יחסים לא שוויוניים: מה לעשות?

שלום ,
אני ובן זוגי כבר כמעט 4 חודשים יחד ויש לנו המוווןןןןן בעיות! אבל אנחנו לא ממהרים להיפרד כייף לנו יחד (כשאנחנו לא רבים) ואנחנו אוהבים אחד את השני אולי אפילו אפשר להגיד שאנחנו אוהבים אחד את השני יותר מבחינה חברית עם משיכה פיזית וסיפוק מיני מינימאלי מאשר אהבה רומנטית ואולי גם נוחיות.יש לנו סקס ממש לא להיט אפשר להגיד אפילו די גרוע (וזה הייה ככה מהתחלה) ואנחנו מדברים על זה בגלוי ואפילו מתבדחים על המצב ולשנינו הייה סקס טוב בעבר עם בני זוג אחרים. אני חושבת שחלק מהבעיה היא שאני מרגישה מנוצלת והוא מרגיש שהוא מנצל אותי (באופן טיבעי) זה מין סקס "פשרתי כזה" הוא לא טורח הרבה פעמים להוריד ממני את הבגדים והוא תמיד מבקש שאני ארד לו (לפעמים אני כן לפעמים אני לא) אבל אני אף פעם לא עושה את זה בחשק גם כי הוא מבקש / דורש וגם כי אני לא מרגישה שום השקעה מצידו גם כי למשל הוא לא נותן או מראה רצון לתת לי מין אורלי (ובפעמיים שהעלתי את הנושא הזה הוא ישר אמר "למה את מתחשבנת איתי במיטה?" (למה לו מותר להתבכיין על כמות ועל איכות ולי לא?). זה כאילו הוא עושה איתי סקס כדי שהוא יגמור ולא כי הוא רוצה לעשות סקס א-י-ת-י גם בתחושה אין שום דגש על "האחר" ועל הסיפוק שלו אלא רק על ה"אני" והסיפוק שלי ! בטבע שלי אני מאוד לא כזאת אבל אני חושבת שהפכתי לכזאת כי הבן זוג שלי כזה, וזה יוצר אצלי המון תיסכול . ועוד דוגמא היא למשל יש לו עכשיו איזה פטריה בעור באזור המפשעה שמאוד מגרדת לו ואנחנו לא יודעים אם זה מדבק או לא אבל לא נירא שיש לו בעיה לעשות איתי סקס למרות זאת אז אמרתי "בוא נעשה את זה עם קונדום" למרות שאני על גלולות ובד"כ אנחנו בלי ואז הוא טען שהוא "לא מרגיש כלום" ובסוף הרמתי ידיים ועשינו בלי.... למה הוא לא חושש לבריאותי? למה הוא לא יכול לוותר רגע על עצמו למעני ? (זה נכון לצפות ממנו שיחשוש לבריאותי?) האם לא זו זוגיות? וכשאני אומרת לו שהוא "שקוע בעצמו ולא רואה אותי אז הוא אומר שאני לא מבינה אותו, הוא טוען שאני פסיבית ויש מצב שזה נכון אבל אני לא מרגישה שיש לי מרחב בטוח להיות אקטיבית כי גם כשאני כן נותנת לו מין אורלי אז זה לא מספיק זמן ולמה אני מפסיקה כשהוא מתחיל להנות? (למה מה שאני מסוגלת/רוצה לתת לא מספיק טוב ברמה שהוא גם צריך להתלנן על זה?) יש לציין שעברתי תקיפה מינית בעבר ועברתי טיפול ואולי זה קשור למרות שאני לא מרגישה היום שהמיקרה הזה רודף אותי או חלק מחיי היום ואני לא מושפעת ממנו אבל יכול להיות שכן אני סובלת מחוסר ביטחון בצורה עקיפה.ויש עוד מ-ל-א מקרים שלא קשורים בסקס כי למרות שהקדשתי לזה חלק גדול בהודעה לא סקס הוא הבעיה אם כי היחס הכללי שלו כלפי שלטענטי הוא לא מספיק טוב (בא לכדי ביטוי בסקס)· מזמין אותי להצטרף לתוכניות שלו ברגע האחרון למרות שידע עליהם הרבה לפני.· מבטל תוכניות איתי בלי להניד עפעף לטובת אחרות ואפילו לא מרגיש צורך להתנצל ברמת ה"מאמי יש משהו שאני יותר רוצה לעשות היום, יהייה אכפת לך אם נעשה את זה בפעם אחרת?" כי אם הוא יגיד את זה אני אקבל ואפילו לא אכעס והעלב!!!!· הוא לא מתחשב בלוח הזמנים שלי על אף שהוא יודע שאני לפעמים תלויה בו.· רואה בעיקר את עצמו.· הוא לא רוצה להצטרף אלי לאירועים חברתיים שלי אבל הוא כן רוצה שאני אצטרף אליו.את כל אלה ועוד אני לא שומרת לעצמי, את הרוב אני אומרת. אבל אני לא רואה איזה שינוי בהתנהגות הוא אומר ואני מבינה אותו שנמאס לו להרגיש כל הזמן אשם! ושאני כל הזמן צודקת.. ואני לא יודעת איך להעיר לו על היחס שלו כלפי מבלי לגרום לו להרגיש אשמה ושהוא לא מספיק טוב ואולי זה טמון בכך שאני כל הזמן נעלבת מהדברים.. אבל איך אני יכולה שלא?!אני טועה? מה אני יכולה לשנות בתפיסה שלי כדי לעזור לזוגיות?תודה וסליחה על האורך :)

