הוא רוצה להתחתן? התלבטויות בזוגיות

שלום
!אני בת 31.5 ונמצאת בזוגיות של 3 שנים. לא נשואים וכמובן ללא ילדים. בערך כ 2 וחצי מתוך ה 3, לא טוב לי בקשר ואני מרגישה לא מסופקת. אם אפשר לסכם את מה שאני מרגישה: יש לי הרגשה חזקה מאוד שבן זוגי לא אוהב אותי ונמצא בקשר מתוך נוחות. הוא נוסע המון אל משפחתו וזה בדרך כלל על חשבון בילויים משותפים יחדיו. מעולם לא אמר לי שאוהב אותי, ולאחרונה גם ממעט לגעת בי. הוא כמעט ולא משתף פעולה כשאני מחבקת ויוזמת מגע. ניסיתי לדבר איתו על העתיד בהמון דרכים ותמיד הסתיים בהתחמקות מצידו. יש גם רגעים טובים אבל לרוב מאוד אפור ומתסכל. מה שמכניס אותי למצוקה גדולה מאוד בסיפור הזה, הוא שאני לא מצליכה לעזור אומץ ולנהל איתו שיחה חד משמעית על " לאן הולך הקשר הזה?" שיחה שעשויה להיות קשה לו ולי. כל פעם לאורך השנתיים האחרונות הוא עסוק או טרוד מענייני לימודים/ אירועים משפחתיים/ עבודה ועוד..כך שאני תמיד חוששת להפיל עליו נושא ש"יטלטל אותו" וחושבת שזה לא פייר כלפיו. מצד שני אני נהיית יותר ויותר לחוצה מגילי. בחרדה של ממש. יש לי תסריט בראש שלא עוזב אותי - שאנחנו נפרדים שאני בת 32 או יותר...ושבמשך 4 השנים הבאות, לא אספיק למצוא זוגיות וכך למעשה "קילקלתי את האפשרות לזוגיות טובה ולהקים משפחה". כשאני מביטה במראה אני רואה אשה מבוגרת מאוד שלא ירצו בה, שכל החיים כבר מאחוריה ושפספסה את הרכבת..בגלל המצוקה, החלטתי לפנות לכאן - כלומר לגורם מקצועי כדי לשמוע את דעתך. תודה וערב טוב

עינב יקרה,
מה שאת אומרת לי הוא שאת מאד לא בטוחה שהוא אוהב אותך, שהוא מרוחק ממך, שלא טוב לך, ושאת מעדיפה להישאר במצב הזה, של אשליה שיהיה טוב בכל זאת, מאשר "לנהל שיחה" שעלולה להבהיר לך את מה שאת אולי כבר יודעת.ומשום מה, את לא עושה זאת כדי שלא "לטלטל אותו" וחושבת שלעשות שיחה כזו היא "לא פיירית כלפיו".הרבה יותר קל לי להבין את מקור הצורך שלך לקוות שאולי יהיה בסדר, גם אם הסיכוי לזה, לפי הערכתך הוא לא גבוה, ואת הצורך שלך לא להרוס את הסיכוי הלא גבוה הזה, כי אחרת תצטרכי להתחיל לחפש מחדש. מצד שני, עדיף לבדוק זאת קודם, כדי שלא להגיע למצב שהוא תביני שהוא לא יוכל להיות בן הזוג שלך לחיים רק בעוד כמה שנים. ולכן את מתלבטת. טבעי להרגיש כך, ולכן גם טבעי לפחד לטלטל את הזוגיות שלכם.אני יכול להרגיע אותך לפחות בדבר אחד – ימשיכו לרצות אותך גם בעוד שנה או ארבע שנים. לא זה העניין. העניין הוא התחלת הקמת משפחה ואמהות בגיל מאוחר יותר, ומזה את רוצה להמנע. אני חושב.אז לגבי הקשר שלכם: את צודקת. יש עם זה בעיה משמעותית. הוא קשור למשפחת המוצא שלו. הוא מגביל את הבילויים שלו איתך, וממעיט, בעיקר לאחרונה, לגעת בך, ולא משתף פעולה כשאת יוזמת. יש רגעים טובים, אבל הם לא רבים. זה אומר שיש לו בעיה. האם הבעיה שלו היא איתך? האם הבעיה היא עם עצמו? האם הוא נלחץ בקלות ולא מצליח להתמודד עם זה? – את זה אני לא יכול לדעת. אבל כך או כך, אם זה המצב גם הזוגיות שלכם לא תהיה משהו, אפילו אם תתחתנו ותביאי ילדים. משהו צריך להשתנות.אני מבין את הקושי שלך, ואת הצורך שלך להיות במקום הרבה יותר בטוח. אם אצא מתוך הנחה שהוא לא רוצה להיפרד ממך אלא להישאר איתך, ואולי לתמיד, יש לכם עדיין משהו חשוב לעבוד עליו במישור הנפשי-רגשי, שאולי הוא חרדות ואולי הוא דיכאון על הקשיים שעלולים לנבוע מכך, ואולי הוא משהו בקשר שלכם שלא מוצא חן בעיניו ומרתיע אותו. אם חשוב לך לפתור את הדברים כבר בשלב הזה, ולא להמשיך הלאה כך עוד שנתיים או שלוש או יותר, אז נסו לפתור את זה. ייתכן ששיחות כואבות (כואבות, לא מאשימות – וזה משהו שצריך ללמוד לעשות) יטלטלו אתכם, ואולי יסכנו את קיום הקשר, אבל הן גם עם פוטנציאל לפתור את הקושי. ואם את חוששת לעשות את זה לבדך, ונראה לי שאת חוששת לעשות את זה לבדך, לכו לטיפול זוגי. כך או כך, הדברים יפתרו, ובדרך שהיא תהיה מתירה ככל האפשר את האפשרות שתמשיכו ביחד, כלומר, ככל שאפשר ללא פגיעות הדדיות שיקלקלו.ראי בבקשה את הקישורטיפול זוגי לפני נישואים או בתחילתם.