יחסים לא קלים: עצות ופתרונות

אני לא יודעת מאפוא להתחילאולי מהסוף...?אנחנו בני 36 עם ילדה בת שנתיים וחצי חמודה ומקסימה, וזה הדבר היחידי שמקסים כרגע בחיים שלי.בן זוגי מצליח לאורך זמן ובצורה מאד שיטתית לגרום לי להרגיש אפש מאופס, הדבר התחיל עוד כשהיינו חברים כ"אמירות פולניות" מצידו לגבי (כל מני תלונות על חוסר תשומת לב שהיו לא נכונות בעליל) וכל מני "מריבות קטנות" כדי לקבל יחס או אני לא יודעת למהזה רק הלך והחמיר והגיע למצב שכיום כשהוא נכנס הביתה יש מתח באוויר וכל ערב מתי שהוא הוא מתחיל לריב ולהתווכח על כל דבר ועל כל נושא מקטן עד גדול בדישדוש אינסופי שיכול להמשך גם 5 שעות...במהלך ה"מריבה" היזומה הזו הוא בד"כ מאשים אותי בכל מני דברים קטנים ודבילים וממשיך בהעלבות אישיות, לא אחת שמעתי אותו אומר לי כמה כל המריבה בגללי, ואיך אני תמיד הורסת לו את הערב, ושאני מטומטמת, דפוקה, כמה היתה לי ילדות עשוקה, ההורים שלי ככה ... והמשפחה שלי ככה... ובעיקר עושה מה שאדם קרוב ואהוב לא אמור לעשות - לוקח נקודות חלשות ומשתמש בהן בצורה נבזית ושפלה וליד הילדה שלנו.כמובן כשאני רוצה להגיב הוא טוען שכל מה שיש לי להגיד זה תרוצים או לא רלוונטי ומשתיק אותי (גם ככה תרבות הדיבור שלו זה לדבר ו"לדרוס" את הדובר מולו בלי להקשיב עד הסוף כי "הוא יודע מה רוצים להגיד לו" כבר מהתחלה). מגעיל ומתנשא , כבר אמרתי?הוא נישל אותי מכל אנרגיה חיובית קטנה שהיתה בי ונשארה בי רק מרירות דמעות חנוקות בלי סוף, ועצב רב. והתחלתי להתייחס לסביבה שלי (פרט לילדה) בריחוק כי פשוט אין לי כוח לאף אחד גם לא לחברות הטובות שבטוח יכולות להיות כתף לבכות עליה אבל אין לי כוח לעצות שלהן ממרומי זוגיותן המוצלחת.ניסיתי ללכת איתו ליעוץ זוגי. מצאתי את עצמי משלמת על זה לבד (יש לנו חשבונות נפרדים) והוא לא שיתף פעולה כי לדעתו "הבעיה היא בי בלבד ולא בו"אני לא רוצה לפרק בגלל הילדה, לפחות עד שהיא תגדל, אני גם לא רוצה לתת לו את הפריווילגיה להיות רווק חופשי כשאני אהיה תקועה עם הילדה והגידול שלה לבד.כרגע אני מרגישה שהוא ממית אותי רגשית ונפשית ושאני מתפרקת. לאחרונה אני ממש צריכה להתאמץ כדי לתפקד כרגיל ואני בוכה המון (לעצמי...)מהההה לעשות?המון תודה.

מיואשת יקרה,
יש כמה רבדים למכתב שלך. הראשון הוא היחסים הלא קלים, בלשון המעטה, שביניכם. את מגלגלת את הכל אליו, לפחות לפי המכתב – ואולי זה נכון. משהו כואב לו, משהו לא עובד לו, בבית או בחוץ, ואני לא יודע מה. לא התייחסת במילה אחת לאושר החסר שלו, ומה באמת הוא רוצה ולא מצליח להשיג בחייו. הוא מגלגל את הכל אליך, לפי מכתבך, ומאשים אותך בכל הרע שלו. כאן לבד, ראינו שני רבדים: האחד – חוסר שביעות הרצון שלו ממשהו, והשני – ההאשמות שלו כלפיך, וההאשמות שלך כלפיו על כך שהוא לא מרוצה ורק מחפש לריב.הלכתם ליעוץ זוגי, ואני לא יודע לכמה זמן, ואם הוא נמשך. אני מבין שלא. אבל לפחות לפי דבר אחד אני יכול לראות שאת לא "נקייה", וזה העובדה שעינך צרה בו. אם אחת מהסיבות העקריות לכך שאת לא רוצה להיפרד ממנו היא שלא תהיה "לו את הפריווילגיה להיות רווק חופשי כשאני אהיה תקועה עם הילדה והגידול שלה לבד", משמע שהכעס מניע אותך, ולא טובתך, וגם לא טובת הילדה. חיים ביחד עם מריבות מתמידות אינם יכולים להיות לטובת הילדה.צאי מהכעס, צאי מהיאוש, והתחילי לחפש פתרונות. ואם היעוץ הזוגי הזה לא עבד, חפשי אחר. עשי סקר שוק. בדקי קודם, עד כמה שאפשר, לאן את הולכת, ואם האיש שלך יסרב ללכת, התחילי ללכת לבד. בין אם הוא יצטרף אחר-כך ובין אם לאו, תלמדי דברים רבים על שניכם, אולי אפילו תצליחי לשנות משהו בהתנהגות שלו, ובודאי שתוכלי ללמוד טוב יותר איך להתנהל ומה לעשות. כרגע, את בשלב שבו את שוטפת את עצמך בכעס וברחמים עצמיים, ושניהם לא מובילים אותך לפתרון

אני אנסה לקחת אתהדברים שלך למקום מועיל ולעשות עם זה משהואאולי באמת ללכת ליעוץ בעצמי שהוא יצטרף אח"כתודה