טיפול באלימות בזוגיות: ניתוח והמלצות

אורן שלום,
אני פונה אליך לאחר שבעלי בחר לעזוב את הבית מאחר והבין שרי לו בשנים האחרונות ושהוא לא אוהב אותי. מעט רקע, אני בת 37 והוא בן 35, יש לנו 2 בנות בנות 3,6 בהריון של השנייה רצה שאפיל. יחסנו תמיד היו בעייתיים, אני אי שם על הספקטרום ברגישות יתרה והוא בחלק האדיש. החיים שלי היו מלאי תסכול ומרמור מאחר ולא חשתי שהוא מפרגן או אכפתי. מצד שני, ידעתי שהוא אוהב...לבעלי הייתה ילדות קשה, הוא היה ילד מוזנח ומוכה שעשה הכל כדי לא לחזור הביתה. הרגשתי שבבית שהקמנו אם היו נדרשים ממנו אספקטים שונים של תפקוד כאב במשפחה, הוא היה מתקשה. התחושה הייתה שהוא משתדל אבל מהר מאוד הוא היה חוזר לאדישות ולמקום הנוח. היציבות שלו הגיע מהמקום של העבודה ובכלל הוא הרגיש כמו אדם יציב. לפני שנה הוא החליט לקום ולעזוב לאחר שזרק עליי נעל. הוא עזב לשבועיים וחזר, כשחזר אמר ששמח שחזר ושמזל שראיתי את העיקר ולא התפל..ושהוא אוהב אותי.כן, ביולי האחרון קיבלתי מכתב שבו הוא כותב שאוהב...לפני ארבעה חודשים תוך כדי טיפול עם מטפל באלימות( כשחזר הביתה שנה שעברה ביקשתי שילך למטפל), גילה שהאגרסיות שלו נובעות מכך שלא טוב לו איתי, הפעם במקום לעזוב, הוא עשה הכל כדי שאומר לו שלא ישן בבית..מאז שעזב עברו שלושה שבועות. הוא עדיין ישן אצל חברים ואצל ההורים שלו מדי פעם..בכל עת שנרקמת שיחה הוא אומר שאני לא באמת רוצה לחיות עם מישהו שלא אוהב אותי...הייתה גם שיחת עידוד שבה אמר שאני מדהימה ושאני יפייפיה ושהוא בטוח שעוד שנה וחצי כולנו נהיה במקום טוב יותר...באותה נשימה, הוא מתקשר אליי להתייעץ, מה אני חושבת אם יגור בקראוון בחצר/בסמוך לבית..כביכול עבור הבנות, אבל די בשאלות האלו כדי לגרום לי לחשוב שאולי...אולי יש סיכוי...אמרתי לו שלדעתי הוא עובר את משבר גיל הארבעים 40 בגיל צעיר יותר ומכיוון שהכל מבולגן בראש, הכי קל לקום ולנוע קדימה. יש לציין שבמערכות יחסים קודמות הוא היה מתאהב ואחרי זמן מה זה היה עובר והוא היה ממשיך. יש לו יכולת מופלאה לניתוק..העניין הוא שאין לי מושג כיצד לנהוג..אם אני נוהגת עמו ברכות והוא לוקח את זה למקום של החברי אני עוד לא שם..וזה יוצר תקווה. אם אני אדבר איתו קונקרטי, גם אם יש סיכוי שהתקרב מתישהו אני אבטל אותו..אז אני לא יודעת..חשוב לציין שהוא מאוד נמשך אליי וכששאלתי מדוע שוכב איתי לפני שעזב אמר כי אני נמשך אלייך..לא כי אני אוהב אותך..אני מבולבלת..ואני חוששת שאם אני ארים ממנו ידיים הוא פשוט ימשיך הלאה מהר יותר. מצד שני הוא חוזר על עצמו באופן חד משמעי שזה בלתי הפיך והוא לא אוהב אותי..

