יחסים לא שוויוניים: מה לעשות?

שלום,
אני עם בן הזוג שלי כבר קצת יותר משנתיים, יש בינינו פער של שבע שנים אני בת 27 והוא בן 33. לפני שהכרתי אותו לא הייתי במערכת יחסים ארוכה מעולם.כשהפכנו לזוג אחרי שנה שעבדנו יחד הוא עבר למקום מרוחק בגלל העבודה וניהלנו את מערכת היחסים בשלט רחוק, סופי שבוע, מעט מאוד טלפונים בגלל העבודה האינטנסיבית שלו.בשנה השנייה החלטנו שאעבור לגור איתו כדי שנוכל לממש את הזוגיות שלנו בלי המרחק אבל העומס שלו עדיין היה עצום והוא היה עייף מאוד תמיד. במהלך השנה הזו כל מטלות הבית היו עליי, בנוסף העבודה (בחינוך, זה אף פעם לא נגמר), ובנוסף הוא תמיד ביקש ממני לעזור לו בעבודתו. לרוב עזרתי בכל תקופה גם אם הייתי עמוסה כי ראיתי שהוא עובד בשעות מטורפות ולא יכולתי לחשוב בכלל על להגיד לו לא כשהוא מבקש עזרה. במהלך השנה הפעלתי לחץ שיעזוב את העבודה ונחזור לחיות באיזור הקודם.חשוב לי לציין שבמהלך התקופה אבא שלו נפטר והוא לקח את האובדן קשה מאוד.לפני המעבר הוא עדיין עבד והיה עמוס ושוב לקחתי עם עצמי את כל ארגוני המעבר והארגון בדירה החדשה והישנה, הוא הצטרף אלי אחרי שבועיים. תקופה קצת לחוצה לשנינו שהייתה מלאה במריבות. בשלב הזה ראיתי שבכל פעם שאנחנו רבים הוא מעלה את נושא הפרידה, פותר איתי את המריבות באסמאסים ונעלם מהבית כדי לא להתמודד עם המריבה מולי. כשניסיתי להגיד לו מספר פעמים שאני רצה שנפתור את הדברים בשיחה הוא כעס ואמר שאני מתעלמת מהעיקר (שזה נושא המריבה). גם בפעמים שאני כעסתי הוא העלה את נושא הפרידה. ובהמשך בעבודה החדשה שהוא מצא בכל פעם שהוא ביקש ממני עזרה ולא יכולתי לעזור הוא פירש את זה כאילו אני לא רואה אותו ושאני מרוכזת רק בעצמי.התחושה שלי היא שאני נותנת מעצמי מעל ומעבר, למרוצת שהוא עובד במקום חדש עם שעות נוחות יותר עדין כל מטלות הבית עליי (לא נוח לי עם זה בכלל.הוא תמיד מבקש ממני עזרה ותמיד ברגע האחרון ותמיד מצפה שאעשה את מה שהוא מבקש.אם אני לא זמינה או שוכחת את הטלפון זה משגע אותו והוא ממש כועס עליי ואומר שאני מזלזלת בו, בעיקר אם הוא צריך עזרה, ואז הוא גם אומר שהוא לא מרגיש ביטחון איתי כי הוא לא יכול לבקש ממני כלום ולא לסמוך עלייכשהוא כועס עליי הוא מתקשה לסלוח ואני בגלל שאני לא באמת רוצה להיפרד ואני חושבת שהכל יכול להיפתר אם נדבר מתחננת על חיי שנישאר יחד כי זה נראה לי טיפשי בכלל להעלות נושא של פרידה על הפרק.הוא מצפה שאזום דברים ושאהיה יותר מעניינת כמו שאני עם חברים שלי, אבל אני מרגישה כל כך מוצפת ועמוסה כבר שקשה לי ליזום ואפילו לא תמיד מתחשק לי.כשאני כועסת על דברים הוא אף פעםפ לא מבקש סליחה או מנסה להבין מה קרה הוא מיד כועס ואז גם בסוף אני חוזרת ומנסה לחבר את השברים כדי להיות הבוגר האחראי.