יחסים לא שוויוניים: מה לעשות?

שלום
1 ד"ר חסון, רשמתי לאימל הפרטי שלך מאחר ולא ידעתי בתחילה לאן, אז אני רושמת גם לכאן.יש לי בעיה רצינית, ואני כתבתי הרבה אז ראשית אני מצטערת.אני גננת ובעלי סטודנט תואר ראשון. נשואים שנה וחצי וביחד אנו כמעט 5 שנים.אני 31 והוא 29.מאז שסבתא של נועם נפטרה (של בעלי), אנו חווים הרבה משברים,לפני חודשיים זה קרה.נועם הכריח אותי לעבור לגור בבית סבתו שנפטרה, כבר בפברואר למרות שאמרתי לו בוא נעבור בשנה הבאה, הוא סרב ואמר את עצלנית, אמרתי לו נכון אני שונאת לנסוע, זו הסיבה שעברתי למקוםx,ממקוםY- למרות שהאחד רחוק מהשני ב- 12 דק', אך העבודה במקוםY.למרות שאני יודעת שזו טעות( לפני 5 חודשים עברנו והוא רב איתי על כך, למרות שהוא הסכים מהתחלה), אך זה לא האישו, בודאי שאני לא יאהב לנסוע לחיפה כל יום, מה עוד שאין עבודות בתחום שלי בחיפה, ניסתי רבות לעבוד שם,נועם אמר לי אין בעיה תיסעי לגן מרחק שעה מחיפה אח"כ לעבודה במקוםYשימי את האוטו ברכבת וסעי לחיפה ואח"כ אוטובוס לסבתא, אני בכיתי, איך הוא חושב רק על עצמו, בסך הכול למה אני עובדת קשה, בשביל שנינו.מה אני אגיע בשמונה הביתה ויסע בשש בבוקר למחרת?אמרתי לו בסדר אני אעבור, אך אני אבטל חלק מהעבודות, יעבוד כמו אימא שלו שהייתה עובדת עד שתיים וחוזרת הביתה, והוא יממן אותי, אני ארוויח 2000 ש"ח, כי לא כל עבודותיי דרך משרד החינוך, עבודה אחרת לא שווה כי לא ישלמו לי נסיעות לחיפה,הוא נבהל ואמר אז שנה הבאה.דבר נוסףנועם עשה פרצופים להוריי, הם דיברו איתו והוא לא ענה להם\ הכול התחילכאשר הוא הכתיב להוריי איזה סלון לקנות , סלון במחיר גבוה עבורם 9 אלף\הם לא האשימו אותו במהומה, הם אנשים דורשי שלום,נועם כל הזמן אמר זה האשמה שלי, תקנו את הסלון.(לפני שהם הלכו לקנות)אח שלי אמר לו מדוע הוא הכריח אותם לקנות את הסלון, להורי אין את הכסף הזה.כנראה שנועם נפגע ולכן עשה פרצופים להורים שלי והם נפגעו.בבית אמרתי לו שאמרת לא אכפת לך לקחת את האשמה- הוא אמר שילכו להזדיין.אני מאוד כעסתי על ההתנהגות הזו\ מאוד כאב לי איך הוא מתנהג, אמרתי לושהוא לא יתערב להוריי יותר\ מה עוד שהם לא ביקשו את התערבותו.ההורים שלי חלשי אופי\ הם הקשיבו למרות שפניהם האדימו לפני הקנייה, לבסוף הגיע הסלון היום.דבר שני- אמא שלי ראתה אותו שבועיים אחרי, ואמרה לו טוב לראות אותך בלי הפרצופים, נועם התעלםולא אמר כלום.ציפתי שיגיד לה שהוא מצטער, או שלא תתייחס הוא במצב רוח לא טוב, במקום זה הוא המשיך לעשות פרצופים.אמרתי לו שחשוב ,לי שהוא יגיד להם משהו(אמרתי לו את זה לא לידם),, אך הוא כמו ילד קטן אמר אל תבואי להורים שלי ואני לא אבוא לשלך,ואמרתי לו מדוע דברים שחשובים לי הוא מבטל, אז אני גם לא אבוא לגור אצל סבתו,הוא איים... נראה מה יהיה אם לא תבואי, אח"כ כל השבוע דיברנו אך ללא רגש,בחתונה של חבר , נועם ישב ליד אחרים בשולחן ולא לידי, כולם שאלו אם אנחנו נשואים כמובן?