יחסים לאחר לידה: טיפים להתמודדות

שלום,
בעלי ואנ ינשואים כבר 5.5 שנים ויש לנו ילדה בת שלוש. אני מאוד אוהבת אותו ומאושרת ביחסינו. מן סצם אנחנו גם רבים. הבעיה היא שבעלי לא אוהב לדבר על הרגשות שלו או שלי והרבה פעמים הוא "מחליק" את הרבים ביננו ולא מוכן לדבר על מה שמפריע, בטענה שאין לו מה לאמר.לאחר הלידה הראשונה חווינו משבר מאוד רציני. היינו רבים המון וכמעט שלא הסכמנו ביננו על שום דבר. היו גם צעקות אך מעולם לא קללות וכו'. אני הרגשתי שהעול נופל עליי בלבד כיוון שאני זאת שהייתי מתעוררת כל הלילה ומטפלת בה עד הערב כשהוא היה חוזר. עזרה ממשפחה לא היה לנו וגם לא כסף כדי לשכור ביבי סיטר.המשבר הזה עבר לנו כשביתנו היתה בת כשנתיים בערך, כשהיא התחילה לישון בלילות ולהיות יותר עצמאית. עד אז, למרות שחזרתי לעבודה במשרה מלאה, אני זאת שהייתי קמה כל לילה כיוון שלטענתו לא היה שומע את הבכי ואם הייתי מעירה אותו הוא היה קם אליה עצבני, כך שוויתרתי על העניין.כאמור, עכשיו אני בהריון פעם שניה. בחודשים הראשונים כשסבלתי מבחילות והקאות המצב היה נורא. לי היה מאוד קשה, הייתי עצבנית כלפיו וכלפי הילדה והוא הראה חוסר רגישות מוחלטת. אני לא יודעת אם זה בגלל שאני שידרתי עצבנות או בגלל שנראה לי שקשה לו להתמודד איתי כשאני חולה, לא מרגישה טוב ועיפה.בכל מקרה הוא היה עוזר לי כל יום כשהיה חוזר מהעבודה -מקלח את הילדה הגדולה,משחק איתה ועושה קניות. עכשיו כשעברו הבחילות המצב ביננו שוב חזר להיות ממש נפלא. אהבה, צחוקים ואושר. ושוב, יכול להיות שזה גם בגללי , שאנ יהפכתי להיות יותר רגועה, פחות מקטרת בפניו ועליו וכו'. יכול להיות שטוב לו שהוא אורה שחזרתי להיות האשה והאמא שהוא רגיל. גם עכשיו, הוא כל יום זה שמקלח אותה ונמצא איתה בערבים כשהוא חוזר.האמת היא שאני ממש ממש חוששת מהלידה. חוץ מהחששות שיש לי עם הילדה אני חוששת לגבי משבר נוסף בזוגיות שיהיה כמו אחרי הפעם הראשונה. אני מתכוונת להיות הפעם בחופשת לידה של חצי שנה ומוסכם עליי שאני אקום כל לילה לתינוקת כיוון שאני אהיה בבית, אך אני חוששת שעדיין הכל יהיה גדול עליי ושאני אשבר ואכעס עליו שהוא לא עוזר מספיק.הוא גם חולה ניקיון, וברור לי שאחרי הלידה הבית לא יהיה כמו שהוא מצפה, ואני חוששת מויכוחים על ניקיון. כי אני לא אהיה מסוגלת לנקות כל יום, וזה גם מרגיז לשמוע אחרי יום שלם שמטפלים ב2 ילדים, ועושים כל כך הרבה, לשמוע ויכוחים על נקיונות. אני חוששת שכדי לרצות אותו אני אסדר את הבית כל יום ובסוף אתמוטט ואכעס עליו שהוא גורם לי לזה. אנ יגם חוששת שאחרי חצי שנה כשאחזור לעבודה, אני אתמוטט שוב כשאמשיך לקום כל לילה. הוא פשוט לא קם. האם כדאי להתווכח על זה? פעם שעברה בלת ברירה הגעתי להסכם איתו שכיוון שאנ יקמה כל לילה, הוא עושה תמיד קניות (דבר שאני שנואת).אנ ייודעת שממש הארכתי אך אני ממש חוששת מהלידה ורציתי לשמוע ממך אם יש דרך להתכוננן או להפחית את החששות שלי

נועה יקרה,
תמיד לאחר שינוי משמעותי בסגנון החיים, ובארגון מחדש של חלוקת התפקידים, וכשהלחץ מתגבר, צפוי שהיחסים יצטרכו לעמוד במבחן. לפעמים זה עובד, ולפעמים זה לא. כאשר זה לא, זה אומר שבני הזוג אינם חזקים מספיק כדי לקחת אחריות על העומס הרב, או משום שלא הכינו עצמם כראוי לקראת השינוי, או שניהם.כרגע, עושה רושם שכל מה שאתם צריכים הוא להתחיל לעשות סימולציות של מה שיקרה. הכינו את עצמכם מראש לסיטואציות קשות. שני ילדים, את לא תמיד מספיקה, אחד חולה, את בלחץ, ומתפרצת עליו על דבר קטן (המציאו את הדבר הקטן שיכול להצית את זה), ואז מה הוא עושה? (ומה את עושה כדי שלא להתפרץ מדבר קטן, ומה הוא עושה כדי שלא לגרום לניצוץ המיותר?). בנו לכם תרחישים כאלה פעמיים בשבוע, וחשבו היטב איך לנטרל מוקשים עוד לפני שהוטמנו בחדרי הבית שלכם, ואם אתם לא רציניים מספיק כדי לעשות זאת, פנו לייעוץ שיעזור לכם להכין את "הרגע שלאחר הלידה".