יחסים חדשים: פחד מדחייה

שלום,
הכרתי לפני כחודש בחור בן 20 (אני בת 19). יצאנו פעם אחת והיה ממש מדהים...היה חיבור כ"כ טוב שהיינו יחד מ20:00 בערב עד 3 לפנות בוקר ולא רצינו להיפרד.. אחרי הדייט המוצלח הזה מאחר והוא בצבא ואני גם לא יצא לנו להיפגש אבל התגעגענו מאוד אחד לשני ודיברנו בטלפון והודעות.. אחרי שבוע ניפגשנו שוב.. שוב היה מדהים, ודיברנו על הרגשות שלנו. הוא אמר לי שהוא מתאהב בי ואף פעם לא הרגיש ככה והרגשתי שזה אמיתי.. וגם אני בעצמי התחלתי להתאהב בו.. הבעיה התחילה אחר כך. יום אחרי שנפגשנו הוא פתאום נהיה נורא מרוחק ממני בהודעות.. עונה רק אחרי הרבה זמן וגם אז דברים יבשים. דברנו בטלפון והוא התנצל והסביר שבד"כ הוא רגיל להיות מאוד סגור ומכני עם אנשים והקשרים הזוגיים שלו עד עכשיו היו רק לכיף ולהעביר את הזמן. וכשהוא בבסיס בצבא הוא סגור עם כולם וקשה לו לעשות את המעבר הקיצוני הזה מסגירות וטכניות לפתיחות איתי. ומכיוון שלא היה לו משהו אמיתי הוא נבהל פתאום להרגיש אליי כ"כ הרבה כי הוא מפחד להיפתח ואז אם להיפגע ולהישאר בלי כלום ולכן התרחק.. והוא גם ביקש ממני להבטיח לו שלא אעזוב אותו לעולם ועם זאת אמר שזה לא הוגן שאבטיח לו כשהוא כל הזמן מתרחק. נפגשנו לאחר יומיים, סלחתי לו , שוב היה מדהים וכיף ושוב לאחר יום הוא התרחק ממני.. בהודעות, בשיחות, פחות התעניין, הסתגר בתוך עצמו..לאחר הפגישה השלישית לא נפגשנו שבועיים. במשך השבועיים האלו הייתי נורא מתוסכלת. הרגשתי שאין לי יציבות, שאני לא יכולה לסמוך עליו ולהיפגע. כי מצד אחד הוא רוצה אותי אבל מצד שני ברגע שאנחנו לא יחד פיזית הוא מפחד ונבהל ואז אני נפגעת. היום נפגשנו ולא יצא לנו לדבר על הדברים.. שנינו היינו מאוד מרוחקים אחד מהשני.. הוא כי הוא כזה ואני כי אני מפחדת להיפגע ממנו שוב אז זו הייתה התגובה האוטומטית שלי. יצאתי מהפגישה איתו מאוד מהורהרת. פעם כשהיינו נפגשים הייתי שמחה, מאושרת עד הגג ועכשיו הוא רק גורם לי לדכדוך ותהיות.. דיברתי איתו, אמרתי לו את כל הדברים האלה והוא אמר שהוא נורא משתדל לעבוד על עצמו ולהשתנות כי הוא לא רוצה לאבד אותי.. ועכשיו אני באמת לא יודעת מה לעשות... ושואלת לעצתך.. האם נראה לך שאני צריכה לעבור איתו יחד את התהליך הזה של השינוי? או שזה דבר שהוא צריך לעשות עם עצמו ואם אהיה איתו אני רק אפגע וגם אפגע בו ? אני לא יכולה להבטיח לו שלא אעזוב אותו.. כי אם יהיה לי איתו יותר רע מטוב בסוף אני אעשה את זה.. וזה צעד שאני שוקלת לא מעט.. מה אתה ממליץ לעשות..?

מאוהבת יקרה,
עושה רושם שאת מאמינה בו, וחוששת גם יחד. אתם בתחילת הקשר, ואת עדיין לא מכירה אותו. בהחלט ייתכן שהוא גלוי איתך וחושף עצמו יותר מכפי שעשה בעבר, אבל את צריכה סבלנות וזמן. ובעיקר - את צריכה לא לפחד מכך שבסוף זה לא יעבוד. הקושי הרב ביותר בתחילת יחסים הוא הפחד מדחייה, בתנאים של אי ודאות - כי את לא מכירה אותו מספיק, ובעיקר, כי את מכירה את עצמך וחוששת שתיפגעי קשות ושיהיה לך קשה להתמודד עם דחייה. זה הדבר העיקרי שצריך להתגבר עליו, והוא בכלל לא קל. אם לא תעשי זאת - את עלולה להפסיד משהו טוב, אולי רק בגלל הפחד. ואני אומר "אולי", כי את לא באמת יודעת שזה משהו טוב. תדעי רק יותר מאוחר. לדעתי - תני לו זמן. ככל שתקלי עליו, כך יהיה לו קל יותר להתמודד עם השדים שלו.