רציתי לרקוד עימו אך הוא לא רצה, כמובן שהכרתי מישהו שם ורקדתי איתו\בדיעבדנועם אמר שהוא לא ישב, כי הוא לא רוצה להיות בדיכאון, אמרתי לו שזה לא משנה, כביסה מלוכלכת לא מוציאים.באותו לילה ההיית עצבנית, אמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו למחרת,בלילה אחרי הוא הגיע מאוחר, בכוונה, זה היה יום שישי, הוא היה אצל הוריו למרות שהם לא היו בבית, אך נראה לי זה בכדי לעשות דווקא, כמו תינוק,טוב למחרת דיברנו ,שבת, סוף סוף כמו בוגרים, הוא אמר שהכול נובע, כי אני לא שכחתי אתהטיול באוסטרליה בו נועם הנהיג את אופן הטיול עם הרבה הליכה עם 4 חודשים באוהל, עםמשא כבד על הכתפיים, בכיתי כל יום גם מהרצון להיות בחברה כל הזמן ההינו לבד, רציתי שיעשה משהו, נלך לניו זילנד או משהו כזה והוא לא התחשב, אמרתי לו שנכון, אילולא היה מפנים את הפתרון שהיה, להקשיב, להגיע לפשרה, ולא לאנוס את האחר לעשות דברים שהוא לא רוצה.וכמובן לפתור את הדברים בדרכי נועם ומהר, ולא לחכות עד שמישהו ישבר,ואז אמרתי לו גם לגבי המעבר לסבתא, מדוע לא מצאת פתרון שיהיה גם לי טוב, ורק רואה את עצמך, אם קצת הייתה בא לקראתי, הייתי שמחה, ועוזרת לך.אח"כ עוד בעיה, השלמנו, הוא רצה להיות אצל אימא שלו, יש לו כרגע מצוקה לאימא, אמרתילו שאחותי מגיע זו מרחובות עם האחיינים, בוא נדחה את הביקור להוריו שבוע אחרי,, הוא הסכים הוא רצה לאכול שישי אצל הוריו ואז יגיע מאוחר להוריי,אמרתי לו בסדר, פתאום מתקשר בתשע, יצא מהוריו, אמר שיש מפגש חברים בחיפההוא רוצה ללכת|(הוא ידע זאת מארבע), אמרתי לו תעשה מה שאתה רוצה, אך לי חשוב לבלות איתו את שישי, גם ככה אני חוזרת כל יום בשבע,ויש לי עוד להכין מערכי שיעור,נועם חזר למקוםYמרחק 40 דק' נסיעה , ואח"כ אמר שיסע לחיפה שוב, יהיה איתי קצת זמן ויסע, אמרתי לו אם היה כל כך חשוב לנסוע למסיבה, יכול להגיעאלי יותר מוקדם, אמר שלא יוותר על ארוחה אצל אימו,אמרתי אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאירה שלמה, בסוף אמרתי לו שאגיע איתו כי זה בבית של מישהו ולא בחוץ בפאב, אמר לי בסדר התארגנתי 10 דק', אח"כ אמר מאוחר והוא לא נוסע, היה עצבני וקריר אלי, התעצבנתי אמרתי לו שמותר לו אם אין לא רגש אלי, והואמרגיש רווק ללא מחויבות, אז הוא אמרכן, אמרתי לו אפשר לקדם תהליכים, אמר לי את לא מאיימת אמרתי לו שאני לא, אבל אם נגמר לו מדוע לסבול.אמרתי לו שאני לא כועסת עליו, .הוא אמר שהוא כועס על עצמו היה צריך לישון אצל הוריו ולא לבוא אלי.אמרתי לוהדברים שאנחנו חווים, היו נפתריםאם רק היה אוהב, שאלתי אם יש לו רגש אמר שכן.רקע קודם לילה אחד , שבוע לאחר הריב עם הוריי, הוא בכה בהתחלה ואמר לי שהוא סתם מאשים אותי הכול בגלל שסבתא נפטרה.