טל יקרה,
זה אכן נשמע כמו יחסים מאד בלתי יציבים, ומאד לא תומכים.אני לא יודע איך הוא גילה, ומה בדיוק נאמר לו או איך בדיוק הוא פירש את מה שנאמר לו, אבל בטיפול באלימות האמירה שהוא אגרסיבי בגלל שלא טוב לו איתך, היא אמירה בעייתית. יש בה השלכה של לפחות חלק מהאשמה עלייך, כי את "לא טובה לו". כשזו האמירה, הוא מפסיק לקחת אחריות, כי הוא מאשים אותך או את "הסביבה" שלו במקום לומר לעצמו שגם כאשר קשה, וגם כאשר הוא לא משיג את מה שהוא רוצה, הוא צריך ללמוד להתמודד עם זה בצורה לא אלימה. זה המסר שהוא אמור להוציא מטיפול, כדי שהטיפול באמת יעזור לו להתמודד עם התפרצויות ללא שליטה.מצד שני, גם את נותנת לו הרבה הנחות. ובעצם, גם לעצמך. אולי זה משבר גיל הארבעים, את אומרת לעצמך, ובכך את אומרת שאולי יש סיכוי שזה יעבור. לבד, אולי. את נעה בין תקווה לייאוש, וזה לא טוב. למרות כל מה שסיפרת עליו, את עדיין רוצה לשמור את התא המשפחתי שלכם, ועדיין רוצה את האהבה שלו, ומקווה שתיווצר שם יציבות. ולכן את נתפסת לסימנים זמניים של רצון טוב, ובכלל של רצון, כאשר הדבר הכי עקבי בהתנהגות שלו, לפי תאורך, זה חוסר עקביות.אני חושב שכדאי מאד שתלכו ביחד לטיפול זוגי. כי כל עוד לא תהיי חלק מהטיפול, לא תדעי מהי המידה שבה ניתן לייצב את היחס שלו אליך ולבית, ולא תדעי אם ואיך יש דברים שאולי גם את יכולה לעשות כדי לייצב את הזוגיות שלכם. קראתי את מה שכתבת, ואני לא יודע כמה חסר שם על דברים שהם חלקך בתקשורת הלקוייה ביניכם. יתכן שאת נפלאה ועושה הכל נכון, ויתכן שיש דברים שאולי כדאי לעשות אחרת, ובכלל זה אולי גם לדעת לשים לו גבולות באופן אסרטיבי, כך שהוא יידע לקבל אותך. זה דברים שאפשר יהיה ללמוד בטיפול זוגי, ובעיקר כאשר תהיה גם אצלו מודעות למה את מבינה ומה לא, והדברים שלהם תרצי לשים גבולות ייאמרו שם, ולכן יהיה לו יותר קל לקבל אותם כאשר זה יבוא ממך בהמשך.או לומר לעצמך שהגיע הזמן לחיות אחרת וטוב יותר, ועם פחות פחדים, ולחשוב צעד, ושניים ושלושה קדימה, כדי לדעת היכן את רוצה להיות בכל חודש בחודשים הבאים, ובכל שנה בחמש השנים הבאות, ולבנות את זה בנחישות, למענך ולמען הבנות.כרגע אני די הרבה מנחש, אבל חשוב להבין שכדי לדעת מה קורה, את צריכה להיות גם כן בתוך התהליך הטיפולי. כאשר במקביל הוא יכול לטפל באופן מקצועי גם באלימות שלו, אפילו אם זה יהיה ביחד קצת יותר מדי בשבילו.

לו רק היה מעוניין...הוא אומר כל הזמן "ומה עם מה שאני מרגיש?" כמי שאין לו שליטה, דהיינו זה שלא אוהב אותי..מה שכן, בחמישי האחרון קיימנו יחסים ביוזמתו הוא אמר שכמובן שבא לו אבל זה לא יהיה הוגן כלפיי...הוא נשאר לישון וכמובן אחכ ניסה להדגיש שהוא לא חוזר ושידר מעט קונקרטיות, כנראה נבהל. הדבר היחיד שאני רואה שקשה לו ולמרות שקשה לו היה לו בלתי נסבל בבית. הוא אמר שאם יחזור זה יהיה כמו בחודשיים האחרונים(בחודשיים האחרונים הוא התרחק מאוד), אותי מעניין האם רגש יכול לחזור...מצד שני אני מכירה אותו מספיק טוב לדעת שאם הוא עושה צעד הוא כבר עושה אותו עד הסוף..וזה חתיכת צעד..

תיקון, היחסים היו ביוזמתי והוא היה סקפטי כמימשנאבק בעצמו שלא לחזור למקום הנוח.

טל יקרה,
את מבינה שאלו שני הדברים שעליהם כתבתי? – שהוא לא יציב, ושאת רוצה שהוא יחזור? לפחות בעניין הזוגיות הוא לא יציב.אני לא בטוח שהוא באמת לא רוצה. אני גם לא בטוח שהוא באמת רוצה. אבל הסימנים הם שכלפי חוץ הוא גם וגם, ומתנדנד בין הדברים, מה שמקשה עליך לקבל החלטה.לכן המלצתי על טיפול. ואם הוא לא רוצה ללכת לטיפול זוגי, לכי לבדך. כן, לטיפול אצל מטפל זוגי, כדי לבדוק עם המטפל יותר לעומק מה נכון ומה לא נכון, מה את יכולה לעשות כדי להשפיע, ובשלב מסויים, אם דברים לא מצליחים, לדעת היכן ואיך לקבל החלטות. ואם דברים מצליחים, אז מה טוב. מה עוד שאני באמת לא מסתפק במה שאת כותבת לי כדי להבין מה נכון ומה לא נכון. אני מבין שאת במצוקה, ושאולי גם הוא, ושהסיבות יכולות להיות שונות מאד זה מזו, ובעיקר, שמבלי להכנס לעומק הדברים, אני לא יכול לומר לך דבר על הסיבות. אני מרגיש שיש כאן הרבה רבדים חבויים. לכן טיפול חשוב. בלי זה, את נשארת די באותו מקום, בדיוק כמו בין המכתב הראשון שלך אלי לשני. פורום אינו מספיק. את צריכה הרבה יותר הקשבה, ומי שיוכל לעזור לך באופן מקצועי, צריך הרבה יותר לשוחח איתך כדי לדעת ולהבין.