יחסים זוגיים: ציפיות ואכזבות

שלום
וברכה,
אני בחורה בת 40. סיימתי את פרק א בחיי לפניי כחמש שנים.
אני חיה בסרט ולמה?
כשאני רווקה אני מרגישה חיה, הכל מקבל משמעות. אוהבת להצטלם ללבוש בגדים חדשים הכל מקבל משמעות וחיים אפילו השירים שאני שומעת.
כיום יוצאת עם מישהו כשנתיים, ההתחלה מרגשת וכל החיה בסרט עדיין היה קיים בתחושה שלי. עד לפניי 3 חודשים!
הכל נעלם לי , המוסיקה, הבגדים , החיות שבי הכל איבד את משמעות החיות והשמחה שבי.
כאילו חזרתי לתקופת הנישואים ורק אם אזיז את בן זוגי הצידה " החיות " תחזור.
התחלתי מעט להתרחק, עובדת, מגדלת את ילדיי ומנסה להיזכר בתחושה של פעם וזה עשה לי טוב.

מה קורה לי?
הגבר שלצידי הוא גבר מושלם לי , ואם יש קשיים משוחחים ויש שיח בריא ומעניין.
האם יכולה ללמד את עצמי לחיות בסרט גם כשאני בזוגיות?
האם זה סימן שאני רוצה לבד?
עזרתך בנושא
לא יודעת ממש לפרק את הבעיה שלי כדי להבין.
מה שכן , מס נקודות לגבינו
1. שנינו פרק ב
2. הוא רוצה מגורים וחתונה אני לא שם
3. הוא וורבלי רגשית אני סגורה וקשה לבטא את רגשותיי
4. בני 39
5. הוא יכול להיות שותף נהדר אך לא מישהו שהולך לשבח לי את רמת החיים.

תודה רבה
המשך יום נעים
חג שמח

אורית יקרה,
מעניינית ההגדרה שלך של 'חיה בסרט', כי אני מניח שאת מדברת על סרטים הוליוודיים של פעם, כאלה שיש להם רומן רומנטי מצליח, שתמיד מתגבר על הקשיים, ומאז הם "חיים באושר ובשלווה עד עצמם היום הזה", שאין כבר קשיים משמעותיים, הילדים חרוצים וממושמעים, הגבר קם כל בוקר להגיש לאשתו קפה ועוגה, והיא ממתינה לו כל ערב בבית עם ארוחת ערב מהבילה, והילדים כמובן מצטרפים בחיוך ובשמחה, ללא כל מריבות והפרעות, ואחר כך אומרים לילה טוב יפה והולכים לחדרם. אולי כזה סרט.יש כמובן גם סרטים אחרים. החל משנות השמונים הציגה הוליווד סרטים שמתחילים בחתונה, במקום אלו שמסתיימים בחתונה. את כבר מכירה את התסריט הזה מן הסתם מן הפרק הראשון שלך, שגם הוא לא נסתיים ב"אושר ובשלווה". לא כל יחסים זוגיים הם אסון, אבל כמעט כל יחסים זוגיים, אפילו טובים, נכנסים לשיגרה כלשהו, ובה גם קשיים, ופחות ריגושים.ואולי כאן הקושי שלך – הפחד מלהכנס למחוייבות שתכפה עלייך ציפיה ל"אושר ושלווה" כאשר את כבר יודעת שהם לא באמת כאלה. הם יכולים להיות טובים, אבל לא "אושר ושלווה לנצח נצחים". אולי בעיקר כאשר הוא לא הולך לשבח לך את רמת החיים, כי זה אומר שבצד היחסים הטובים שיכולים להיות איתו, תתקיים אצלך גם האכזבה ממה שאולילאיהיה ביחסים האלה. ואולי החשש שלא תדעי להתמודד עם זה לאורך זמן, וזה יחלחל ליחסים שביניכם. לכן, אולי דווקא העובדה שהוא רוצה 'קביעות', ואולי לוחץ על זה או לפחות מבטא זאת יותר בזמן האחרון, היא שמרחיקה אותך.

שבוע טוב,
שואלת את עצמי אם זה יתקדם לרציני ממש ארצה? אני חושבת שהכל תלוי בתחושות שלי.
הרווקות גורמת לי לחוש בסרט
הזוגיות עד לפניי כמה חודשים גם גרמה לי.
האם רק כרווקה אהיה מאושרת?!!! כי חיה בסרט ?
כי אני נחשקת ומגיבים אליי?
.
מציינת כשאיני חיה בסרט אני עם תנודות רגשיות
פעם למעלה פעם למטה ,מצבי רוח של סוג של דיכאון. פתאום ךא בא לי שנצא מה שכן היינו עושים.
חייבת גם לומר שכמעט כל יום שישי שהילדים הולכים לאביהם אני בדאון ,מרחיקה את כל העולם
בשבת המצב רוח חוזר.

אורית יקרה,
אנסה לחדד את מה שכתבתי לך בתגובתי הראשונה – נראה כאילו מה שמחזיק אותך וגורם לך לפרפרים ואולי לאושר הוא הציפיה למשהו טוב. יש בזה אולי משהו יהודי, כי בזמנו אמר פרופסור לייבוביץ על האמונה היהודית וביאת המשיח, שהמשיח "לעולם יבוא", כלומר תמיד בזמן עתיד. אף פעם לא בהווה. ואולי מעצם היות העתיד בעינינו ורוד וטוב, טוב לנו עכשיו.ואולי גם כך את. כאשר יש לך ציפיה למשהו טוב, את "חיה בסרט" והכל טוב. אבל כאשר המציאות היא של הכאן והעכשיו, שהיא יכולה להיות טובה אבל לא סופר טובה, את עושה את ההשוואה שלה לדמיון ביאת המשיח, ומתאכזבת.אבל אולי אשקף לך שלפי מה שאת כותבת זו לא כל תמונת הטוב שלך. כי כאשר הילדים חוזרים, מצב הרוח שלך חוזר להיות טוב. וזו המציאות שטובה לך, החיבור הרגשי שיש לך ושהוא טוב לך, והוא יומיום, אבל לא יומיום זוגי, אלא יומיום רגשי. למה היומיום הזוגי לא מספיק טוב? מדוע יש לך מדי פעם מצבי רוח ודכאונות? – זה משהו שכדאי לך לברר. האם זה רק הפער בין המציאות לדמיון ה"סופר-טוב"? – לא יודע. שווה לך לבדוק את זה אולי בטיפול. דברי איתי אם תרצי.