תודה על התגובה..זה נכון. אני מאמינה ועם זאת חוששת.ניפגשנו אתמול ודברנו..בהתחלה פשוט שפכתי את לבי..אמרתי לו שקשה לי חוסר הוודאות והיציבות שבלהיות איתו.. שכשהוא לא מתקשר איתי במשך מספר שעות או יום שלם אני לא יכולה לדעת אם הוא חושב עליי ואם אני חשובה לו ושאני מרגישה שיש בין שנינו משהו מאוד טוב שאנחנו מפספסים בגלל הפחד שלו להיכנס לזה.שאנחנו כמו מתחבאים מאחורי שתי חומות כשבחוץ יש עולם יפיפה שאנחנו יכולים להרגיש..הוא הקשיב והקשיב במשך שעה..ואז היה מאוד קר ומחושב ואמר שבכנות הוא לא חושב שזה כ"כ פשוט כמו שאני עושה מזה. שיש לו הרבה בעיות עם עצמו שהוא עוד לא פתר (כי הוא בן 20) ושהוא רוצה ללכת לפסיכולוג בקרוב כדי לדעת מה המקור שלהן. שיש לו ביקורת עצמית מאוד גבוהה והוא לא חושב שאני זאת שצריכה לעשות אצלו את השינוי אלא איש מקצוע..שמצד אחד המוח שלו מאוד מאותת לו לוותר על הקשר הזה ועד עכשיו בקשרים הקודמים שלו הוא פשוט היה ממציא תירוצים לעצמו (היא כפייתית, אני לא נמשך אל ההיא) ואז חותך.אבל במקרה שלי הוא מרגיש אליי משהו חזק יותר והרגש שלו מורה לו אחרת.אז הוא לא מסוגל לשקר לעצמו באיזה תירוץ עלוב ומבין שהבעיה היא אצלו. והוא לא מסוגל לוותר עליי.ולבסוף אמר שהוא מבין ורוצה לעשות שינוי בעניין הסגירות שלו. כי גם בכל שאר הקשרים שלו - עם חברים ומשפחה הוא כזה. מסתגר בתוך עצמו ויכול לא לתקשר במשך שבועות שלמים.אבל הוא יודע שכרגע כשהוא בצבא בתפקיד ניהולי (סמל) הוא לא בתקופה שהוא יכול ליצור את השינוי הזה. כי בשביל להשתנות ממש צריך להתפרק קודם.והוא לא יכול להרשות לעצמו בתקופה הזו להתפרק.ולכן שאל אם אני מסוגלת להנמיך ציפיות, להבין שזה כרגע מה שיש.שהוא כן ינסה קצת יותר לדבר.אבל שאני ממש לא אצפה לשינוי גדול ומה שיש הכוונה שיכול להיות יום שלם למשל שלא נדבר.ובקיצור לקבל אותו כמו שהוא. כי כמו שלי קשה להתאכזב ממנו כל יום מחדש , לו קשה התחושה שהוא מאכזב אותי ופוגע בי כל פעם והוא לא יוכל להחזיק מעמד ככה..הרגשתי שאיפושהו בראש הוא כן קצת ויתר עליי ואני עליו.. כי השיחה ביננו הייתה נורא קרה וטכנית. הייתי מנותקת מהרגשות ומעצמי ולא הצלחתי לראות בו את הדברים החיוביים שראיתי בו בהתחלה אלא רק דמות מאכזבת מנוכרת ומרוחקת.. אבל אולי כי השיחה הייתה קשה. אז אני לא צריכה לייחס לזה יותר מדי חשיבות.כרגע החלטנו שאנחנו עושים שבוע נסיון שבשבוע הזה הוא מנסה קצת יותר לתקשר ואני קצת יותר להנמיך ציפיות.. ואנחנו לא מדברים על ה-נושא הגדול. אלא שמים את זה בראש ומתנהלים "כרגיל". אני מצליחה לצפות פחות.. וכותבת לו מדי פעם על דברים נחמדים שקורים לי, הוא על דברים שקורים לו.. מדברים באיפוק אבל אני מרגישה יותר רגועה באמת אחרי ששמנו את הדברים על השולחן..ואני חושבת עם עצמי, האם להיכנס לזה זו התאבדות מבחינתי? האם אפשר בכלל ליצור קשר כזה של לדבר פעם ב... ולא להיות מספיק פתוח עם בן הזוג, כי הרי קשר טוב לדעתי מבוסס על פתיחות? האם הוא בעצם די מוותר עליי ואני לא מספיק חשובה לו כדי שיתאמץ יותר? האם אפשר באמת להנמיך ציפיות ולהאמין בזה? מה עליי לעשות? אשמח לקצת תובנות ממך.. תודה