אני מעולם לא מקבל ממנו מחוות קטנות של אהבה ואני כן משתדלת להשאיר לו פתקים, לתת לו מתנות קטנות, להגיד לו שאני אוהבת אותו.כשאני מנסה לשקף לו את ההתנהגות שלו הוא כועס ולא מוכן להקשיב.הוא לא מוכן לבוא איתי למפגשים עם חברים ולאירועים משפחתיים ורק אם אני משכנעת אותו הרבה זמן הוא בא ומצד שני הוא תמיד רוצה שאבוא איתו לכל דבר שיש לו גם אם אני צריכה לבטל דברים בשביל זה.אני מאוד רוצה להצליח בתחום שלי ומשקיעה שם ושוקלת ללכת ללימודים מתקדמים יותר אבל אני מפחדת שעוד עיסוק שלי יצור מרחק גדול בינינו.אנחנו מדברים הרבה על משפחה וילדים אך בפועל לא מתקדמים לכיוון הזה ואני לאחרונה בהתלבטות האם אני נמצאת במערכת יחסים טובה? האם איתו אני רוצה להקים משפחה? כי בעצם אם יהיו לנו ילדים כנראה שכל הנטל יהיה עליי? מצד שני עד שהכרתי מישהו שאני אוהבת ואני רוצה להיות איתו במערכת יחסים לוותר על זה? הוא אדם שאני מעריכה הוא חכם והוא מעניין אותי ומרגש אותי לוותר על זה?אני יודעת שכתבתי מבולבל ולא לעומק ניסיתי להציף את כל התחושות שלי ויכולתי לכתוב עוד מיליון דברים, אני מקווה שעיקרי הדברים ברורים... אשמח לעצה

סודית יקרה,
בין אם יש לו נסיבות רגשיות מקלות, ובין אם אלו רק שחררו ניצרה של קשיים נפשיים שלו, כמו שאת רואה האיש לא יציב, מאיים לעיתים קרובות בפרידה - ואולי רק כי זה פוגע בך, ולכן הוא חושב שזה יעיל כדי לזעזע אותך, דורש שליטה מליאה עליך, ואינו בן זוג שיודע לשתף פעולה או להיות שותף כזה שנותן גם תחושת ערך לבת הזוג שלו. אני מאמין לך שיכולת לכתוב עוד מליון דברים, ומעריך אותך על שלא כתבת אותם. אחרי הכל, נדמה לי שכולם מתבטאים בכך שהנתינה שלך לא מתוגמלת, ובנסיונות כוחניים של שליטה שלו.בבחירת בן זוג יש שני צרכים מרכזיים, ולפעמים השני מוזנח ונשכח. הראשון הוא אובייקטיבי - מידת ההצלחה והמוצלחות של בן הזוג, בין אם זה הופעה חיצונית וכריזמה, ובין אם זה אינטליגנציה, אמביציה והצלחה כלכלית ו/או חברתית. וכנראה את זה יש לך. השני - הוא בן זוג שיודע ומבין שאהבה היא גם נתינה, קשב והערכה של הצד השני. את זה אין לך, בין אם כי הוא לא יודע לעשות זאת, או כי הוא לא אוהב אותך מספיק. לא מספיק שהוא רוצה להיות איתך (וזה לעיתים קרובות מאד מבלבל כשרק זה ישנו). הוא צריך גם לדעת לתת מעצמו למענך, ולהתמודד מול הלחצים הפנימיים שלו. את זה הוא לא יודע, ולחיים משותפים זה לא מספיק. האם אפשר ללמוד זאת? - יתכן, אבל לבד יהיה לך מאד מאד קשה (קראי בבקשהמאמר שלי על שיפור הזוגיות). אני חושב שיעוץ זוגי במקרה שלכם הוא חיוני, או לחילופין, חיפוש בן זוג מחדש. שאומר בן זוג שיהיה, אולי, פחות מוצלח במובן הצורך הראשון, אבל הרבה יותר מוצלח במובן הצורך השני.