ים יקרה,
לפי תאורך, את נמצאת עם בן זוג שיודע לקבל, ולא יודע לתת. שיודע לדרוש, אבל לא יודע להתחשב בצרכים וברצונות שלך. ואת יודעת את זה. הרי כתבת: "רואה בעיקר את עצמו", ולפי תאורך זה נכון, גם אם את לפעמים "מבינה" אותו (שנמאס לו להרגיש אשם). אני מתרשם שאולי הוא מבין שאת מרגישה רגשי אשם בקלות, כך שלחמוק מהנסיונות שלך לומר לו מה רצוי גם לך, הכי קל מבחינתו בעזרת האמירה שהוא מרגיש אשם. ואז את מתקפלת. בזוגיות, פעמים רבות ה"טריק" הוא לגרום לצד השני, כאשר הוא לא בסדר, להרגיש אשם, מבלי להתלונן. כמו לומר שאת פגועה מכך שהוא לא מתחשב בך, או מכך שהוא לא עושה למענך דברים שאת רוצה, ולא להכנס לויכוחים על צדק ואי צדק. אם הוא לא יודע להרגיש אשם כאשר הוא לא בסדר, גם כאשר את לא מתווכחת איתו ולא טוחנת לו, יכול להיות שהוא פשוט אגואיסט, שלא מעוניין ולא רוצה בנתינה הדדית, אלא בלקיחה בלבד.כרגע, את נהנית ממנו מדברי םמסויימים, אבל לא מהנתינה שלו. הוא יכול להיות מוצלח מאד בכל מיני מרכיבים של הצלחה (נראה נפלא, משודרג כלכלית ועוד), אבל מבלי שום חשק לתת דבר לבת הזוג שלו. הסקס וחוסר הדאגה לך בהנאה שלך ובבריאות שלך הם רק דוגמא. מה המסקנה? – שתקראי שוב ושוב הן את המכתב שלך והן את התשובה שלי. לאחר הקריאה החמישית או העשירית, אולי כבר תדעי את התשובה.

ד"ר אורן תודה על תגובתך,אני רואה את מה שאתה אומר ואני מסכימה באופן עקרוני כי הרי זה מה שאני כבר חושבת ויודעת בעצמי ומאוד קל לי להתלונן :)יש בנינו חיבור עמוק וביסודו והוא בן אדם טוב שאוהב לעזור לאחרים עם משיכה עזה לאנשים שסובלים ממחלות נפש ורצון לטפל בהם ולעזור להם, הוא מאוד רוצה לעזור ולהציל את כל העולם (גם ילדים של אחרים) וגם עבד בזה, אוהב בעלי חיים והוא אימץ כלב מהרחוב ומטפל בו כבר הרבה שנים.. לא נירא לי שמדובר פה באגואיסט אלא לפי דעתי בבן אדם שקשה לו לתת מסיבה כלשהי למי שקרוב אליו ומאוד קל לו לתת למי שרחוק ממנו. (אולי מהילדות) מהסתכלות על התקשורת שלו עם אנשים אחרים אני רואה שבנפשו הוא סוג של מטפל, אבל כמו שאומרים "הסנדלר הולך יחף" ומאוד קשה לו להיות רגיש כלפי כפי שהוא רגיש כלפי אחרים.אם המצב ימשיך כמו שהוא יהיה לי מאוד קשה להמשיך אבל הייתי רוצה לנסות לפתור את זה לפני שאני מרימה ידיים ולגרום לו לראות אותי אבל בגלל שאנחנו רק 4 חודשים יחד נירא לי קצת הזוי ללכת לטיפול זוגי.לפי דעתי יש פוטנציאל אחרת לא הייתי נשארת עד עכשיו, אך האם כדי להשקיע ?

ים יקרה,
אני מבין לכן מהיכן הבלבול. כי... מי הוא באמת? אבל בהחלט יכול להיות שהוא כך כלפי אנשים אחרים, אבל לא כלפי בת זוג. למה? – לא יודע. לפעמים זה קשור לתפיסה של נשים באופן כללי, מה שמתבטא כלפי בנות זוג ולא כלפי נשים אחרות. זה יכול להיות קשור, למשל, להשפעת יחסיו עם אמו, להשפעת חברים מגיל צעיר או כתוצאה של חשיפה לפורנו בגיל מוקדם. לא אוכל לענות לך, לכן, לגבי הסיכוי שזה ישתנה. בודאי ללא טיפול. את יכולה לנסות ולבדוק עוד חודשיים, אם תרצי, עם הסיכון שאת נועלת את רגשותייך יותר כלפי מישהו שאינו מוצלח כבן זוג, ורק אז להחליט, אם להיפרד או ללכת לטפול זוגי. כפי שתארת זאת, אני לא בטוח שזה ישתנה לבד.