הוא בכה כל הלילה, אח"כ שרציתי שיגיד סליחה לאמא שלי הואהמשיך להיות ברוגז.דבר נוסף נועם כל הזמן בבית, 5 ימים בשבוע כמעט, לומד ועובד מעט במחשב לחברה, נראה לי שהרבה מהכעסים גם נובעים ממצבו, אמרתי לו שימצא דרך לעבוד בחוץ, הוא התחיל להגיד שככה לא יתנו לו רכב בהמשך, אמרתי לו תעשה את זה לעצמך.(הוא הרי ילד טבע)הוא כל הזמן חושב על טיול לנאפל, חודשיים, מרב השיגעון שהוא בבית, אותי זה מרגיז למה שישאיר אותי לבד, הוא אמר תבואי, אמרתי למסעות אני לא מגיעהאך לדרום אמריקה לא אכפת לי, רק שאמר שאין מספיק כסף.בסוף הוא אמר שילך לחמישה שבועות, גם זה מעצבן אותי.אתמול הייתי חולה, זה לא הפריע לו לבוא ב 10 מאמא שלו, למרות שהתקשרתי בשמונהואמרתי לו אם הוא היה חולה הוא היה מצפה שאטפל בו, הוא אמר שאני צודקת.כשהגיע הביתהאני בכיתי ואמרתי לו שנמאס לי לסבול, מה שאני לא עושה הוא לא מגיב, אמרתי לו בוא נפרד, וכרגע לך לאמא שלך שישי שבת.הוא הלך.דבר נוסף שמטריד הוא כרגע לא שוקל לגדל ילד, והזמן מתקתק, הוא טוען שאין לו כסף וזמן לכך.ואינו יודע מתי כן, אני מפחדת כי מבחינתי השעון מתקתק וגם אנני רוצה להיות אמא זקנה.קשה לי עםהאגואיסטיות-אגוצנטריותאי הפשרנותילדותיותעקשנות, חייבים לעשות את מה שחשוב לו.כשיש ריבים לא מנסה לפתור, אני כל הזמן צריכה להתחנף.בכל מקרה אני אפנה לטיפול זוגי, האם את מכירה דרך לטיפול שהיא זולה.כרגע נועם לא רוצה להגיע לטיפול.מה לעשות? חשובה לי אהבה איתו אך לא בכל מחיר.תודה על ההקשבה והסבלנות.

מייטל יקרה,
אני מודע שקראתי את החצי הראשון ואת הסוף. המכתב שלך ארוך מדי, וגם אם אני כותב מהר, מחכות לי פניות נוספות. הבנתי שבן הזוג שלך דומיננטי מאד ולא מתחשב בך ובצרכים שלך, כך שהעשייה המשותפת יוצאת על חשבונך בתחומים שונים, ואפילו על חשבון הורייך. בשל הקשיים הרבים והשונים שביניכם, ובשל התקשורת הלקוייה וחוסר האמפתיה שלו שאת מדברת עליו, אתם אכן זקוקים ליעוץ זוגי, כי עושה רושם שבלעדיו תהיי אומללה. אני לא רואה אצלך כרגע את האומץ להפרד ממנו, אבל אולי זה יבוא בתוך שנה או שנתיים, אם לא תביאו ילד קודם. טיפול זול אפשר למצוא בקופת חולים. נסי לבדוק שם. ואם לא תמצאי שם טיפול זוגי, ואם יעוץ זוגי פרטי יקר לך מדי, חפשי טיפול פרטני עבורך דרך קופת חולים, כי ההתנהלות הנוכחית גובה ממך מחיר כבד. לפחות שתקבלי סיוע בהתנהלות שלך איתו.

למה כוונתך שניפרד שנה או שנתיים? האם גם אחרי ייעוץ זוגי? או הכוונה בלי טיפול זוגי, נפרד.בנתיים כבר חודש אנו לא גרים יחד, מאז התקרית, הוא אצל הוריו ואני אצל הוריי, הוא לא רצה לחזור מאז שאמרתי לו ללכת אל הוריו.אנו ביעוץ זוגי, אני כרגע במצב מבולבל, אני כרגע לא רוצה לחזור לגור, ומצד שני קשה לי לאזור אומץ ולהתגרש.מה עושים?