חשבתי עוד על הדברים.. וזה פתאום מוזר לי.אני לא חושבת שהוא מאוד מאוד מתוסבך..ש לו קשיים של פתיחות ושל יצירת קשר ואני לא מזלזלת בהם. אבל מחיבור בין האינטואציה לנסיון שלי אני מרגישה שזו בעיה קלה יחסית.כמובן, הכל יחסי.. אבל משהו שאם יהיה מספיק חשוב לו להשתנות למען עצמו או כדי לא לאבד אותי הוא יוכל לעשות.כיבדייטים הראשונים הוא נפתח מאוד. דיבר איתי על הרגשות שלו, על ככה שעד היום הוא תמיד היה נורא אטום ואיתי הוא לא מצליח לעצור את עצמו מלהיסחף ולהיפתח אליי, הראה אכפתיות אינסוף.. ראיתי שיש בו את כל זה. שאנחנו טובים ביחד. כי גם אני הרגשתי ככה. גם אני אדם שלא קל לו להיפתח ואיתו משהו השתחרר בתוכי.וההרגשה שלי עכשיו היא שהוא מאוד נבהל מהרגשות ההתחלתיים שלו ופתאום הסתכל על הקשר בעין יותר ריאלית וההסתכלות הזו הובילה להתרחקות שלו. אבל שעם מאמץ נוכל לחזור ולהיות קרובים כמו בהתחלה.. כי יש את זה ביננו. אבל בגלל הרבה סיבות אבדנו את זה.ואולי הוא פתאום הבין שאני לא מספיק חכמה\מעניינת\רגישה\ אנא עארף בשבילו. ולכן מתרחק.אני באמת לא יודעת. אבל פתאום כשאני מהרהרת עוד בדבר משהו פה מסריח לי. הוא כנראה לא לגמרי אמיתי איתי.אז מה כדאי לעשות עכשיו? לקחת את זה לאט? לנסות לשחזר את מה שהיה בהתחלה? לחתוך? אני לא רוצה לוותר על משהו טוב... וגם לא רוצה לשקר לעצמי שזה טוב אם זה לא...

מאוהבת יקרה,
טוב מאד שדיברתם. זה חשוב. אבל אתם רק חודש ביחד. חלק גדול מהזמן הזה הוא לא כאן, כי הוא בצבא וראשו עסוק בעניינים אחרים. האם הוא פנוי בזמן שהוא מגיע להיות רק איתך? האם הוא נלחץ מהדרישה שלך (האם יש כזו?) להיות איתו זמן רב מכפי שהוא רוצה, כי אולי הוא רוצה או מרגיש צורך להיות גם עוד קצת עם חברים או משפחה?אתם רק חודש ביחד, ואולי לך יש יותר זמן ואולי גם יותר ראש לחשוב על הקשר מאשר לו, ואולי יש דברים שהוא לא אומר לך, כדי שלא לפגוע בך, ואולי דווקא כדי שלא תברחי לו, בעיקר כאשר הקשר טרי, והוא עדיין לא מכיר אותך מספיק לעומק, ולא יודע איך תגיבי לדברים שונים שאולי היה רוצה לומר, וכל הדברים הללו יכולים לגרום לו להתלבט גם אם הוא מאד רוצה אותך.

יכול להיות..כשהוא פה הוא מפנה זמן שניפגש. הוא גם עם חברים שלו וגם עם המשפחה וקצת כעסתי על זה בהתחלה. אבל הבנתי את זה עכשיו.ועל זה גם הייתה חלק מהשיחה שלנו.אחרי שדיברנו ביום שישי החלטנו שנעשה נסיון ונראה איך זה כשהוא ינסה יותר לתקשר ואני אנסה להנמיך ציפיות ונראה איך זה עובד.. מיום שישי עד עכשיו בקושי בקושי דיברנו.. ברמה של הודעה ביום. כתבתי לו כמה פעמים שיתקשר אליי כי רציתי לדבר איתו בטלפון והוא פשוט התעלם ושלח הודעה . אנחנו מרוחקים. הרבה יותר. אני מפחדת שהכל נהרס ובורח לי מבין האצבעות. לא יודעת מה הוא מסתיר ממני.. למה הוא מתרחק כל כך.. לא יודעת איך לקרב אותו.. האם להראות את הכעס שלי? האכזבה? או אולי ההפך. להתרחק וכך לגרום לו להתקרב. כרגע אני דוגלת בשיטה השנייה... אנחנו לא מדברים. בכלל. אני לא יודעת איך להחזיר אותו אליי. ומאוד רוצה. מה עושים? זה אבוד?

מאוהבת יקרה,
בהצלחה. יתכן מאד שאם תתני לו מרחב, הוא יהיה שם, אבל הפחד קצת לא מאפשר לתת מרחב.ומצד שני - יתכן והחשש שלך מוצדק. אתם מכירים פחות מדי, ויתכן מאד שיש הרבה מאד דברים שאת לא יודעת, שמשפיעים עליו. אלה הם דברים שאת צריכה ללמוד אותם, כדי להעריך גם אותו כבן זוג, וגם את היכולות הזוגיות שלו. יתכן שאין לו את זה, למרות האכזבה שלך בשל הדברים האחרים שיש בו. ולא תמיד תדעי למה - ואני יודע שזה הכי מתסכל, לא לדעת למה. אבל ככה זה בתחילת הדרך: יודעים פחות למה כן וגם פחות למה לא.