יחסים: כשדעת האם משפיעה

שלום רב,
אני ובן זוגי במערכת יחסים מזה כחצי שנה , זוג צעיר בשנות העשרים, בהתחלה הזוגיות היתה טובה ומקסימה.עם הזמן התעוררו בעיות אך למדנו לתקשר ופחות לריב ובאמת הגענו לתקופה ממש טובה.אך בזמן האחרון שוב, דברים מכעיסים אותי, לא תמיד יש לי הרבה סבלנות, ובעיקר אני מרגישה מתוסכלת מכל מיני התנהגויות שלו ודברים שמפריעים לי.אני אתן לך דוגמא: כשאני חולה, הוא מתרחק ממני, מציע אף שלא ניפגש ע"מ שלא אדביקו או מישהו מהמשפחה שלו.זה מעליב אותי מאוד מאוד ואני בוכה עם עצמי בגלל זה.אני מרגישה שכשהכל בסדר באמת אני רצויה וכיף לנו, אך כאשר אני חולה הוא דואג להרחיק אותי מביתו.יש לי פצע גדול בלב שלא נותן לי לשכוח את זה, קשה לי לעבור לסדר היום.מעבר לכך, אמא שלי לא אוהבת אותו.היא אומרת שהיא רואה " בחור עם בעיות" - ואין ביניהם תקשורת טובה, או בכלל אין ביניהם תקשורת.כל דבר שאני אבקש הוא יהפוך למסובך בטענה שזה מורכב, שהוא לא יודע.מעבר לזה תמיד הייתי הילדה של אמא שמקשיבה לה ופתאום שהיא לא אוהבת את הבן זוג שלי זה מעמיד אותי במצב שאני מרגישה שאני מאכזבת אותה, ולכן גם הבטחון שלי בקשר הלך לאיבוד מעט.האם אני מגזימה בתגובותיי?האם זה ליגיטימי להתרחק מבת זוג בגלל חולי?הרי תמיד בסרטים אומרים " בבריאות ובחולי" , במציאות זה לא כך?אני מבולבלת ולא מצליחה לעשות סדר במחשבות שליתודה מראש,

מתוסכלת יקרה,
לא כתבת את גילכם ולכן לא הכל ברור. כלומר, כשהוא מרחיק אותך מהבית כשאת חולה, האם זה משום שיש לו ילדים מנישואים קודמים שהוא דואג להם? האם זה הוריו? האם הם מבוגרים מאד שבריאותם היא דבר שביר, או אנשים צעירים יחסית ובריאים?ובכל מקרה, הקשר שלך עם אמך מפריע לך. את רואה דברים דרכה, ואת מפסיקה לסמוך על עצמך. מתישהו בחיים מגיע שלב שבו את צריכה לסמוך על עצמך, שאת יודעת טוב יותר מהורייך מה טוב עבורך. וכשזה קשה לך, כל דבר קטן ביחסים עם בן זוגך הופך להיות גדול יותר, כי מה שאמך אומרת לך מהדהד בראשך, ומועצם, גם אם בעינייך זה לא משהו משמעותי ביחס לדברים האחרים והטובים שבעינייך הרבה יותר חשובים. אז אולי את צריכה לחפש בן זוג שיתאים לטעמה של אמך ולא לטעמך.