי לתת לו עוד צ'אנס, ולהיפגש פעם שניה גם אם הפעם הראשונה לא היתה מושלמת, ולו רק כי היה שם משהו מעניין לך.אולי אפילו להתנשק עם מישהו שאת נמשכת אליו, גם אם את מבינה שתצטרכי אחר-כך לשים גבולות, כי הוא לא מתאים לך כבן זוג. גם לדעת לשים גבולות היכן שאת רוצה, ולהיות עדיין נחמדה כשאת עושה את זה, זה לא פשוט, זו יכולת חשובה שתאפשר לך להכנס לשיחות שאין בהן מטרה חומרנית, אלא של עניין שנכון לאותו רגע, וללמוד להפסיק אותן כשיגיע הזמן.